אתיקה מקצועית

מרצה: ד"ר חמי בן נון.

באתר הקורס ניתן למצוא מאגר שאלות מבחינות הלשכה וממחשבות.
שאלה אמריקאית מאופיינת בכך שהיא בנויה בתוך אחת התבניות הבאות:
1. תבנית זכרון פשוטה – מהו הדין החל? השאלה מחודדת אל החוק והיא מנוסחת בלשון החוק. זו שאלה קלה.
2. שאלת סיפור – מתוך הסיפור צריך להבין על איזה סעיף בחוק מדובר ואז לתת את התשובה.
3. שאלת פאזל - הסיפור הוא חלק אחד של פאזל ואחת מארבע התשובות היא חלק שני של הפאזל. רק הדבקה של שני החלקים יוצרת תשובה נכונה.
4. שאלת ניתוח – צריך לנתח את השאלה ולברר מה רצה הכותב לומר כאן. ֿ
בחלק מהשאלות, לא צריך לקרוא את השאלה, מספיק לקרוא את התשובות ולראות מה נכון. בד"כ התשובה הארוכה יותר והמתפתלת היא הנכונה.
לעיתים יש שתי תשובות של כן ושתי תשובות של לא. צריך לבחור את הזוג הנכון. יש ארבע תשובות שההמשך שונה רק בשתיים מהן, אם יודעים מה כן, ניתן להמר ביחס של 50% בין שתיהן.
המעטפת של השאלה היא החשובה, לא תמיד ניתן להבין את השאלה אם לא ניתן להבין מה רצה כותב השאלה ליצור. צריך לזכור שהכותב רוצה להטעות, לעיתים ככל שהוא התאמץ להסתיר את התשובה, היא התשובה הנכונה.
השיטה הטובה ביותר ללמוד היא לעשות 150-200 שאלות באתיקה, ולבדוק את התשובות. לעיתים הסיבות לכשלון בשאלה היא עודף ידע או רצון למצוא את המוקשים בשאלה. צריך לזכור שהשאלות מכוונות לבינוני פלוס ולא מתפלפלות יותר מדי.

שיעור 1: 10.10.2010

מה צריך ללמוד לבד?
1. הדין המשמעתי על סדרי הדין – קבילה, איך מתנהל הדין המשמעתי מכל הערכאות.
2. לשכת עורכי הדין ומוסדותיה – מי יושב בלשכה, איך הוא מתמנה וכו'.
3. רשלנות מקצועית.
*. המרצה יחלק רשימה מסודרת.

כבחינת הביניים תכלול כ 20-25 שאלות רב ברירה (החומר לבחינה הוא כל החומר שלמדנו עד עכשיו + דיני המשמעת – למעט עורכי דין זרים שיהיה למבחן הסופי).

חומרי עזר בכדי להצליח:
1. חוק לשכת עורכי הדין.
2. כללי אתיקה.
3. עלון שנקרא: אתיקה – עד היום יצאו 37 גיליונות בערך או עט ואתיקה שהוציא כ 90 גיליונות.
*. יש גם את האתר של פדאור אתיקה (חינם).
*. יש את האתר לאתיקה מקצועית (המכללה למנהל בראשון לציון).

למבחן - יש יותר דגש לשאלות של חיסיון, ניגוד עניינים ושאלת הייצוג.

שיעור 1 29.10.08
אתיקה מקצועית

מה כולל המקצוע "אתיקה"?
הקורס יעסוק בדילמות אתיות בעיקר, כשמטרת הקורס היא לעורר רגישות למצבים פוטנציאליים רגישים, שיש להימנע מהם או כיצד לצאת מהם.
פחות נעסוק בכיתה בחוק עצמו ובחומר "היבש", שאותו ניתן ללמוד מקריאת ספר החוקים, אלא יותר במקרים מתוך הפרקטיקה, המעוררים דילמות.
חלק מהפרקים ילמדו בלמידה עצמית. הכל מפורט ברשימת הקריאה.
אתיקה תופסת 10% מבחינת הלשכה.

מקורות לשיעורים:
1. חקיקה – קובץ אתיקה מקצועית של מחשבות.
2. פסיקה – כל הפסיקה מפורטת באתר האינטרנט של לשכת עוה"ד – פדאור אתיקה בכתובת: www.pador.co.il/etika/

שינויים מתמידים בחקיקה:
לפני כמה שבועות השתנה חוק לשכת עוה"ד. החוק משתנה באופן מתמיד ושאלות בבחינות הלשכה מתייחסות לשינויים האלה. לדוגמה, עד התיקון האחרון לחוק, ערעור על בית הדין הארצי למשמעת היה לבית המשפט העליון, התיקון קבע שהערעור יוגש לבית המשפט המחוזי, כך שיש שתי ערכאות ערעור למעשה על בית הדין הארצי של הלשכה – ביהמ"ש המחוזי ובר"ע לביהמ"ש העליון.

עבירות משמעת - מאפיינים
1. אין סיכון כפול.
2. אין התיישנות.
3. העבירות הן פרסונליות ולא טריטוריאליות.
4. לא צריכות להתבצע בפועל – מספיק שהנסיבות יוצרות חשש לקיומה של העבירה.

האם עו"ד יכול להיות מורשע בפלילים, לחטוף משפט אזרחי, וגם להיות מורשע בבית דין משמעתי על אותה מערכת עובדות? כן. אין כאן סיכון כפול או הגנה מן הצדק.
אין התיישנות על עבירות משמעת – למרות נסיונות הלשכה ליצור התיישנות כזו, כרגע אין התיישנות כזו. היעדר מסמכים בגלל חלוף הזמן לא מונע דין משמעתי. בכל זאת יש מגבלה – על"ע 2531/01 חרמון נ' הועד המחוזי - עו"ד חרמון נאשם ברצח. קצת לפני שהוא הורשע הוא פרש מהלשכה. כשהוא השתחרר מהכלא אחרי 20 שנה, הלשכה החליטה שהוא לא יהיה עו"ד לעולם ולכן הוחלט להעמיד אותו לדין משמעתי. הענין הוא שלא היה לו מ.ר. (מספר רישום – לעורכי דין אין רשיון עיסוק אלא מספר רשיון) כבר 20 שנה. לכן הלשכה הגישה נגדו קובלנה משמעתית כדי שלאחר שהוא יורשע הוא לא יוכל לעולם להיות עו"ד. הוגש בג"צ כנגד ההחלטה, ובג"צ קבע שמטעמים של הגנה מן הצדק יש לפסול את ההחלטה – מדובר בהתעמרות אישית של הלשכה ואכיפה סלקטיבית של כללי הלשכה:
"נסיבות עניין זה חושפות שיהוי חמור בהליך המשמעת שננקט על-ידי הוועד המחוזי כנגד המערער. השתהותו של הקובל במשך שנים רבות עד לנקיטת ההליך חורגת באופן קיצוני מאמות מידה סבירות המתחייבות באכיפת דין המשמעת, ויש בה כדי לפגוע בעיקרי הצדק וההגינות הנדרשים לקיום הליך משמעת. שיהוי כזה, שאין בצדו כל הצדק סביר, פוגע בתכליתו של דין המשמעת לאכוף נורמות התנהגות ראויות בסמיכות ככל האפשר לאירוע נושא המשפט. הוא אינו מתיישב עם חובת הרשות הציבורית למצות תוך זמן סביר את סמכותה לנקוט הליכים נגד נאשם כאשר מלוא האמצעים נתונים בידיה. טמונה בכך פגיעה בנאשם הזכאי לצפות, בלא קשר לטיב העבירה שעבר, כי לא ייחשף במשך שנים רבות וללא גבול לאיומם של הליכים משפטיים שטרם ננקטו נגדו, התלויים כחרב מתהפכת על צווארו. הוא זכאי לכך שהליכי משמעת בעניינו יינקטו תוך זמן סביר ולא יושהו עד אין קץ. הוא זכאי לצפות לכך כי לאחר שנים רבות של ישיבה בכלא יישאר גם בנתיב חייו שביב של תקווה וסיכוי לשיקום ולחיים חדשים. ציפייה זו נתונה גם למי שעבר את הנוראה שבעבירות. וכך דין השיהוי החל במשפט הציבורי על עותר המגיש באיחור את עתירתו כנגד הרשות הציבורית חל, בשינויים המחויבים, גם בעניינה של הרשות הציבורית המשתהה היא עצמה בהליכים שהיא נוקטת כנגד האזרח".

העבירות המשמעתיות הן פרסונליות, לא טריטוריאליות. אם אני כעו"ד ישראלי עושה עבירה משמעתית בארה"ב, אני לא יכול לטעון שהעבירה בוצעה בארה"ב ולכן אין סמכות טריטוריאלית.

האם כשעו"ד מבצע עבירה לא במסגרת תפקידו כעו"ד הוא עובר עבירה משמעתית?
על"ע 1734/00 הועד המחוזי נ' עו"ד יורם שפטל - לפני כמה שנים עו"ד יורם שפטל "איחל" למפגין של תנועת "דור שלום" שתיפול עליו קטיושה. הוגשה קובלנה נגדו והוא טען שהוא ביצע את העבירה לכאורה לא כעו"ד אלא כאדם פרטי ולכן אין להעמידו לדין.
דעה אחת טוענת שעל עו"ד לשמור על מוסר בכל עת.
דעה שניה אומרת שכל עוד אין חובה חוקית על עו"ד, לא ניתן להעמידו לדין.
דעה שלישית אומרת שיש ליצור קו גבול בין העבירות המוסריות לפליליות.
העליון הכריע בסוגיה של שפטל וקבע, שכעקרון, כללי המשמעת חלים גם על פעולה שעושה עו"ד מחוץ למסגרת עבודתו המקצועית, אולם מצד שני יש את חירות הביטוי. במקרה זה נקבע שחירות הביטוי גוברת, אבל זו פסיקה רק למקרה זה, לא קביעה שחירות הביטוי גוברת תמיד. נקבע שקיימת חובה מוסרית על עוה"ד, אבל בית המשפט יכריע בכל מקרה ומקרה.
הש' נאור כתבה:
"מעניינו של עורך דין יובל שזוכה בבית משפט זה - לענייננו. התבטאויותיו של המשיב בענינים נשוא הקובלנה הן לכאורה באותן דרגת חומרה של חלק מההתבטאויות של עורכי דין שנאמרו בקשר הדוק למקצוע בדוגמאות שהזכרתי. אולם, לדעתי, ואף שהשיפוט המשמעתי מתפרש - על דרך העיקרון - מעבר להתבטאויות הקשורות לעיסוק במקצוע, נקודת האיזון בין עקרון חופש הביטוי לחובתו של עורך דין לנהוג התנהגות "הולמת" שונה היא. כשעוסקים בתפקודו של עורך דין בזיקה ישירה למקצוע - בבית המשפט, מול חברו למקצוע או בהקשר לנוטלים חלק בהליך שיפוטי, אכן יש הגבלה על התבטאויותיו. הגבלה זו מתחייבת מעיקרון חשוב יותר והוא שמירה על "רמתו וטהרו של מקצוע עריכת הדין", עליהם אמורה הלשכה לשקוד, כאמור בסעיף 1לחוק. ואולם, ככל שמתרחקים אנו מהעיסוק המקצועי לכיוון התבטאויות "פרטיות" - נקודת האיזון משתנה".

עבירת משמעת לא צריכה להתבצע בפועל, די בכך שעו"ד מעמיד את עצמו בסיכון של עבירת משמעת כדי ליצור את העבירה. לדוגמה, עו"ד לא צריך להימצא פיזית בניגוד עניינים, מספיק שימצא בסיכון לניגוד עניינים. לדוגמה, לעו"ד אסור לדבר עם עדים של הצד שכנגד ללא אישור עוה"ד של הצד כשכנגד. נניח שעד קבע עם עוה"ד פגישה לעוד שבוע, הפגישה לא התבצעה אבל עוה"ד עבר עבירה אתית בעצם קביעת הפגישה.

מהי אתיקה?
אתיקה היא נוהל פורמלי דווקני ודקדקני שחל על עו"ד.
לפני כמה שנים אסור היה לעסוק במקצוע נוסף מלבד עו"ד. לדוגמה, מנכ"ל של חברה היה צריך להוציא את עצמו מהלשכה באופן זמני או באופן קבוע. עלתה שאלה אם עו"ד מועסק בחצי משרה והוא רוצה להשלים הכנסה ע"י פתיחת חברת קייטרינג – אז זה היה אסור. היום זה מותר. תיאורטית כיום עו"ד יכול גם לעבוד כדי.ג'י. בשעות הפנאי שלו. עולה השאלה מה קורה אם עו"ד רוצה להיות חשפן? מותר לו? לפי בג"צ שפטל יש חובות מוסריות שחלות על עו"ד – ללשכה יש עבירות סל כמו התנהגות שאינה הולמת וניתן לטעון שעבודה כזו היא עבירה על כללי הלשכה.

למה עו"ד חייב להיות חבר בלשכת עוה"ד?
בג"צ 2334/02 שטנגר נ' יושב ראש הכנסת - לפני מספר שנים הגיש עו"ד חיים שטנגר בג"צ נגד הכנסת ולשכת עוה"ד וטען נגד החובה של עו"ד להיות חבר בלשכה כדי לעסוק במקצוע. הוא טען שהדבר מנוגד לחופש העיסוק, ושיש להתאים את המצב בישראל למצב בחו"ל, במדינות שבהן יש מספר לשכות של עו"ד, ועו"ד יכול לבחור למי להשתייך. התשובה של ברק הייתה שהמצב במדינות שיש בהן מספר לשכות הוא שהלשכות האלה הוקמו כארגונים וולונטריים, בעוד שבישראל הלשכה היא תאגיד סטטוטורי, ומוסמכת ע"פ החוק לחוקק חוקים לעצמה.

האם עלבונות וביטויים קשים שעו"ד כותב בכתבי טענות נחשבים עבירה אתית?
עורכת דין במהלך הליך משפטי כותבת כמה דברים לגבי השופט והצד שכנגד. עוה"ד שכנגד היה קרוב משפחה של עוה"ד - היא כתבה שעוה"ד הגיש ביודעין תצהיר שקרי המבוסס על עובדות כוזבות, וכי בית המשפט התרשל לא קרא את טיעוני התובעים, חזר מילה במילה על סיכומי הצד שכנגד, בין השאר כי השופט משמש רק חודשיים בתפקיד.
הוגשה קובלנה כנגד עוה"ד לבית הדין המשמעתי. האם ניתן להרשיע אותה?

ביה"ד המשמעתי המחוזי הרשיע אותה. היא ערערה וביה"ד הארצי זיכה אותה. הלשכה ערערה לעליון כנגד הזיכוי. העליון קבע כך – הש' רובינשטיין קבע בעל"ע 736/04 הוועד המחוזי של לשכת עוה"ד נ' עו"ד מזרחי, שיש מגבלות בחוק על חופש הביטוי של העוסקים בעיסוק המשפטי והעובדה שיש קשרי משפחה בין עו"ד ניצים לא משחררת אותם מהמגבלות האלה. במקרה זה קבע הש' שאין מנוס מהרשעת עוה"ד בדין המשמעתי, כי הדברים שהוטחו בעוה"ד ובביהמ"ש לא חוסים תחת חופש הביטוי. נקבע שהביטויים חרגו מהנורמה המקובלת, למרות שלעיתים כתבי טענות של עו"ד רבים מכילים ביטויים קשים יותר.

התיקון החדש לחוק לשכת עוה"ד הופך שני מוסדות שהיו וולונטריים לסטטוטוריים:
1. ועדת האתיקה של המחוז – הלשכה מאוגדת במחוזות, לכל מחוז יש בי"ד משמעתי משלו.
2. ועדת האתיקה של הוועד הארצי – החוק קובע שלא יכולה להיות סתירה בין החלטת וועד המחוז לוועד המרכזי, הוועד המרכזי גובר. וועדת האתיקה של הוועד המרכזי יכולה להיות מותב לפניה של עו"ד. ביה"ד הארצי הוא ערכאת ערעור של בתי הדין של המחוזות. החלטת ביה"ד הארצי יכולה להיות מועלית לערעור למחוזי.

האם העובדה שלקוח דורש שעו"ד יעשה משהו מחייב אותו לעשות זאת?
על"ע 6039/03 הוועד המרכזי נ' ד"ר שמואל סעדיה – ד"ר סעדיה כתב בכתב טענות שבו הוא מייצג אדם בתביעת גירושין ביטויים קשים כנגד התנהגותה המינית של האישה. בין השאר כתב עוה"ד שהאישה היא ממוצא תורכי. במקרה זה נקבע שהדברים שכתב הם עבירה אתית. נוצרת תופעה שבה עו"ד מונהג ומנוהל ע"י הלקוח, ועושה דברים שהוא לא מסכים להם רק כי הלקוח משלם לו. עו"ד אינו חותמת גומי והוא לא חייב לעשות כל מה שהלקוח רוצה שיעשה. משמעתית אסור לדבר כזה להיכתב, אסור לחתום על תצהיר שיודעים שהוא שקרי – זו עבירת משמעת. על עו"ד לאמת את הדברים כמה שיכול.

האם יש פגם אתי או עבירה אתית ביחסים שנוצרים בין עו"ד ללקוח?
עו"ד מייצגת גבר ומתפתחים ביניהם יחסים רומנטיים. האם הדבר פגום? ס' 14 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) קובע שיצירת יחסי תלות בין עו"ד ללקוח יוצרים ניגוד עניינים. אם אין יחסי תלות, אם מדובר ברצון חופשי – לכאורה אין בעיה. ע"פ הלשכה – כעקרון אין כאן עבירה אתית.
עע"מ 1652/08 – לשכת עורכי הדין הייתה המשיבה, הוועד המרכזי הוציא חוות דעת שיחסי מין בין עורך דין ללקוחו אינה עבירה אתית - "אין בעצם קיום יחסי מין בין לקוח לעורכת דינו, או בין לקוחה לעורך דינה, כאשר היחסים מתקיימים בהסכמה הדדית, מרצון חופשי, ללא יחסי תלות, וללא כל אילוץ או כפיה, משום עבירה אתית".
בית המשפט העליון כותב כי: "טוב תעשה הלשכה אם תשקול שינוי עמדתה שאוזכרה לעיל ואם תבהיר באופן מפורש כי קיום יחסי מין בין עורכי דין ללקוחותיהם, ובפרט אם אלו נעשים במסגרת פגישות הייעוץ במשרדו של עורך הדין, אכן מהווים עבירה אתית. דברים אלו נכונים ביתר שאת למקרים בהם מדובר בעורכי דין המייצגים לקוחות בתחום דיני משפחה, תחום בו התלות הרגשית בעורך דין עלולה להיות מוגברת. "

עבירה אתית נוצרת בשני מקרים:
1. אם נוצרים יחסי תלות.
2. אם היחסים יוצרים פגיעה בייצוג ההולם של הלקוח.

*. המרצה מציע לעבור על הדין המשמעתי בסילבוס (הדין המשמעתי הוא לימוד עצמי).

שיעור 2: 17.10.2010

מקורות דיני האתיקה המקצועית:
1. חוק לשכת עוה"ד.
2. כללי לשכת עוה"ד.
3. סעיפים שונים בחוקים אחרים.
4. פסקי דין של בתי המשפט ובתי הדין המשמעתיים.
5. החלטות של ועדות האתיקה.

מהו מעמדן של החלטות ועדות האתיקה?
בפרשת פרומדיקו זוכה אלי הורביץ בשל הטענה שהוא קיבל חוו"ד בעניני מיסוי מעורכי הדין שיעצו לחברה. השאלה היא מהי מידת האחריות של המסתמך על חוו"ד של עו"ד? הדעה של ביהמ"ש העליון כיום היא שניתן באופן חלקי להסתמך, בהסתייגויות.
עו"ד פונה לוועדת האתיקה ומבקש פרה-רולינג לגבי פעולה מסוימת. האם עוה"ד יכול להסתמך על החלטות הוועדה?
הענין הזה מוחרף לאור העובדה שהחוק קובע שיש ארבעה קובלים עצמאיים – ארבעה גופים שיכולים להגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי:
1. הוועד הארצי.
2. הוועד המחוזי.
3. היועץ המשפטי לממשלה.
4. פרקליט המדינה.
כל אחד מארבעת הקובלים יכול להגיש קובלנה, גם אם השלושה האחרים בוחרים שלא להגיש במקרה זה קובלנה.

הוועד המרכזי והוועד המחוזי של הלשכה אישרו לי לבצע פעולה. למרות זאת, היועמ"ש מחליט שהוא מעמיד אותי לדין משמעתי. האם יש לי הגנה או אין לי הגנה?
המעמד הנורמטיבי של החלטות וועדת האתיקה הוא שההחלטה היא המלצה בלבד, ואינה מחייבת, אבל אם יתברר שהיתה עבירה אתית בהמלצה הזו, מי שהמליץ לא יכול אח"כ להעמיד לדין. אם הוועד המרכזי נתן המלצה, הוא לא יכול אח"כ להעמיד לדין משמעתי את עוה"ד שהסתמך על החלטה. הבעיה היא שקובל אחר יכול להעמיד לדין, כמו היועמ"ש.

האם יש הגנה לאדם שקיבל יעוץ משפטי ועשה עבירה פלילית בהסתמך על אותו ייעוץ?
יש שני פסקי דין תקדימיים בנושא שניתנו בשנת 2007 – פס"ד של בייניש בענין תנובה, שצמצם את הלכת פרומדיקו, ופס"ד של ברלינר בענין טגר, שניתן שבועיים מאוחר יותר לפס"ד של בייניש ואבחן אותו במעט. שני פסקי הדין קבעו שכל עוד אדם מסר לעו"ד את כל הפרטים וקיבל חוות דעת והתבסס עליה, יש לו הגנה מסויימת של תום לב.

ע"פ 845/02 מדינת ישראל נ' תנובה – עסק בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים. פסה"ד של בייניש קבע עקרונית שיש בכוחה של חוו"ד משפטית להקים אחריות פלילית, אולם ע"מ שחוו"ד תהיה קבילה צריכים להתקיים כמה תנאים מצטברים:
1. הסתמכות על חוו"ד בתום לב.
2. עוה"ד צריך להיות מומחה בתחום שבו ניתנה החוו"ד – השאלה היא איך בודקים אם עוה"ד הוא מומחה בתחומו. אין הגדרה טובה למומחה וכאן הביקורת על פסה"ד.
3. חוו"ד צריכה עד כמה שיותר להינתן בכתב.
4. צריך לפנות קודם לרשות המוסמכת (פרה-רולינג) – משקל חוו"ד של הרשות משמעותי יותר מחוו"ד של עוה"ד. זה מעורר בעיה כי אדם בא לעו"ד שיש לו בעיה בוערת ופרה-רולינג אורך כמה חודשים במקרה הטוב.

ע"פ 5672/05 טגר בע"מ נ' מדינת ישראל – פס"ד של ברלינר – ניתן שבועיים לאחר פסה"ד של בייניש. ברלינר כתבה בפסה"ד שהיא קראה את פסה"ד של בייניש ולדעתה יש לדרוש חוו"ד כתובה אבל יש משמעות גדולה מאוד לחוו"ד של עוה"ד. היא נותנת יותר משקל למה שאומר עוה"ד לעומת מה שאומרת הרשות. לדעתה של ברלינר יש משקל משמעותי למה שעוה"ד אומר, כי הוא כפוף לכללי האתיקה ושומה עליו שיתן חוו"ד אמינה ללקוח. הגישה של ברלינר נותנת יותר אמון בעוה"ד, בעוד שבייניש מטילה דופי בעבודתו של עוה"ד ומעדיפה את חוות הדעת של הרשות.

התמחות
התמחות ללא שכר?
דינו של המתמחה הוא כדין עובדו של עוה"ד – האם יש לשלם לו שכר מינימום? הפסיקה קבעה שכן, אבל הבעיה היא שמתמחה תלוי בעו"ד ופעמים רבות עו"ד מציע למתמחה שהוא ייתן לו משכורת אבל השכר יוחזר לו ב"שחור". הסכמה לעבוד ללא שכר היא עבירה אתית מצד המתמחה וגם מצד המאמן. ס' 41א לחוק לשכת עוה"ד קובע:
(א) דינו של מתמחה, לכל דבר וענין, למעט החיקוקים המפורטים בתוספת, יהיה כדין עובדו של המאמן, ואם היה המאמן שכירו של אחר יראו את האחר כמעבידו של המתמחה; סעיף זה אינו חל על חייל המתמחה בצבא-הגנה לישראל.
(ב) שר המשפטים, באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי לשנות את התוספת, להוסיף עליה ולגרוע ממנה.

ס' 41 לחוק לשכת עורכי הדין מחיל את דיני המשמעת על המתמחה כמו על עו"ד:
בתקופת-התמחותו ועד להכרעה הסופית בדבר קבלתו כחבר הלשכה נתון המועמד למרותה של הלשכה ולשיפוטה המשמעתי, והלכות האתיקה המקצועית חלות, בשינויים המחוייבים, גם עליו; בשל עבירת-משמעת רשאי בית-דין משמעתי להטיל על מועמד אזהרה, נזיפה, פסילה להתקבל כחבר הלשכה, לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים או לצמיתות; ואם היה בעבירה משום הפרת חובותיו כמתמחה או פגיעה בטוהר הבחינות - גם ביטול התמחות, כולה או מקצתה, וביטול בחינה. על דין המשמעת נגד מועמד יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות הסעיפים 62 עד 74.

טרום מתמחה – חסר מעמד, לא חייב בשום חובה אתית. הוא עובד רגיל של עוה"ד, וכללי האתיקה של עוה"ד לא חלים עליו. חוץ ממתמחים ועו"ד, כללי האתיקה של לשכת עוה"ד לא חלים על איש.

הכשרה למקצוע
אדם כשיר להיות עו"ד אם התקיימו בו שלושה תנאים (ס' 24 לחוק לשכת עורכי הדין):
1. בעל השכלה משפטית גבוהה.
2. עבר תקופת התמחות.
3. עמד בבחינות הלשכה.
יש לזכור העובדה שאדם כשיר להיות עו"ד לא הופכת אותו עדיין לעו"ד.

בדרך יכולות להיות כמה "הפרעות" בשלבים הבאים:
1. בקשה להתמחות – מחייבת הגשת תצהיר.
2. עבירה במהלך ההתמחות.
3. בסיום ההתמחות, לאחר שהמתמחה עבר את הבחינה ולפני שקיבל את המ.ר. - גם כאן יש חובה להגיש תצהיר.
4. לאחר שעוה"ד מקבל היתר לעסוק בעריכת דין אבל התגלו עובדות שמתברר מהן שההיתר הושג במרמה – במקרה כזה אדם עובר לשיפוט של ביה"ד המשמעתי המחוזי. אין התיישנות על עבירות משמעת, כך שתמיד ניתן להעמיד עו"ד לדין כזה במהלך עבודתו.

ס' 27 לחוק לשכת עורכי הדין – סירוב הלשכה לרשום מתמחה:
הלשכה רשאית, לאחר שנתנה למועמד הזדמנות לטעון טענותיו לפניה, שלא לרשמו כמתמחה על אף כשירותו לפי סעיף 26, אם נתגלו עובדות שלאורן סבורה הלשכה שהמועמד אינו ראוי לשמש עורך-דין, סירבה הלשכה לרשום מתמחה, תודיע למועמד את נימוקיה בכתב.

למי מערערים על סירוב הלשכה? שאלה שמופיעה בבחינה כל שנה.
לבית המשפט לעניינים מנהליים, לפי התיקון לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים מאוגוסט 2005. זה מופיע בתוספת הראשונה לחוק, המפרטת באילו עניינים ידון בית המשפט לעניינים מנהליים, בפריט 21(5):
חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, למעט סעיפים 25א עד 25ה, למעט החלטות שר המשפטים לפי החוק האמור;

הלשכה גם בודקת מיהו מאמן ויכולה לפסול אדם מלהיות מאמן. הלשכה בודקת את המאמנים ושולחת פקחים מטעמה כדי לבדוק במשרדים האם המתמחה אכן עובד במשרד, מהם תנאי עבודתו וכו'. על החלטת הלשכה לפסול מאמן ניתן לעתור לבית המשפט לענינים מנהליים.

הפניה לבית המשפט לעניינים מנהליים יכולה להיות באמצעות ס' 27, 30, 44, 48, 49 לחוק לשכת עורכי הדין.
יש לשים לב שס' 47, העוסק בביטול חברות של עו"ד בלשכה, מפנה אותנו לבית הדין המחוזי המשמעתי:
בית-דין משמעתי מחוזי רשאי לבטל רישומו של חבר הלשכה בפנקס החברים ולבטל חברותו בלשכה, אם הוכח בפניו שהרישום הושג במרמה; על החלטת בית-הדין המשמעתי לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיף 70.
חשוב להבחין בין הסעיפים האלה בבחינות הלשכה.

דברים שצריך לזכור למבחן אתיקה:
1. 6 חודשים לפני סיום ההתמחות יכול המתמחה להחליף את שלוחו – בית המשפט העליון קבע כי מתמחה יכול להחליף אף שופט.
37. ייצוג שולחי המאמן
בששת החדשים האחרונים לתקופת התמחותו רשאי מתמחה לייצג שולחי-מאמנו בבית-משפט השלום, ובלבד שהמאמן יהיה נוכח בבית המשפט או שבית המשפט הרשהו להמשיך בייצוג אף בהעדר המאמן.

2. מתמחה שנכשל בבחינה – יכול להמשיך ולייצג כמו שעשה בהתמחות.
3. מתמחה בפרקליטות יכול לייצג במחוזי ובעליון – זאת מכיוון שהוא בא כוח של היועץ המשפט לממשלה, ובחוק אין הגבלה בדומה למתמחה רגיל.
4. מתמחה יכול לייצג במחוזי ובעליון – אם בית המשפט מתיר זאת .

פס"ד שמחה ניר – הושעה ולא הייתה לו רשות להופיע. בית המשפט קבע כי הוא כבר הופיע ולכן הוא יכול להופיע.

5. עורך דין או מתמחה פושט רגל לא יכול לעסוק במקצוע (אם קיבל הפטר אז הוא יכול להתחיל יום אחרי).
6. על החלטות של לשכת עורכי הדין מערערים לבית המשפט לעניינים מנהליים.
7.

האם רשאי עבריין להיות עו"ד?

דנ"פ 9384/01 מוחמד אל נסאסרה נ' לשכת עוה"ד – אל נסאסרה היה עבריין מורשע ו-15 שנה לאחר מכן ביקש להיות עו"ד (במקרה למד גם בשערי משפט). למרות העובדה שהעבירות שעליהן הורשע התיישנו, הוא פירט את ההרשעות שלו בתצהיר והלשכה דחתה את בקשתו להירשם כמתמחה. בית המשפט העליון אישר את החלטת הלשכה, ואז התקיים דיון נוסף. השאלה שעלתה היא האם הייתה מוסמכת הלשכה להשתמש במידע שנמסר לה כדי לפסול את אל נסאסרה. כאן עלה לדיון חוק המרשם הפלילי, שהוא חוק חברתי מאוד וכולל בתוכו תקופות התיישנות שלאחריהן ימחקו עבירות מהמרשם הפלילי.

ס' 20(ב) לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים קובע:
ראיה שיש בה גילוי הרשעה שנמחקה לא תהיה קבילה בהליך משפטי או לפני גוף או אדם הממלאים תפקיד ציבורי על פי דין, אלא אם מסר אותה ביודעין מי שהרשעתו נמחקה.
בייניש קבעה שהלשכה לא מנויה כאחד הגופים שרשאי לעיין במרשם הפלילי, ולכן לא רשאית להשתמש במידע שהגיע לידה, אם הוא לא הגיע באמצעות מסירתו ביודעין באמצעות האדם שאותו היא שאלה.
אם המוסר מסר ביודעין, הלשכה רשאית להשתמש. השאלה הייתה האם נסאסרה מסר ביודעין את המידע. נקבע שנסאסרה לא מסר ביודעין, כי הפרשנות של המונח "ביודעין" כוללת שני מרכיבים:
1. המוסר ידע מה הוא מוסר.
2. המוסר ידע מה יכולות להיות התוצאות האפשריות של מה שהוא מוסר.

סירוב קבלת מתמחה תהא לפי סעיף 27 לחוק לשכת עורכי הדין:
27. סירוב הלשכה לרשום מתמחה [תיקון: תשס"ה]
הלשכה רשאית, לאחר שנתנה למועמד הזדמנות לטעון טענותיו לפניה, שלא לרשמו כמתמחה על אף כשירותו לפי סעיף 26, אם נתגלו עובדות שלאורן סבורה הלשכה שהמועמד אינו ראוי לשמש עורך דין. סירבה הלשכה לרשום מתמחה, תודיע למועמד את נימוקיה בכתב.

דוג': פס"ד בל, מתמחה במהלך התמחותה הייתה בהליך פלילי, בסוף ההליך קיבלה התחייבות ללא הרשעה (תיק סתמי). לשכת עורכי הדין סירבה לקבל את התמחותה (לציין כבר התמחתה במשך 11 חודשים) בגלל אותו הליך. הוגשה עתירה לבג"צ, בעילת פגיעה בחופש העיסוק. העתירה התקבלה.

ישנה חשיבות אדירה לתצהיר. חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981, החוק קובע חזרה אל חיק החברה הישראלית אלה שפגעו בה, בהנחה שלא נוצרה עוד עבירה. לאחר אותה תקופה שנקבעה בחוק ניתן לקבל אדם שהורשע בפלילים בחזרה. יש שלבים שצריך לעבור, ההליך הפלילי, לאחר מכן הרישום במרשם הפלילי תקופות הזמן ועוד. יש מספר גופים שיכולים לעיין במרשם כמו למשל: שב"כ, משטרה ועוד. ישנם גופים נוספים שרשאים לעיין ומנויים בתוספת הראשונה של החוק. לשכת עורכי הדין אינה גוף שמצוי בחוק ולא בתוספת. משמע אינה יכולה לקבל נתונים של המרשם הפלילי. הזכות שלה לקבל תהיה לפי סעיף 6 לחוק:

6. מסירת מידע לשם פעולה
מי שהוסמך על פי חיקוק לתת, לחדש או לבטל רשיון, היתר, זכות עיסוק או זכות אחרת (להלן - זכות), ולשם כך הוא רשאי על פי אותו חיקוק להביא בחשבון את עברו הפלילי של מבקש הזכות, של בעל הזכות או של אדם אחר הנוגע בדבר, תמסור לו המשטרה מידע מן המרשם על כל אחד מאלה אם הוא הסכים לכך.

אם אדם אינו מסכים למסור מידע, אותה לשכת עורכי דין שמנויה על זכות העיסוק לא יכולה לבדוק דבר. עוד יש לציין שמידע שמתקבל לא על פי חוק זה אין להביאו בחשבון לפי סעיף 21.

21. מידע שנתקבל שלא על פי חוק זה
בעל סמכות על פי דין הפועל בסמכותו לא יביא בחשבון מידע שאינו זכאי לקבלו לפי חוק זה.

המסקנה: בתצהיר צריך להתקיים הסכמת מסירת המידע וביודעין.
קריאת רשות:
פס"ד נסאסרה, נסאסרה היה שורף רכבים ומקבל כסף מחברות הביטוח. הוא ישב בבית סוהר ולאחר תקופה מסוימת רצה להיות עורך דין. בחוק המרשם הפלילי נקבע שיש תקופה ולאחר אותה תקופה ההרשעה נמחקת היא כאילו לא הייתה. אם שואלים אותו אם הורשע בעבר, החוק מאפשר לו לשקר ולומר שהוא לא הורשע כי העבירה נמחקה. הבעיה כאשר הוא הגיש תצהיר ללשכת עורכי הדין הוא לא שיקר ואמר שביצע עבירה פלילית ויש בגינה בכלא. בערכאה הראשונה תביעתו נדחתה ואילו בדיון הנוסף ניתן פסק, שקובע שצריך להתקיים שני אלמנטים:
1. ידיעת המסירה.
2. ידיעת התוצאות האפשריות עקב המידע שנמסר.
ראו את נסאסרה כמי שמודע למסירה אך לא היה מודע לתוצאות האפשריות של הלשכה, לכן התקבלה תביעתו של נסאסרה והוא כעת עורך דין לכל דבר ועניין.

ס' 19 (ב) לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים קובע זאת:
(ב) מי שיש עליו מידע אינו חייב לגלות הרשעה שהתיישנה למי שאינו רשאי להביאה בחשבון ; שאלה בדבר עברו הפלילי תיחשב כאילו אינה מתייחסת להרשעה שהתיישנה והנשאל לא ישא באחריות פלילית או אחרת מחמת שלא גילה אותה למי שאינו רשאי עוד להביאה בחשבון.

על"א 5277/03 וולפיש נ' לשכת עוה"ד – עו"ד אמריקאי שישב בכלא בארה"ב וביקש להירשם כעו"ד בישראל, רשם בצורה מסודרת בתצהיר את כל מה שעשה. הלשכה סירבה לרשום אותו כמתמחה ובית המשפט העליון פסק בהתאם להלכת אל נסאסרה, שנדרש להוכיח שוולפיש מסר את המידע ביודעין ללשכה כדי לפסול אותו. הראיות הראו על ספק האם המידע נמסר ביודעין ובית המשפט קבע שעם כל ההסתייגות שלו ממעשיו של וולפיש, הוא לא יכול להורות על פסילת בקשתו להירשם כמתמחה.

עת"מ 2622/07 שלום שגיא נ' לשכת עו"ד תל-אביב (תל-אביב-יפו), 03/02/2010– בית המשפט המחוזי הורה על בטלותה של החלטת לשכת עורכי הדין שלא לקבל כחבר לשכה מועמד, מחמת הליכים משפטיים המתנהלים כנגדו בשל "מעשי חוסר יושר חמורים" לכאורה והורה להסמיכו כעו"ד.
נקבע כי בעת מתן החלטת הפסילה, טרם התגלו עובדות העשויות לפסול את מועמדותו של העותר, ואף בדיעבד, ההליך שבמסגרתו התקבלה החלטת בית המשפט בעניינו של העותר הוא הליך אזרחי. על בסיס כך, על אף שמדובר בהתנהגות חמורה, אין לפסול מועמדות ללשכת עורכי הדין.
העותר סיים את לימודי המשפטים בישראל ועמד כהלכה בהתמחות ובבחינות לשכת עורכי הדין. הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין החליט שלא לקבל את העותר כחבר לשכה, מאחר ומתנהלים הליכים בבית המשפט נגדו ומאחר ולטענתו, מן הראיות עולה הודאה לכאורה של העותר בחלק מן המעשים המיוחסים לו.
מדובר ב"מעשי חוסר יושר חמורים" לכאורה בניהם: "הסבה של שיקים שנתקבלו בחברה בה שימש כחשב ישירות לחשבונו האישי והחזקה בחשבונו האישי בתחילת הכינוס של קרוב ל-500,000 ש"ח מכספי החברה אותם העביר לכונס הנכסים עם מינויו (בליווי הסבריו להחזקת הכספים בחשבונו האישי). מעשים נוספים בהם מודה העותר כוללים מצג שווא כלפי השלטונות, אי העברת תשלומים המתחייבים לשלטונות המס והסתרת פעולות בניהול החברה וכספיה מהנושה העיקרי שבפיקוחו פעל. כמו כן הודה העותר ברכישת דירה בחדרה על שם בנו בתשלום של 10,000 ₪, דירה אשר עליה ויתר הבן בשלב מאוחר יותר".
כנגד החלטת הוועד המרכזי, הוגשה העתירה דנן.
לטענת העותר, התנהלות מוסדות הלשכה אינה נאותה וההחלטה נגועה בחוסר סמכות לשלול את זכותו לקבלת רישיון עו"ד, בהעדר טעם ענייני לכך. לטענת המשיבה, לא נפל פגם דיוני בהחלטות שקיבלה והן נשענות על תשתית עובדתית מספקת.
בית המשפט קבע:
סמכות ההחלטה למנוע קבלת מועמד לשורות לשכת עורכי הדין נתונה לוועד המרכזי של הלשכה. החלטת הוועד כפופה לשתי דרישות בסיסיות: שתינתן למועמד שעניינו נבחן זכות הטיעון ושתתקבל החלטה עצמאית ושקולה. בענייננו, ניתנה לעותר אפשרות לטעון טענותיו לפני ועדת ההתמחות. הוועד המרכזי רשאי להסתייע בוועדת ההתמחות לשם קבלת החלטה אולם, אפשרות זו אינה גורעת מחובתו לשמוע את בעל הדבר ולו על דרך של קבלת טיעון בכתב וכך לא היה בענייננו.
סמכות הלשכה למנוע קבלת מועמד לחברות בלשכה מעוגנת בהוראת סעיף 44(א) לחוק לשכת עורכי הדין. בעניין דנן, נשענת החלטת הוועד המרכזי על הוראות הפסיקה לפיהן הסמכות קמה שעה שנתגלו עובדות אחרות שלאורן אין המועמד ראוי לשמש עורך דין. העובדות העשויות לבסס סברה בדבר אי התאמת מועמד לשמש כעורך דין צריכות להצביע על התנהגות שאליבא דכל חבר סביר של האורגן המקבל את ההחלטה, היא עשויה להיחשב כבלתי הולמת את היות המועמד עורך דין. כמו כן, החלטה שמשמעותה מניעה מוחלטת מקבלת מועמד לשורות לשכת עורכי הדין צריכה לבסס עצמה על ראיות מנהליות שמשקלן הסגולי גבוה מאד.
החלטת בית המשפט המחוזי בעניין נשוא התלונה כנגד העותר קבעה, כי העותר הפר את חובותיו כלפי החברה בה עבד באופן המגבש את אחריותו לפי פקודת החברות. אלא, שבעת מתן החלטת הפסילה, טרם נתגלו "עובדות" העשויות לפסול את מועמדותו של העותר. נוסף על כך, בדיעבד, ההליך שבמסגרתו התקבלה החלטת בית המשפט הוא הליך אזרחי במלוא מובן הביטוי, אשר התקבל על פי מאזן הסתברויות. נראה, כי סמכות הסינון של הלשכה את הבאים בשעריה אינה נפרשת על התנהגות שעשויה להיחשב כ"חמורה" במישור האזרחי.
לאור האמור לעיל, ההחלטה לחסום את הליך ההסמכה של העותר ללא גבול הנראה לעין, בהעדר ביסוס עובדתי ראוי, היא בלתי מדתית ועתירת העותר התקבלה. על הלשכה להסמיך את העותר כעו"ד בהקדם האפשרי.

עע"מ 1098/10 מדלן אונגיל נ' לשכת עורכי הדין בישראל, 02/09/2010 – המערערת היא מהנדסת העיר פתח תקוה, שגם למדה משפטים וביקשה להירשם להתמחות (תחילה ב-2006 ושנית ב-2008). דא עקא, שתלוי ועומד נגדה כתב אישום מ-2006 בעבירות הנוגעות לתפקידה, ועניינן רישום כוזב במסמכי העיריה (תאגיד) (עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין תשל"ז-1977), הפרת אמונים כלפי הציבור (עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין), מתן היתר שלא כדין (עבירה לפי סעיף 48(א)(2) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 או לחלופין לפי סעיף 48(ב)(2) בו). הפרשה בה מדובר היא מתן היתרי בניה לשימוש מסחרי חורג בקרקע שייעודה חקלאי, שכנטען בכתב האישום הוציאה העותרת בניגוד לדין וביודעין. בעקבות החלטת ועדת ההתמחות של הלשכה החליט גם הועד המרכזי (11.8.09) להמתין עד להכרעת בית המשפט בכתב האישום.
העתירה בבית המשפט לעניינים מינהליים ופסק הדין קמא:
העותרת עתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים, בנימוק של חוסר סבירות וחוסר מידתיות בהחלטת הלשכה. זאת נוכח הזמן הרב שחלף מן המעשים בהם מדובר (1998), הגשת כתב האישום רק ב-2006, והעיכוב הצפוי במשפט – שההוכחות בו יישמעו מינואר 2011. לאחר שסקר את מכלול טענות הצדדים, דחה בית המשפט את העתירה. בפסק הדין צוין, כי לא היתה מחלוקת בשאלות הסמכות, אלא בהפעלת שיקול הדעת בשאלה מה משקל יש ליתן לחלוף הזמן ולהימשכות ההליכים. בית המשפט לא מצא עילה להתערבות בהכרעת הלשכה, שכן מרכיב חלוף הזמן לא הובא כסייג להלכות בית משפט זה, שלפיהן בידי הלשכה להמתין עד יפול דבר בהליך הפלילי, נוכח האפשרות לאי כשירות לבוא בשערי הלשכה, בשל קלון. על כן, כך נפסק, המקרה דנא אינו כזה בו "חלוף הזמן יכול ויהפוך החלטה סבירה ומידתית, לבלתי סבירה ובלתי מידתית". נדחו גם טענות נוספות – הטענה שאילו הודתה המשיבה ב-2006 ודינה היה נגזר, כבר היתה מגיעה כיום לאפשרות הרשמה כמתמחה; וכן הטענה כי בהקשרים משפטיים קרובים ניתן משקל לחלוף הזמן. בית המשפט עמד על ההבדל שבין רישום כמתמחה וקבלה ללשכה בטרם הורשע אדם בדין ונגזר דינו, לבין רישום בדיעבד; ונאמר, כי לזמן שחלף ניתן לייחס משקל לאחר סיום ההליך הפלילי כולו. כאמור, העתירה נדחתה.
בית המשפט העליון קבע כי:
תוצאת כל האמור הוא כי איננו רואים מקום להיעתר לערעור, נוכח כל הטעמים שנמנו מעלה, ובהם במובלט החשיבות שיש לייחס לטהרו של מקצוע עריכת הדין על פי קביעת המחוקק והפסיקה, חשיבות שקשה להלמה עם כתב אישום, ובמיוחד כתב אישום במישור הציבורי, העלול לשאת קלון. ואולם אף אנו לא נעשה מלאכתנו שלמה אם, בנוסף להבעת התקוה כי פסק דינו של בית המשפט הדן בתיק לא ירחק, גם נוכח האינטנסיביות של לוח הזמנים שקבע (לאחר דחיה בשל חופשת לידה עתידית למז"ט של באת כוח המדינה), נישאר שוי נפש כליל לחלוף הזמן. על כן, ככל שהמשפט יתארך מעבר לשנת 2011, וגם בהתאם להתפתחויות בו במהות, תוכל המערערת לשוב ולשקול פניה ללשכה; איננו נוטעים כל מסמרות כמובן באשר להחלטה, שהיא תלויות נסיבות. בנתון לכך איננו נעתרים לערעור.

לאחר שאדם עבר את המסלול, עדיין הלשכה דורשת ממנו לעמוד במספר תנאים כדי להיות עו"ד:
1. התמלאו בו כל תנאי הכשירות.
2. הוא תושב ישראל – הלשכה קובעת מיהו תושב ישראל, הפרמטרים דומים לקביעות של רשויות המיסים. הלשכה יכולה לתת היתר גם למי שלא עומד בכל התנאים להיות עו"ד, אם אדם פותח שלוחה של המשרד בחו"ל ועוסק שם בדיני מדינת ישראל. מי שאינו תושב ישראל מעל חצי שנה חייב לבקש היתר מהלשכה כדי להמשיך להיות עו"ד. עו"ד שנוסע להשתלמות של יותר מחצי שנה בחו"ל יכול לבקש מראש הגבלת חברות מרצון ואז כשהוא חוזר לארץ לחדש את חברותו. אי הודעה ללשכה היא עבירת משמעת.
3. הוא בגיל 18 ומעלה – בעבר היתה הגבלה של גיל 23 להיות עו"ד, כיום היא בוטלה.

הליך ביטול חברות בלשכת עוה"ד:
אם לדוגמה, נודע שעו"ד השיג את ההיתר לעסוק בעריכת דין במרמה:
בלשכה יש ארבעה קובלים עצמאיים (ראה שיעור 1). כל אחד מארבעת הקובלים רשאי להגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי כנגד עו"ד שהתגלה שהשיג את ההיתר לעריכת דין במרמה. יש לזכור שאין התיישנות על עבירות משמעת וזה יכול לקרות לאחר שעוה"ד עסק במקצוע 30 שנה. אזרח או עו"ד אחר יכול לבקש מהקובל להגיש קובלנה כנגד עו"ד. הקובל מבקש מעוה"ד להגיב לקובלנה, ולאחר שהתקבלה תגובתו הוא מחליט האם להעביר את הקובלנה לביה"ד המשמעתי. אם הוא לא מגיב, הקובלנה מועברת ישירות לביה"ד המשמעתי.

עו"ד מושעה מהלשכה לתקופה מסוימת. האם הוא רשאי לעסוק בעריכת דין?
ס' 20 לחוק לשכת עורכי הדין מייחד מספר פעולות לעו"ד ושלאחרים אסור לעסוק בהם.
ס' 21 לחוק קובע מה מתוך הרשימה מותר לאדם שאינו עו"ד לעשות.
מי שהושעה מהלשכה לא רשאי לעסוק במה שס' 20 מייחד למקצוע עוה"ד.

כללים לגבי השעיה – מה אסור לעו"ד מושעה לעשות?
1. עו"ד מושעה לא רשאי לעסוק במה שמיוחד לעו"ד לפי ס' 20.
2. לא יכול לבחור ולא יכול להבחר למוסדות הלשכה.
3. לא חייב לשלם דמי חבר.
4. לא חלים עליו כללי האתיקה.
5. לא ישתתף בחברת עו"ד ולא יהיה זכאי לחלק מרווחיה.

מה אסור למתמחה לעשות?
1. לחתום על מכתב שיוצא ממשרד עוה"ד שבו נכתב "מרשי יפה את כוחי לעשות..." - מתמחה אינו רשאי לייצג ולכן הוא לא יכול לחתום על מסמך כזה. עדיף במקרה זה שעוה"ד המאמן יחתום על המכתבים. מותר לחתום על מכתב של הפירמה ולהגיד שהדבר באישור המאמן.
2. מתמחה רשאי לנהל מו"מ בעל אופי משפטי מול עו"ד אחר, אולם אותו עו"ד רשאי לנהל מולו מו"מ ולבקש לדבר עם המאמן.

פקיעת חברות סעיף 48 לחוק לשכת עורכי הדין
חברותו של חבר לשכה תפקע לפי אחת מהעילות:
1. החבר הודיע בכתב על פרישתו ממנה.
2. החבר חדל להיות תושב ישראל.
3. החבר הוכרז כפושט רגל.
4. החבר נידון בבית דין משמעתי להוצאה מן הלשכה והעונש בוצע.

48. פקיעת חברות [תיקון: תשס"ה]
חברותו של חבר הלשכה תפקע אם נתקיימה בו אחת מאלה :
(1)   הודיע ללשכה בכתב על פרישתו ממנה;
(2)   חדל להיות תושב ישראל; המועד בו חדל חבר להיות תושב ישראל ייקבע על ידי הלשכה;
(3)   הוכרז פושט רגל;
(4)   נידון בבית דין משמעתי להוצאה מן הלשכה והעונש בוצע.

הפקיעה בדרך כלל זמנית, לרוב לאחר 10 שנים החברות חוזרת אליו. הפקיעה משמעה שזמן מסוים לא יכול האדם לעסוק בעריכת דין. ליתר דיוק לא יכול לעשות דבר הנמנה לסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין (ייחוד פעולות המקצוע).

מי שחברותו פקעה נשמרות זכויותיו ומרות הלשכה בכל מה שאירע טרם הפקיעה לפי ס' 50 לחוק לשכת עורכי הדין
50. שמירת מרות וזכויות [תיקון: תש"ס]
מי שפרש מן הלשכה או שחברותו פקעה מסיבה אחרת, נשאר נתון למרות הלשכה בכל מה שאירע לפני פקיעת החברות; וכן רשאי הוא לגבות שכרו בעד שירותים שנתן לפני כן.

השעיית חבר לשכה סעיף 49 לחוק לשכת עורכי הדין:
העילות להשעות חבר: אם הוכרז כפסול דין בפסק דין מחמת מחלת נפש או החלטת הלשכה על סמך תעודה או נידון בבית דין משמעתי להשעיה. לאחר השעיית חבר לשכה, האדם לא יכול לעשות כל פעולה לפי סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין. לא צריך לשלם ללשכה, אם יש לו מניות בחברת עורכי דין הוא לא יהיה זכאי לזכויות ממנה.

49. השעיית חברות [תיקון: תש"ס, תשס"ה]
חברותו של חבר הלשכה תושעה -
(1) אם הוכרז בפסק דין פסול-דין מחמת מחלת נפש - כל עוד לא בוטל הפסק, או אם החליטה הלשכה, על סמך תעודה של פסיכיאטר מחוזי, כי הוא אינו מסוגל מחמת מחלת נפש לשמש כעורך דין - כל עוד לא בוטלה ההחלטה;
(2) אם נידון בבית דין משמעתי להשעיה - למשך תקופת ההשעיה.

50א. חבר הלשכה שהושעה [תיקון: תש"ס]
הוראות חוק זה יחולו על חבר הלשכה שהושעה כשם שהן חלות על חבר הלשכה שחברותו בה מוגבלת כאמור בסעיף 52ב, ככל שאין בסעיפים 59ד ו-97 הוראות מיוחדות לענינו.

עורך דין שהושעה אינו רשאי לרשום שהוא עורך דין ועורך דין שהוגבלה חברותו רשאי לרשום שהוא עורך דין.

על מה מגישים עתירה מנהלית (הגעה לבית משפט לעניינים מנהליים)?
1. כל החלטה מנהלית.
2. סירוב הלשכה לרשום מועמד כמתמחה.
3. סירוב הלשכה לתת אישור לאמן.
4. סירוב הלשכה לרשום מישהו בפנקס עורכי הדין ולקבלו כחבר הלשכה.
5. החלטה של הלשכה האם המועמד תושב ישראל או לא.
6. סירוב הלשכה לחדש חברות (סעיף 51 לחוק לשכת עורכי הדין).
7. כאשר הלשכה מחליטה שהחבר לא יכול לייצג כי יש חשד שהוא חולה נפש. זהו הליך מיוחד שהלשכה מבקשת להכיר בחבר כחולה נפש, אזי יכול החבר לבצע פעולה נגד הלשכה וזה בעתירה מנהלית.

שיעור 3: 24.10.2010

47. ביטול החברות (תיקון: תשס"ה)
בית-דין משמעתי מחוזי רשאי לבטל רישומו של חבר הלשכה בפנקס החברים ולבטל חברותו בלשכה, אם הוכח בפניו שהרישום הושג במרמה; על החלטת בית-הדין המשמעתי לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיף 70.
ע"פ ס' 47 לחוק לשכת עורכי הדין הלשכה יכולה לבטל רישומו של חבר.

70. ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי (תיקון: תשמ"ז)
על פסק-דין של בית-דין משמעתי מחוזי רשאים הנאשם והקובל לערער לפני בית-הדין המשמעתי הארצי, וכן רשאים לערער הועד המרכזי והיועץ המשפטי לממשלה, אף אם לא היו קובלים.
על החלטה כזאת יש ערעור לבית הדין המשמעתי.

71. ערעור לבית המשפט העליון (תיקון: תשל"ח, תשמ"ז)
על פסק-דין של בית-הדין המשמעתי הארצי רשאים הנאשם והקובל לערער לפני בית-המשפט העליון תוך שלושים יום מיום קבלת פסק-הדין; וכן רשאים לערער כאמור הועד המרכזי והיועץ המשפטי לממשלה אף אם לא היו קובלים.

כלומר התהליך הוא כך:
1. בית דין משמעתי מחוזי.
2. בית דין משמעתי ארצי.
3. בית המשפט מחוזי ירושלים.
4. ערעור בזכות לעליון

לדוגמא יש 4 ערכאות על היתר שהושג במרמה.

חברות מוגבלת:

חברות מוגבלת: הגבלת עיסוק מטעם ניגוד עניינים ברצון לפי סעיף 52ב. זו למעשה אמירה של אדם לומר שהוא לא עוסק בעריכת דין. למשל מרצה בפקולטה משפטית שהפקולטה אוסרת למרצה לעסוק בעריכת דין.

52ב.    חברות מוגבלת [תיקון: תשכ"ג, תש"ס, תשס"ח]
חבר הלשכה שאינו עוסק בעריכת דין - אם בכלל ואם כנציגו של היועץ המשפטי לממשלה - רשאי להודיע על כך ללשכה בכתב, ומשהודיע וכל עוד לא ביטל הודעתו, יחולו עליו הוראות חוק זה למעט הוראת סעיף 60 בשינויים אלה:
(1)   לא יעשה פעולות שנתייחדו לפי חוק זה לעורכי דין, ואם עשה פעולה כזאת, דינו כאמור בסעיף 96;
(2)   לא יבחר ולא ייבחר למוסדות הלשכה ולא יתמנה או ייבחר לתפקיד בה למעט לתפקיד נציג ציבור בוועדת האתיקה הארצית או בוועדת אתיקה מחוזית, לפי סעיף 18ב;
(3)   אינו חייב בדמי חבר ואגרות אחרות שהלשכה מטילה על חבריה.

לציין גם אדם שהגביל חברותו לעסוק בעריכת דין עדיין יכול לתת חוות דעת.
ההבדל בין חוות דעת לייעוץ: חוות דעת היא תצהיר שבאה בגוף ראשון על סמך הידע של אותו אדם, הוא עלול לבוא בעדות של חקירה ראשית או נגדית על חוות הדעת שלו. המלצה יש לרשום בחוות הדעת שהיא מוגבלת למתן חוות דעת בלבד ולא מהווה ייעוץ. לעומת זאת ייעוץ היא המלצה לעשות פעולה מסוימת.

חברות מוגבלת באופן דומה להשעיה, אין יכולת להיבחר לתפקידים של הלשכה, לא צריך לשלם דמי חבר. אולם, ישנו הבדל הוא כן רשאי לרשום שהוא עורך דין אבל כלא פעיל או בחברות מוגבלת.

עורך דין שהחל להיות שופט או דיין מפסיק להיות עורך דין ברגע הבחירה, זו לא מוגבלות אלא טוטאליות. הדין לעניין רשם (עוסק לרוב בהחלטות מנהליות ולעיתים בהחלטה משפטית כמו אישור פסק דין). הוא לא נבחר ע"י הועד לבחירת שופטים אלא מינוי של נשיא ביהמ"ש העליון, אזי הרשם לא מפסיק להיות עורך דין.
סעיף 62א קובע מפורשות שהחוק לא יחול על עורך דין שהוא רשם שאינו כפוף לכללי לשכת עורכי הדין אלא כללי האתיקה של השופטים.

62א. אי תחולה על רשם [תיקון: תשנ"ב]
חוק זה לא יחול לגבי עבירות משמעת שעשה עורך דין שהוא רשם של בית משפט או של בית דין, שלגביהן הוא נתון לשיפוט משמעתי לפי סעיף 105א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, או לפי סעיף 27(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

אדם שהגביל את החברות הוא לא כמו עורך דין מושעה, כלומר, כשאתה עורך דין מושעה אסור לך לכתוב שאתה עורך דין (אתה יכול לכתוב עורך דין מושעה) ואם אתה מוגבל אתה יכול לכתוב שאתה עורך דין.

איסור השתתפות למי שהושעה – ס' 59ד:
(א) חבר בחברת עורכי דין שהושעה מחברותו בלשכה לא יהיה זכאי לקבל בתקופת השעייתו כל תשלום מהחברה חוץ מתשלומים בעד שירות שניתן לפני שהושעה ולא כל חלק מרווחי החברה שהרוויחה בשעה שהיה מושעה כאמור, והחברה לא תשלם לו, או לאחר על פי הוראותיו או בשל זכויות החברות שלו, דבר שאינו זכאי לקבל לפי סעיף קטן זה.
(ב) חבר בחברת עורכי דין שהושעה מחברותו בלשכה לא יפעיל כל זכות או סמכות שיש לו כחבר בחברה או כמנהל או כפקיד החברה, כל זמן שהוא מושעה כאמור, והחברה לא תפעל על פי הוראה כאמור.

יחסי עו"ד-לקוח, יחוד המקצוע, יצוג ויפוי כח

יחוד המקצוע והסגת גבול המקצוע
בשנים האחרונות צצים ארגונים ובני אדם שמנסים לנגוס בפרנסתם של עורכי הדין. המלחמה של הלשכה היא מלחמה אכזרית באותם גורמים. יש נסיונות דרך חוק יסוד: חופש העיסוק ודרך חוקים אחרים לנגוס במונופול של הלשכה.

שלושה סעיפים בחוק לשכת עוה"ד "סוגרים" את המקצוע בפני מי שאינו עו"ד:
ס' 96 – הסגת גבול המקצוע:
מי שאינו עורך-דין ועושה פעולה שנתייחדה לפי חוק זה לעורכי-דין, דינו - קנס חמשת אלפים לירות.
הסעיף קובע סנקציה פלילית למי שעושה פעולה שנתייחדה כפעולה של עריכת דין.

ס' 97 – התחזות לעורך דין:
(א) מי שמתחזה כעורך דין, ועורך דין העושה בתקופת השעייתו פעולה שנתייחדה לפי חוק זה לעורכי דין, דינו - מאסר שנה או קנס חמשת אלפים לירות.
(ב) הוראות סעיף קטל (א) יחולו לגבי עורך דין זר כהגדרתו בסעיף 98א כאילו היה עורך דין, בשינויים המחויבים.

ס' 98 – שלילת תביעת שכר:
(א) לא יזדקק בית משפט לתביעת שכר בעד שירות שנתן מי שאינו עורך דין, במידה שהיה בו שירות שנתייחד לפי חוק זה לעורכי דין.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו לגבי עורך דין זר כהגדרתו בסעיף 98א כאילו היה עורך דין, בשינויים המחויבים.
זו למעשה פגיעה אזרחית במסיגי גבול המקצוע – בימ"ש לא יענה לתביעת שכר של מי שמתחזה לעו"ד. ניתן לשלול שכ"ט מאדם שעשה פעולה המיוחדת לעו"ד. עקרונית לקוח מתוחכם יכול לשכור את שירותיו של מי שאינו עו"ד לבצע פעולה משפטית ולא לשלם לו, ובימ"ש לא יתן סעד לתובע תשלום.

הלשכה מנסה לעצור בדרכים ישירות ועקיפות גם עו"ד שנותנים גב למי שאינו עו"ד ומסיג את גבול המקצוע - כלל 11ב לכללי לשכת עוה"ד.
כלל 11ב קובע:
(א) עורך דין לא ייתן שירות משפטי ללקוח, שהפנה אליו גוף - שאינו עורך דין, שותפות של עורכי דין או חברת עורכי דין - הפועל למטרת רווח ולמטרה זו מפרסם ברבים מתן שירותים משפטיים.

הכלל קובע שעו"ד לא יעזור למי שאינו עו"ד לעשות כסף משירותים משפטיים.
ת"א (מחוזי- י-ם) 4033/02 לשכת עורכי הדין נ' אלבז-רביבו ואחרים – חברת פיצוי נמרץ פרסמה מתן שירותים משפטיים והפנתה לקוחות לעו"ד נתבעה ע"י הלשכה בהסגת גבול המקצוע. חברה עסקית שרוצה לתת שירותים משפטיים לא יכולה להעסיק עו"ד שיתן את השירותים המשפטיים בשמה.

כלל 11ב(ב) קובע גם שאם חברה עסקית מעסיקה עו"ד כנותן שירותים משפטיים בתוכה זה מנוגד לכללי האתיקה:
(ב) עורך דין המועסק על ידי מי שאינו עורך דין, שותפות של עורכי דין או חברת עורכי דין (להלן - המעסיק) לא ייתן שירות משפטי למי שאינו מעסיקו אם המעסיק פועל למטרת רווח וגובה תמורה בעד אותו שירות משפטי.

ס' 11ב(ג) מאפשר לתת פטור לגופים מסוימים שלא למטרות רווח:
(ג) הועד המרכזי, בהתייעצות עם ועד מחוז, רשאי להתיר, מטעמים מיוחדים שבטובת הציבור, חריגה מהוראות אלה, בתנאים ולתקופה שיקבע.

חסימות נוספות:
ס' 58 לחוק – עו"ד לא יעסוק במקצוע בשותפות עם אדם שאינו עו"ד ולא ישתף אדם כזה בהכנסותיו:
עורך דין לא יעסוק במקצועו בשותפות עם אדם שאינו עורך דין או עם אדם שאינו עורך דין זר כהגדרתו בסעיף 98א, ולא ישתף אדם כזה בהכנסותיו - אם ברוטו ואם נטו - בתמורה לשירותים, סיוע או תועלת אחרת לעסקו. אולם רשאי עורך דין לשתף בהכנסותיו את בן הזוג, הצאצאים וההורים של שותפו, בהווה או בעבר, שנפטר בעודו חבר הלשכה או בעודו רשום במרשם כהגדרתו בסעיף 98א ושל עורך דין או של עורך דין זר שממנו רכש את עסקו.
ס' 59 לעיל, מעודכן למצב המשפטי הקיים כיום. ס' 98א מוסיף לשותפות את העורך הדין הזר דבר שלא היה קיים לפני, המרצה אומר כי זהו תיקון חדש וחשוב שצריך לדעת.

המרצה לא נגע בסעיפים עצמם, אך הוא אמר כי זהו נושא חדש וצריך ללמד אותו:
פרק שמיני א': עורכי דין זרים ומשרדי עורכי דין זרים
סימן א': הגדרות

98א. הגדרות
בפרק זה -
"מרשם" - מרשם עורכי דין זרים שמנהלת הלשכה בהתאם להוראות סעיף 98ו ולהוראות לפי סעיף 98יג;
"משרד עורכי דין זר" - אחד מאלה:
(1)   תאגיד שהתאגד מחוץ לישראל ושמתקיימים לגביו כל אלה:
(א) מטרתו מתן שירותים משפטיים;
(ב)   החברים או השותפים בו, כולם או חלקם, הם בעלי רישיון לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל;
(ג)   מרכז פעילותו הוא מחוץ לישראל;
(2)   יחיד שהוא בעל רישיון לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל ושמרכז פעילותו במסגרת עיסוקו כאמור הוא מחוץ לישראל;
"עורך דין זר" - מי שרשום במרשם;
"שירות משפטי בעניין דין זר" - אחד מאלה:
(1)   ייעוץ וחיווי דעת משפטיים בעניין הדין החל במדינה שבה הוסמך נותן השירות לעסוק בעריכת דין (בפרק זה - דין זר);
(2)   עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי שחל עליהם דין זה בשביל אדם אחר לרבות ייצוג אדם אחר במשא ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כאמור.

סימן ב': מתן שירותים משפטיים בידי עורך דין זר

98ב. מתן שירותים משפטיים בעניין דין זר בידי עורך דין זר
(א) על אף הוראות סעיף 20, עורך דין זר רשאי לתת שירותים משפטיים בעניין דין זר.
(ב)   הוראות סעיפים 50, 51 ו-52 יחולו על עורך דין זר בכל הנוגע לעיסוקו בישראל במתל שירותים משפטיים בעניין דין זה כאילו היה עורך דין, בשינויים המחויבים, ובשינויים אלה: כל הוראה בסעיפים האמורים שבה מוזכרת פרישה מהלשכה, פקיעת חברות או הוצאה מהלשכה תחול לעניין עורך דין זר כאילו מדובר במחיקה של רישומו מהמרשם, וכל הוראה בסעיפים האמורים שבה מוזכר חידוש חברות תחול לעניין עורך דין זר כאילו מדובר בחידוש הרישום במרשם.
(ג)   ההוראות לפי פרק שישי, וכן ההוראות לפי כל דין לעניין שכר טרחת עורכי דין וחיסיון עורך דין-לקוח, יחולו על עורך דיל זר בכל הנוגע לעיסוקו בישראל במתל שירותים משפטיים בעניין דין זה כאילו היה עורך דין, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה:
(1)   כל הוראה בפרק שישי שבה מוזכרת השעיה של עורך דין מחברותו בלשכה תחול לעניין עורך דין זר כאילו המדובר בהתליה של רישומו במרשם, וכל הוראה בפרק שישי שבה מוזכרת הוצאה של עורך דין מהלשכה תחול לעניין עורך דין זר כאילו המדובר במחיקה של רישומו מהמרשם;
(2)   על אף הוראות סעיף 62, עורר דין זר ייתן את הדין לפני בתי הדין המשמעתיים של הלשכה, רק בהתקיים אחד מאלה:
(א) עבירת המשמעת נעברה, כולה או חלקה, בישראל;
(ב)   עבירה המשמעת נעברה כולה מחוץ לישראל, והיא נוגעת לשירות משפטי בעניין דין זר שניתן, כולו או חלקו, בישראל;
(3)   על אף הוראות סעיף 64, הדיון בעבירת משמעת שעבר עורך דין זר יהיה לפני בית דין משמעתי במחוז שבו מתקיים מרכז פעילותו בישראל;
(4)   סעיף 75 יחול גם לגבי פסקי דין שניתנו מחוץ לישראל.
(ד)   חדל להתקיים לגבי עורך דין זר התנאי האמור בסעיף 198(א)(1), לא יהיה רשאי עורך הדין הזר לתת שירותים משפטיים בענייו דין זר לפי סעיף קטן (א) החל במועד שבו חדל להתקיים לגביו התנאי האמור, אף אם טרם נמחק רישומו מהמרשם או הותלה רישומו במרשם בהתאם להוראות סעיף 98ז.

98ג. חובת ציון התואר "עורך דין זר" ומדינת ההסמכה
עורך דין זר יציין את דבר היותו עורך דין זר ואת שם המדינה שבה הוסמך לעסוק בעריכת דין, בכל אחד מאלה:
(1)   בנייר המכתבים המשרדי שלו;
(2)   בכל מסמך הקשור לעבודתו המקצועית, שבו מצוין שמו;
(3)   כאשר מוטלת על עורך דין, על פי דין, חובה לציין את דבר היותו עורך דין.

98ה. מתן שירות משפטי בעניין דין זר בידי מי שאינו עורך דין או עורך דין זר
(א) על אף הוראות סעיף 20 והוראות סימן זה, רשאי מי שהוא בעל רישיון לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל, אם קיבל היתר לכך מהוועד המרכזי או ממי שהוועד המרכזי הסמיך לעניין זה, לתת שירות משפטי בעניין דין זר בישראל, אף שאינו עורך דין או עורך דין זה ובלבד שמרכז פעילותו במסגרת עיסוקו בעריכת דין הוא מחוץ לישראל, והשירות המשפטי בעניין דין זר ניתן בישראל שלא בדרך עיסוק.
(ב)   הוועד המרכזי יודיע למבקש ההיתר על החלטתו בתוך 30 ימים ממועד קבלת הבקשה; חלף המועד האמור וטרם ניתנה החלטת הוועד המרכזי יראו כאילו ניתן ההיתר

98ה. קבלת כספים בנאמנות על ידי עורך דין זר עורך דין זר
המקבל כספים בנאמנות יפקידם בחשבון שיתנהל בישראל, בתאגיד בנקאי כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א - 1981 12.
סימן ג': מרשם עורכי דין זרים

98ו. מרשם עורכי דין זרים
(א) הלשכה תנהל מרשם שבו תרשום מבקש שמתקיימים לגביו כל אלה:
(1)   בידו רישיון תקף לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל ממדינה שדרישות ההשכלה וההכשרה למקצוע עריכת הדין והפיקוח המשמעתי בה מספקים, לדעת הלשכה;
(2)   הוא שימש עורך דין או כיהן בתפקיד שיפוטי, מחונן לישראל, במשך חמש שנים לפחות, בתקופה הסמוכה לבקשת הרישום;
(3)   הוא עמד בבחינות שערכה הלשכה באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין זרים; בחינות כאמור ייערכו גם בשפה האנגלית;
(4) (א)   הוא צירף אישור כי בידו אחת מהבטוחות המפורטות להלן (בסעיף זה - הבטוחות), לשם הבטחת פיצויו של מי שנפגע עקב מעשה או מחדל שלו, בנוגע לשירות משפטי בעניין דין זר שניתן, כולו או חלקו, בישראל:
(1)   ערבות;
(2)   ביטוח;
(3)   פיקדון.
(ב) שר האוצר, בהסכמת שר המשפטים, לאחר התייעצות עם הלשכה, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסה, יקבע, בצו, הוראות לעניין הבטוחות, לרבות הוראות בדבר זהות המבטח, סכומי הבטוחות ופרטיהן; הוראות אלו יכול שיהיו שונות לכל סוג של בטוחה.
(ב)   הלשכה רשאית שלא לרשום במרשם מבקש אף שמתקיימים לגביו התנאים הקבועים בסעיף קטן (א), לאחר שניחנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניה, אם מתקיים לגביו אחד מאלה:
(1)   הוא הורשע, בישראל או מחוץ לישראל, בעבירה פלילית או בעבירת משמעת, שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להיות רשום במרשם; לעניין זה, יהיו אמות המידה שבהן תתחשב הלשכה לגבי הרשעה בעבירה פלילית מחוץ לישראל, אמות המידה הקבועות בדין לגבי הרשעה בישראל באותה עבירה, בשינויים המחויבים;
(2)   התגלו עובדות אחרות שבשלהן היא סבורה כי אין הוא ראוי להירשם במרשם.
(ג)   לעניין סמכויותיה לפי סעיף זה, רשאית הלשכה לדרוש מהמבקש פרטים ואישורים אודות עניינים אלה:
(1)   עבירות פליליות או עבירות משמעת שהורשע בהן מחוץ לישראל;
(2)   הליכים פליליים או הליכים משמעתיים המתקיימים נגדו מחוץ לישראל;
(3)   פרטים על השכלתו והכשרתו המקצועית.
(ד)   מדי שלוש שנים מיום רישומו במרשם, יציג עורך הדין הזר לפני הלשכה פרטים ואישורים, להנחת דעתה, כי בידו רישיון תקף לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל, וכי לא עבר כל עבירה פלילית או עבירת משמעת מחוץ לישראל, במהלך שלוש השנים האמורות; לא הציג עורך הדין הזר פרטים ואישורים כאמור עד תום שישה חודשים מיום שחלפו שלוש שנים כאמור רשאית הלשכה למחקו מהמרשם.

98ז. מחיקה והתליה של רישום במרשם
(א) הלשכה תמחק מהמרשם את רישומו של עורך דין זה אם מתקיים לגביו אחד מאלה:
(1)   רישיונו לעסוק בעריכת דין ומחוץ לישראל בוטל;
(2)   הוא ביקש למחוק את רישומו מהמרשם;
(3)   הוא התקבל כחבר הלשכה לפי הוראות סעיף 42;
(4)   הוא הוכרז פושט רגל;
(5)   בית דין משמעתי הטיל עליו עונש של מחיקת רישומו מהמרשם;
(6)   בית דין משמעתי החליט, לבקשת קובל, כי יש למחוק את רישומו מהמרשם, בשל אחד מאלה, והורה ללשכה לעשות כן:
(א) הוא הורשע, מחוץ לישראל, בעבירת משמעת שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להיות רשום במרשם, שבית דין משמעתי אינו מוסמך לדון בה בהתאם להוראות סעיף 98ב(ג)(2), ורישיונו לא בוטל בשל ההרשעה כאמור;
(ב)   התגלו עובדות אחרות, בין על פי פסק דין ובין בדרך אחרת, שאינן מהוות עבירת משמעת שבית דין מוסמך לדון בה בהתאם להוראות סעיף 98ב(ג)(2), שבשלהן אין הוא ראוי להיות רשום במרשם;
(7)   בית דין משמעתי החליט, לבקשת קובל, כי הוכח לפניו שהרישום הושג במרמה.
(ב)   הלשכה תחלה את רישומו של עורך דין זר במרשם, אם התקיים לגביו אחד מהתנאים המפורטים בפסקאות שלהלן, למשך התקופה כמפורט בהן:
(1)   רישיונו לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל הותלה או שהוא הושעה מעיסוקו בעריכת דין מחוץ לישראל - למשך תקופת ההתליה או ההשעיה, לפי העניין;
(2)   התקיימה לגביו נסיבה מהנסיבות המפורטות בפסקה (1) של סעיף 49 - למשך התקופות המפורטות באותה פסקה, לפי העניין;
(3)   בית דין משמעתי הטיל עליו עונש של התליית רישומו במרשם - למשך התקופה שקבע.
(ג)   עורך דין זר שהוגשו נגדו מחוץ לישראל כחב אישום או קובלנה משמעתית, רשאי בית דין משמעתי, על פי בקשת קובל ואם נוצא שבנסיבות העניין העבירה המיוחסת לעורך הדין הזר היא עבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להיות רשום במרשם, להתלות את רישיונו במרשם עד לסיום ההליכים הפליליים או ההליכים המשמעתיים נגדו, לפי העניין.

98ח. הודעה ללשכה על קיימן של עילות למחיקה או להתליה של רישום במרשם
התקיימה לגבי עורך דין זר נסיבה מהנסיבות האמורות בסעיף 98ז(א)(1), (4) או (6)(א) או 98ז(ב)(1) או (2), או שהוא הורשע מחוץ לישראל בעבירה פלילית, ימסור ללשכה, באופן מיידי, הודעה על כך.

סימן ד': משרד עורכי דין זר

98ט. שלוחה בישראל של משרד עורכי דין זר
(א) על אף ההוראות לפי חוק זה, משרד עורכי דין זר רשאי לקיים שלוחה בישראל, ובלבד שמתקיימים לגבי השלוחה כל אלה:
(1)   מועסק בה עורך דין או עורך דין זר, אחד לפחות;
(2)   לא מועסק בה, בלי היתר מאת הלשכה, עורך דין שחברותו בלשכה הושעתה - בתקופת ההשעיה, או עורך דין זר שרישומו במרשם הותלה – בתקופת ההתליה, וכן לא מועסק בה, בלי היתר מאת הלשכה, אדם שהוצא מן הלשכה או שרישומו נמחק מהמרשם.
(ב)   הוראות סעיפים 59ד עד 59ו יחולו, בשינויים המחויבים, לעניין משרד עורכי דין זר שהוא תאגיד ומקיים שלוחה בישראל, בכל הנוגע לפעילותו המקצועית בישראל, כאילו היה חברת עורכי דין.

98י. שמה של שלוחה בישראל של משרד עורכי דין זר
שמה של שלוחה בישראל של משרד עורכי דין זר יכול שיהיה כשמו של משרד עורכי הדין הזר, ובלבד שבכל מקום שבו מצוין שמה של השלוחה יצוין כי היא שלוחה של משרד עורכי דין זר וכל שמה של המדינה שבה נמצא מרכז פעילותו.

98יא. עיסוק של עורך דין או של עורך דין זר כחבר, כשותף או כשכיר בשלוחה בישראל של משרד עורכי דין זר
(א) על אף הוראות סעיפים 58 ו59-א, רשאי עורך דין או עורך דין זר לעסוק במקצועו בשלוחה בישראל של משרד עורכי דין זה כשותף או כחבר; ואולם עורך דין לא יהיה שותף או חבר במשרד עורכי הדין הזר כאמור, אם המשרד משתף בהכנסותיו את מי שאינו עורך דין או שאינו בעל רישיון לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל, ואם המשרד הוא תאגיד - גם אם יש לו הגבלה על אחריות בעלי המניות בו.
(ב)   עורך דין או עורר דין זר רשאי לעסוק במקצועו בשלוחה בישראל של משרד עורכי דין זר כשכיר; ואולם עורך דין לא יעסוק במקצועו כשכיר בשלוחה בישראל של משרד עורכי דין זר שהוא תאגיד אם לא כל חבריו הם עורכי דין או בעלי רישיון לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל, או אם יש למשרד הגבלה על אחריות החברים בו.
(ג)   עורך דין או עורך דין זר לא יעסוק במקצועו כחבר, כשותף או כשכיר, בשלוחה בישראל של משרד עורכי דין זר שנצטווה להפסיק את פעילותה בישראל לפי סעיף 98יב.
(ד)   עורך דין או עורך דין זר לא יעסוק במקצועו כחבר במשרד עורכי דין זר אם הוא חבר בחברת עורכי דין, ולא יהיה עורך דין או עורך דין זר חבר ביותר ממשרד עורכי דין זר אחד.

98יב. הפסקת פעילות שלוחה בישראל של משרד עורכי דין זר
(א) בית דין משמעתי רשאי, על פי בקשת קובל, להורות למשרד עורכי דין זר המקיים שלוחה בישראל שהפר הוראה מההוראות החלות עליו לפי פרק זה, או שעורך דין או עורך דין זר העוסק במקצועו כשותף, כחבר או כשכיר במשרד כאמור הפר הוראה מההוראות החלות עליו לפי חוק זה, לחדול מההפרה.
(ב)   מצא בית דין משמעתי כי משרד עורכי הדין הזר התמיד להפר את ההוראה או שלא פעל להפסיק את ההפרה, רשאי הוא להורות לו להפסיק אח פעילותה של השלוחה שהוא מקיים בישראל, בתוך תקופה שיורה ולפרק זמן שלא יעלה על שלוש שנים.
(ג)   הלשכה רשאית להודיע לרשות המוסמכת לפקח על עורכי דין במדינה שבה נמצא מרכז פעילותו של משרד עורכי דין זר המקיים שלוחה בישראל, על הוראה שניתנה לגביו לפי סעיף קטן (א) או (ב).
(ד)   על החלטת בית דין משמעתי לפי סעיף זה יחולו הוראות הסעיפים 70 עד 72, בשינויים המחויבים.

סימן ה': כללים לעניין עורכי דין זרים ומשרדי עורכי דין זרים

98יג. כללים לעניין עורכי דין זרים ומשרדי עורכי דין זרים
המועצה הארצית רשאית, באישור שר המשפטים, לקבוע, בכללים, הוראות בעניינים אלה:
(1)   סדרי רישומם של עורכי דין זרים במרשם;
(2)   דיווחים תקופתיים בדבר כשירותם לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל שעל עורכי דין זרים למסור ללשכה;
(3)   הוראות מיוחדות לעניין אתיקה מקצועית של עורכי דין זרים הנדרשות בשל אופי עיסוקם כעורכי דין זרים;
(4)   חובות גילוי מיוחדות שיחולו על עורכי דין זרים ומשרדי עורכי דין זרים;
(5)   סדרי דין בהליך לפי סעיף 98יב;
(6)   הוראות מיוחדות לעניין פעילותן של שלוחות בישראל של משרדי עורכי דין זרים.

(ר' תיקון תשס"ט ס' 6(13) ו-7)]
------------
עד כאן.

ס' 59א – חברת עורכי דין – כל אנשיה ועובדיה שנותנים שירות משפטי חייבים להיות עו"ד.
(א) עורך דין לא יעסוק במקצועו כחבר בחברת עורכי-דין אלא אם נתקיימו אלה:
(1) החברה רשומה בישראל לפי פקודת החברות ואין לה כל הגבלה על ערבות חבריה;
(2) מטרות החברה, לפי תזכירה, הן האגדם של עורכי דין, פעולות עזר לעריכת דין, פעולות לניהול החברה ונכסיה ולהשקעת רווחיה ופעולות לוואי הדרושות לאלה, ונקבע בתזכיר ההתאגדות כי לא יהיו לחברה הסמכויות המפורטות בתוספת השניה לפקודת החברות;
(3) כל חברי החברה ומנהליה הם חברי הלשכה.
(ב) לא יעסוק עורך דין במקצועו כחבר ביותר מחברת עורכי דין אחת.

ס' 20 לחוק מייחד את פעולות המקצוע לעורכי דין בלבד:
הפעולות המנויות להלן, לא יעשה אותן דרך עיסוק, או בתמורה אף שלא דרך עיסוק, אלא עורך-דין; ואלה הפעולות:
(1) ייצוג אדם אחר וכל טיעון ופעולה אחרת בשמו לפני בתי-משפט, בתי-דין, בוררים וגופים ואנשים בעלי סמכות שיפוטית או מעין- שיפוטית;
(2) ייצוג אדם אחר וכל פעולה אחרת בשמו לפני -
משרד ההוצאה לפועל;
לשכת רישום הקרקעות;
הפקיד המוסמך לענין חוק בתים משותפים, תשי"ג-1952;
רשם החברות;
רשם השותפויות;
רשם האגודות השיתופיות;
רשם הפטנטים והמדגמים;
רשם סימני המסחר;
פקיד השומה ונציג מס ההכנסה לענין פקודת מס-הכנסה;
המנהל לענין חוק מס שבח מקרקעין, תש"ט-1949;
מנהל מס עזבון לענין חוק מס עזבון, תש"ט-1949;
(3) עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי בשביל אדם אחר, לרבות ייצוג אדם אחר במשא-ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כזה;
(4) ייעוץ וחיווי-דעת משפטיים.

ס' 21 מגדיר פטורים אחדים של פעולות שניתן למי שאינו עו"ד לעשות.

יש בתי דין שלא מופיעים בס' 20. האם ניתן לייצג בהם גם מי שאינו עו"ד? הפסיקה קבעה שכל דבר הדומה לייצוג בבית משפט ואף בתי משפט שלא מופיעים בחוק, שהוא מ-1961, הייצוג בהם ע"י מי שאינו עו"ד אסור.

אדם כותב עבור השכן שלו מכתב לגוף של המדינה ללא שכר – האם זו עבירה על החוק? אם הדבר לא נעשה דרך עיסוק וללא תמורה זה מותר.

פס"ד אלבז-רביבו מסתיים באמירות ברורות מה מותר ומה אסור לחברה שרוצה לתת סוג של שירות משפטי:
• להכין עבור לקוחותיהם כתבי טענות, מכל סוג, לרבות ניסוח תצהירים, לעשות כל פעולה בשם לקוחותיהם בפני כל ערכאה שיפוטית ובלשכות ההוצאה לפועל, וכן לפנות בשם לקוחותיהם לרשם החברות ו/או לרשם העמותות בבקשה לרישום חברות / עמותות.
• לייצג את לקוחותיהם בפני כל גוף בעל סמכות מעין שיפוטית, לרבות ועדות ערר על החלטות גורמים מנהליים ברשויות ובמוסדות השונים.
• לפנות בשם לקוחותיהם במכתבי דרישה בעלי אופי משפטי לגופים שונים, גם אם הגופים אליהם מתבצעת הפניה אינם בעלי סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית.
• להתקשר עם לקוחותיהם באמצעות טופס יפוי הכח שצורף לתשובות לשאלות ההבהרה, וכן לעשות שימוש בשם "משרד למתן טיפולים משפטיים" או כל שימוש בשם אחר המכיל ביטוי הקשור להליך משפטי או משפט.
• לפרסם את דבר פעילותן בלא לכלול בפרסומיהן הערה המבהירה, כי הטיפול אצלן בענייניהם של לקוחותיהן אינו כולל ייעוץ משפטי.
• לפנות בשם לקוחותיהן לפקיד השומה במס הכנסה ולמסגרות המעין-שיפוטיות במוסד לביטוח הלאומי ובקצין התגמולים וכן לנסח עבור לקוחותיהן ערעור ו/או עררים על החלטות מנהליות המתקבלות במוסדות אלה.
• לנסח בשם לקוחותיהן מכתבי התראה בעלי אופי משפטי, גם אם הגופים אליהם מתבצעת הפניה אינם בעלי סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית.

פיצוי נמרץ הגישו בר"ע, והבר"ע נדחה. לאחר מכן הגישה החברה בג"צ בטענה שאיסור להעסיק עורכי דין שיתנו שירות משפטי נוגד את חופש העיסוק (בג"צ 9596/02 פיצוי נמרץ-המומחים למימוש זכויות רפואיות וביטוחים נ' שר המשפטים). בג"צ דחה את כל הטענות למרות שהדבר מנוגד לחוק יסוד: חופש העיסוק. הוא קבע שס' 11ב לחוק עומד בתנאי פסקת ההגבלה.

ס' 21 קובע מה לא יחשב יחוד מקצוע:
הוראות סעיף 20 אינן פוגעות באלה:
(1) מסמכויותיהם של היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו;
(2) ייצוג לפני בתי-דין דתיים ולפני בתי-דין צבאיים;
(3) ייצוג לפני בית-משפט, בית-דין, גוף או אדם אחר שהייצוג לפניהם מוסדר בחיקוק, לרבות הוראות סעיף 236 לפקודת מס-הכנסה; (4) סמכויות של סוכן פטנטים לפי פקודת הפטנטים והמדגמים ולפי פקודת סימני המסחר, 1938;
(5) זכותם של רואי-חשבון למלא תפקידים שהותרו להם על פי דין;
(6) ייצוג של ארגון עובדים או מעבידים או של חבר בהם על ידי נציגו של ארגון כזה, בבוררות לעניני עבודה או בקשר להסכם-עבודה;
(7) חיווי-דעת משפטי על ידי אדם שנתבקש לכך על ידי עורך-דין או על ידי רשות מרשויות המדינה.
(8) ייצוג לפני בוררים כשאחד מבעלי הדין בבוררות הוא תושב חוץ או תאגיד הרשום בחוץ לארץ, על ידי תושב חוץ המוסמך לעריכת דין במדינה שהוא תושב בה.

הייתה שאלה האם תרגום פס"ד הוא עריכת מסמך משפטי? ועדת האתיקה אמרה כי תרגום מסמך משפטי הוא לא עריכת מסמך (אתיקה מקצועית מספר 21).

מה לגבי מתווכים? נקבע כי מתווכחים לא רשאים לערוך חוזה במקרקעין, אלא הם יכולים אך ורק למלא פרטים טכניים בדומה לזכות שיש לכל אחד שהוא לא עורך דין (כלומר, הם לא יכולים להתערב ברצון ובכוונות הצדדים).

גם בשביל מס שבח צריך להיות עורך דין.

*. צריך לזכור כי למרות שכתוב בס' 20(4) כי רק לעו"ד מותר לתת חוות דעת משפטית, בס' 21 שדן בסייגים כתוב כי גם למי שהתבקש לכך ע"י עורך דין או ע"י רשויות המדינה לתת חוות דעת משפטית יש אישור לתת חוות דעת (סעיף 21(7)).

ס' 21(1) – המשמעות היא שכל אדם שהופך למתמחה או לא מתמחה ועובד באחד ממשרדי הממשלה רשאי לייצג, אם הוא מקבל אישור שהוא נציג היועמ"ש.

בתי דין דתיים – טוענים רבניים לדוגמה, בתי דין צבאיים – ניתן שחייל חבר ייצג את הנאשם לפי חוק השיפוט הצבאי. דהיינו, אתה יכול לבקש מחבר חייל שייצג אותך.

ע"א 468/89 בלע קידרון קינדרמן נ' בורסת היהלומים הישראלית בע"מ – תקנון פנימי של הבורסה קובע שאסור לעו"ד לייצג חבר בורסה בסכסוך פנימי. קדרון טען שזה נוגד את תקנ"צ. הטענה נדחתה.
ה"פ 2758/89 מוניר עזאם נ' האוניברסיטה העברית – תקנון האוניברסיטה קבע שלא ניתן להיות מיוצג ע"י עו"ד בעבירת משמעת. ביהמ"ש המחוזי אישר את הקביעה הזו בתקנון הפנימי.
אם לא נאמר במפורש בתקנון שאסור, מותר לאדם להיות מיוצג בגלל העקרון החוקתי של הזכות ליצוג.

ס' 21(3) – כל מקום שבו הייצוג מוסדר בחיקוק ניתן לייצג.

ס' 21(4) – לסוכן פטנטים מותר לייצג.
ס' 21(7) – כל אדם יכול לתת חוות דעת משפטית, ובלבד שהוא התבקש לכך ע"י עו"ד או ע"י אחת מרשויות המדינה.

החוק לא סגר את הנושא של חוות הדעת המשפטיות, ולכן פעמים רבות מופיעות שאלות בבחינות הלשכה. לדוגמה:
פרופ' למשפטים מתבקש ע"י תלמיד שלו, עו"ד, לתת חו"ד משפטית בתשלום. האם חל עליו האיסור של הסגת גבול המקצוע? לא, בגלל ס' 21(7), ואין הדבר משנה אם הדבר נעשה בתשלום או שלא בתשלום.

עולה השאלה מה קורה כאשר עובד של פיצוי נמרץ ויועץ משפטי של פיצוי נמרץ מבקש מהם לתת חוו"ד בתשלום ללקוחות? לכאורה הדבר מותר, אם מדובר בייעוץ משפטי.

יש עוד כמה חריגים:
1. לפי חוק ההגבלים העסקיים מותר לייצג גם למי שאינו עו"ד בהגבלים עסקיים – ס' 1 וס' 46א לחוק.
2. בימ"ש לתביעות קטנות – יצוג ע"י עו"ד יכול להיות אך ורק באישור בימ"ש.
3. הורי קטין לפי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) – ס' 19 לחוק.

אך, צריך לזכור סטודנטים למשפטים לא יכולים לייצג בבית המשפט (הייתה תופעה שחברות ביטוח היו נותנות לסטודנטים למשפטים לייצג, אבל הוחלט שזה אסור).

הסנגוריה הציבורית ולשכת הסיוע המשפטי הם שני גופים שממומנים ע"י המדינה ועולה השאלה האם גוף שממומן ע"י המדינה רשאי לייצג לקוח נגד המדינה? ס' 15 לחוק הסנגוריה הציבורית קובע:
(א) במילוי תפקידו יפעל סניגור ציבורי כעורך דין לטובת לקוחו, בנאמנות ובמסירות, ויחולו עליו כללי האתיקה החלים על עורך דין המייצג לקוח.
(ב) מקום שיש ניגוד בין חובות סניגור ציבורי שהוא עובד לשכת הסניגוריה הציבורית כלפי לקוחו לבין חובותיו כעובד מדינה - חובותיו כלפי לקוחו גוברות על חובותיו כעובד מדינה.
חובת הנאמנות של הסנגוריה הציבורית היא ללקוח ולא למדינה.

חוק הסיוע המשפטי המחוקק שתק בשאלה זו. עולה שאלה למי יש חובת נאמנות? ללקוח או למדינת ישראל? אין לכך תשובה בחוק. זו לקונה – אין הבדל יוצא דופן בין סיוע משפטי לסנגוריה ציבורית, ולכן על הדבר היה להיכתב בחוק הסיוע המשפטי.

כשל ביצוג, חוסר יצוג
כל התיקים בנושאים אלה הולכים לכוון של הזכות החוקתית להיות מיוצג. גם אם בתי המשפט לא אומרים זאת במפורש, הם פועלים בשם הזכות הזו. הדבר התעורר בפסיקה בעיקר בשנות התשעים, והגיע לשיא בביטול סעיף בחוק שמונע מאדם לפגוש עו"ד אינו עומד בפסקת ההגבלה ולכן יבוטל (בג"צ 1437/02 האגודה לזכויות האזרח נ' השר לבטחון פנים). דהיינו, נקבע שזכות הייצוג היא חוקתית.

רע"א 6810/97 בן שושן נ' בן שושן – סכסוך בנושאי משפחה, הבעל מיוצג ע"י הסיוע המשפטי והאישה לא מיוצגת. הדבר הגיע לעליון והשופט טירקל קבע שבגלל שדיני משפחה הם דיני נפשות, יש להחזיר את התיק לערכאה הראשונה ולתת לאישה ייצוג. הוכרה זכותו של צד להיות מיוצג, בעיקר כשהצד השני מיוצג, בשל חוסר השוויון בין הצדדים.

רע"פ 7383/05 נועם נאור נ' מדינת ישראל – אדם הואשם בעבירה של פזיזות בשימוש בכלב בדין פלילי. הוא ביקש להיות מיוצג במשפט ע"י סנגור ציבורי ולא ניתן לו ייצוג.הוא ערער למחוזי שלא ניתנה לו זכות עירעור והמחוזי דחה את בקשתו, הוא הגיע לביהמ"ש העליון, ושם ביהמ"ש החזיר את התיק לבימ"ש השלום כי הוא לא היה מיוצג. הייתה הסכמה של המדינה שהוא יקבל ייצוג, אבל הנימוק המרכזי לקבלת הערעור היה הזכות לייצוג.

טענת כשל בייצוג
מ"ח 10392/02 עמיאל נ' מדינת ישראל – עו"ד יעץ לאדם לשתוק לאחר שנחקר וכבר נתן עדות במשטרה אחרי תאונה קטלנית. השתיקה היוותה כראיה לחיזוק נגדו והוא הורשע. בעליון ברק קיבל את בקשתו למשפט חוזר, בין השאר על הטענה שהיה כשל בייצוג של הנאשם, למרות שבתי המשפט לא אוהבים את הטענה הזו בשגרה.
ברק : "עמדתי על כך שייצוג לקוי יכול שיהווה בנסיבות מסוימות עילה לקיומו של משפט חוזר".

שיעור 4: 31.10.2010

בש"פ 3031/04 יושבייב נ' מדינת ישראל - הש' מצא ביטא גישה שונה מזו של ברק וזו של עו"ד ארד-איילון כשקבע שטענת כשל ביצוג היא טענה פסולה. לדעתו, עו"ד שמקבל יצוג מעו"ד אחר מחויב לקו ההגנה של קודמו:
"יותר מטרידה היא השגת הסניגור על עמדת הסניגורית הראשונה, שראתה להודות לפני בית-משפט השלום בקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר. אינני אומר שהשגה כזאת היא לעולם בלתי-אפשרית. דא עקא שבשנים האחרונות משתרשת תופעה מתרחבת והולכת, שפרקליטי נאשמים הטוענים בערר, או בערעור, אינם מהססים להטיל דופי בשיקול-דעתם המקצועי של פרקליטים שטענו לאותם נאשמים לפני הערכאה הראשונה. הטענה בדבר "כשל בייצוג", שבעבר הלא רחוק נחשבה לטענה נדירה ויוצאת דופן, הפכה לטענה שגורה ושכיחה, שברוב המקרים אין בה יותר מאשר ניסיון לחפות על היעדר נימוקים ראויים לשמם לתקיפת ההחלטה השיפוטית העומדת לביקורת. מן הראוי להבהיר שככלל מצופה סניגור, המקבל על עצמו לייצג נאשם בערר או בערעור, להתאים את עצמו לעמדה הסניגוריאלית שנקט פרקליטו של הנאשם לפני הערכאה הראשונה. חריגה מן הכלל הזה עשויה להיות מותרת רק בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן, ועליה להתבסס על נימוקים כבדי משקל. אם לא אלה פני הדברים, כי אז הטלת דופי בשיקוליו של עורך-הדין אשר ייצג את הנאשם במסגרת שלב קודם של אותו הליך משפטי, ראויה בעיניי להיחשב כחריגה מכללי ההתנהגות המחייבים עורכי-דין ביחסיהם זה כלפי זה. שמא תיתן לשכת עורכי-הדין את דעתה לנושא זה".

תגובת לשכת עורכי הדין:
"גישתו של השופט מצא מבוססת על שלוש טענות. האחת, שטענת כשל בייצוג הפכה לשגורה יותר מאשר בעבר. עצם העובדה שטענה הפכה לשגורה אינה פגם. בשנים האחרונות נפתח המשפט לטענות בדבר תקינות ההליך, ובהן העדר ייצוג, הגנה-מן-הצדק, אכיפה סלקטיבית, עיוות דין וכיו"ב. טענת כשל בייצוג אף היא טענה בדבר תקינות ההליך הקרובה מאוד לטענת העדר ייצוג.
הטענה השנייה היא שכשל בייצוג נטען ברוב המקרים לא מתוך שכנוע, אלא באופן טקטי בהעדר טענה טובה לערעור. בכל הכבוד, קשה לבסס טענה עובדתית מרחיקת לכת כזו ללא מחקר שיטתי. ייתכן שהגידול בהיקף העלאת הטענה מקורו בביקורת הולכת וגדלה על טיב הייצוג.
הטענה השלישית היא, שבהעדר "נסיבות חריגות ויוצאות דופן ונימוקים כבדי משקל", עורך דין הטוען לכשל בייצוג עובר עבירה אתית. בטענה זו התמקדו דיוני ועדת האתיקה הארצית שהחליטה פה אחד - סניגורים, תובעים ועורכי דין אזרחיים – לא לקבל את גישתו של כבוד השופט מצא.
טענת כשל בייצוג היא מקרה פרטי של תיקון טעויות. עורך דין המגלה טעות משמעותית שנעשתה בייצוג – על-ידו או על-ידי קודמו - צריך לפעול לתיקונה. כך בין אם מדובר במצג שגוי, בעצה גרועה ללקוח, בהימנעות מעיון בחומר ועוד. לא כל שגיאה גורמת נזק, ולא כל נזק מחייב תיקון. אולם שגיאה משמעותית שגרמה נזק ממשי – מחייבת תיקון. גם אם אפשר שהתיקון לא יצלח, חובתו של עורך הדין לשקול אותו, ואם מצא שהוא נחוץ – לפעול לנקיטתו"

מאמר של עו"ד דרור ארד-איילון, יו"ר ועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין עסק בשאלה האם הדבר ראוי שעו"ד ינפנף בכשל הייצוג של חברו כדי לזכות בניצחון עבור הלקוח. לטענתו, מדובר במקרה פרטי של תיקון טעויות – עו"ד שמגלה שגיאה משמעותית בתיק שהועבר אליו. חובת הנאמנות של עוה"ד ללקוח מחייבת תיקון טעות כזו בייצוג כשהדבר מתגלה. הציפייה של ביהמ"ש לאחידות בקו ההגנה בין עוה"ד נובעת משיקולי יעילות ולא משיקולי צדק. לכן על בית המשפט לעכב את ההליך המשפטי אם מתברר שנפלה טעות של כשל בייצוג.

לדעת המרצה ד"ר חמי בן נון : דרך הביניים היא לתקן את הטעות ולא להתייחס לשאלה מי עשה את זה? אלא מה עשה?

מי זכאי לייצוג?

22. זכות ייצוג על ידי עורך דין:
אדם שייפה כוחו של עורך דין זכאי להיות מיוצג על ידיו בפני כל רשויות המדינה, רשויות מקומיות וגופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכל סמכות לדרוש נוכחותו או פעולה אישית של האדם המיוצג, ואין בה כדי לפגוע בחיקוק המסדיר את הייצוג בפני רשות, גוף או איש כאמור.
כל אדם זכאי להיות מיוצג.

ת"א (חיפה) 576/06 - לירן בן הרוש ואח' נ' אוניברסיטת חיפה – "האם סטודנט המועמד לדין בהליך משמעתי בפני רשויות המשמעת של האוניברסיטה רשאי להיות מיוצג על ידי עורך דין אם לאו?"
בסוף פס"ד נכתב:
"אני מורה על ביטול החלטת רשויות המשמעת מיום 27.4.06 בעניינם של התובעים.
ב. אני מורה לרשויות המשמעת של האוניברסיטה, אם עודם עומדים על העמדתם של התובעים לדין משמעתי, לשוב ולדון מחדש בעניינם של התובעים מבראשית, לאחר שיאפשרו להם להיות מיוצגים על ידי עורך דין על פי בחירתם.
ג. אני מורה לאוניברסיטה לתקן את תקנון המשמעת שלה, בתוך 5 חודשים מהיום, כך שיקבע בו כי סטודנט העומד לדין משמעתי יוכל להיות מיוצג בהליך המשמעתי על ידי עורך דין חיצוני מבלי להגביל את זכות הייצוג למקרים מסויימים בלבד".

ייצוג בתביעות קטנות:
אסור לסטודנטים למשפטים לייצג חברות בבית משפט לתביעות קטנות.
קריאת רשות:
בבית המשפט לתביעות קטנות בקרית גת, ניתן ביום 7.9.09 ע"י כבוד השופט איל באומגרט.
התיק העיקרי עוסק בתביעת לקוחה כנגד חברת "הוט" בגין חיובים ביתר על ידה ומתן שירות לקוי.
בית המשפט נדרש לשאלה האם סטודנט למשפטים שאינו חלק מהמחלקה המשפטית של החברה יכול לייצג את חברת "הוט"?
בהקמת בתי המשפט לתביעות קטנות המטרה הייתה, בין היתר, פתיחת דלתות בית המשפט לפניי האזרח הקטן אשר הממון אינו מצוי בכיסו לצורך פתרון סכסוכים שאינם מורכבים מבחינה משפטית. חובה על בית המשפט לשמור על איזון הכוחות שלעיתים מראשיתו אינו קיים כאשר אזרח מן השורה מביא את ריבו לבית המשפט ועליו להיאבק בגוף גדול אשר משאבים רבים וכוח אדם רב עומדים לרשותו.

בסעיף 63 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 קבע המחוקק את כללי הייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות כמפורט להלן:
"63. (א) ייצוג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות על ידי עורך דין יהיה רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו; בעל דין רשאי, ברשות בית המשפט, להיות מיוצג על ידי ארגון שקבע לענין זה שר המשפטים, ובמקרה זה ירשה בית המשפט לבעל הדין שכנגד להיות מיוצג כפי שיורה.
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), יכול אדם, באישור בית המשפט לתביעות קטנות, לייצג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות, אם בעל הדין ייפה את כוחו לכך וייפוי הכוח הוגש לבית המשפט לתביעות קטנות; אין לייצג אדם לפי סעיף קטן זה -
(1) אם המייצג עוסק בייצוג בדרך קבע;
(2) אם הייצוג נעשה במהלך הרגיל של עסקיו של המייצג;
(3) אם הייצוג נעשה בתמורה.".

בתמצית נקבע שם, כי אין להתיר ייצוג ע"י עו"ד וכן אין להתיר ייצוג אם המייצג עוסק בייצוג דרך קבע או הייצוג נעשה בתמורה.
כבוד השופט איל באומגרט הדגיש כי מתן רשות לעובד של גוף גדול לייצג בבית משפט לתביעות קטנות, הגם שאינו עובד במחלקה המשפטית, ובעל השכלה משפטית מלאה או חלקית יש בו כדי להפר את האיזון העדין שבין הצדדים ולפגוע בשוויון.
עוד פירט כבוד השופט כי מלכתחילה ההליך המשפטי אותו יזם האזרח נגד הגוף הגדול לוקה בחוסר איזון ובאי שוויון בסיסיים. חובה על בית המשפט לעמוד על המשמר על מנת שלא להעצים את חולשת האזרח.
מתן היתר לייצוג על ידי מי שהינו בעל השכלה משפטית יש בו כדי להעצים את אי השוויון ולהעמיד את האזרח בעמדה נחותה עוד יותר.
אין כל מניעה כי המבקשת תיוצג ע"י גורמים העובדים אצלה במחלקת השירות אשר בקיאים בעבודתה והמקבלים הנחיות ברורות ואחידות מהאחראי על הייצוג בבתי משפט. אולם, אין להתיר מראש מצב בו המבקשת תיוצג, גם על ידי שכיר מטעמה שהוא בעל השכלה משפטית באופן שמעצים את נחיתות המשיבים למול המבקשת.
מתן היתר ייצוג לעובד הנתבעת מהטעם שאינו עובד במחלקה המשפטית אך בעל השכלה משפטית, יש בו כדי לעקוף הן את הוראות המחוקק והן את רוח החוק. ויודגש, עיון בכתבי הטענות, אינו מעלה בעיות משפטיות סבוכות. המדובר בסכסוך עסקי פשוט למדי המחייב הבהרה של עובדות וחשבונות ותו לא.
עד כאן.

זכות היצוג
שיקול הדעת אם לקבל ייצוג – כלל 12:
עורך דין רשאי, לפי שיקול דעתו שלא לקבל ענין לטיפולו; החליט עורך דין שלא לקבל ענין לטיפולו, יודיע על כך לפונה תוך זמן סביר.
עו"ד רשאי לסרב לייצוג של אדם, לא לקבל אותו או במקרים מסוימים להפסיק את הייצוג שלו. לכן מומלץ קודם לשמוע את הלקוח ואז להחליט אם לייצגו או לא. תוך זמן סביר – בהתאם לנסיבות.

מה קורה שעו"ד מייצג את מי שלא הסמיך אותו לייצגו?
הדבר אינו תקין. האם זו עבירת משמעת? כל עוד לא נעשה דבר אין כאן עבירה, אבל כשמודיעים למישהו שהלקוח מיוצג, כמו הודעה לבימ"ש שהלקוח מיוצג ע"י עוה"ד.

טיפול ויצוג הלקוח

הפסקת טיפול
כלל 13 קובע:
(א) קיבל עורך דין ענין לטיפולו, אינו רשאי להפסיק את הטיפול בו אלא אם כן נתגלעו חילוקי דעות בינו ובין לקוחו בנוגע לאופן הטיפול, או שנוצרה מניעה מבחינה חוקית או מבחינת האתיקה המקצועית, או בשל אי תשלום שכר טרחה והוצאות, או מחמת סיבה אחרת המצדיקה את הפסקת הטיפול.
(ב) החליט עורך דין להפסיק טיפול בענין לפני סיומו, יתן, ללא דיחוי, הודעה על כך ללקוחו, וחובה עליו, במידת האפשר, להפסיק את הטיפול באופן שלא יפגע בעניניו של לקוחו.
(ג) היה ענין תלוי ועומד לפני בית המשפט, לא יפסיק עורך דין לייצג את לקוחו אלא בכפוף להוראות כל חיקוק.

חילוקי דעות – דוגמאות:
1. הלקוח רוצה ללכת בקו שעוה"ד לא מסכים לו. עו"ד רשאי להגיד ללקוח שאינו מייצג אותו יותר.
2. חילוקי דעות יכולים להיות לגבי אופן ניהול המשפט – את מי להכניס כנתבע או לא וכו'.

נוצרה מניעה מבחינה חוקית או מבחינת אתיקה מקצועית לטפל בענין – דוגמאות:
עוה"ד יודע שהמסמך נשוא התביעה מזויף – ישתחרר מייצוג כדי לא להעלות טענה שקרית.
עו"ד יושב בישיבת הנהלת עמותה ורואה במו עיניו שמזייפים מסמך. האם עליו להפסיק את הייצוג בשלב זה? האם חלה עליו חובה לדווח למשטרה? החובה לדווח על פשע למשטרה קמה רק כשהפשע עדיין לא בוצע. אם הפשע כבר בוצע, אין חובת דיווח. על עוה"ד להפסיק את הייצוג של העמותה אבל להודיע שלא ידווח למשטרה, כי בזמן ביצוע הפשע היו יחסי עו"ד-לקוח בינו לבין העמותה. היינו, כאשר עו"ד מייצג נאשם רוצח שמראה לו בדיוק איך רצח ומתאר את אופן הרציחות. הרציחות כבר התבצעו ולכן עוה"ד לא צריך לדווח.

כאשר לקוח לא משלם שכ"ט והוצאות – בודאי לא ממשיכים בטיפול.

כאשר קיימת סיבה אחרת להפסקת הטיפול – כאשר הלקוח נעלם מן הארץ, כאשר הוא משתמש בנייר המכתבים של עוה"ד או מזייף מסמך בשמו.

הפסקת ייצוג – יש הבחנה ברורה בין הפסקת ייצוג להפסקת טיפול. טיפול יכול לכלול גם ייצוג, שמשמעו הוא טיפול בלקוח מול גופים שיפוטיים או מעין-שיפוטיים (ועדות ערר, ועדות רפואיות של הביטוח הלאומי או של רשויות התכנון והבניה או רשויות ממשלתיות אחרות).

בהפסקת ייצוג יש לערוך הבחנה בין המשפט האזרחי למשפט הפלילי:
בתחום האזרחי:
תקנה 473 לתקנות סד"א:
(א) בעל דין שמייצגו עורך דין רשאי להחליף את עורך דינו בכל תובענה או ענין, או לסלקו, ובלבד שנמסרה הודעה על כך לבית המשפט הדן בהם והומצא העתק ממנה לכל שאר בעלי הדין; כל עוד לא נעשה כן, ייחשב עורך הדין הקודם כעורך דינו של בעל הדין עד לסיומה הסופי של התובענה בערכאה שבה היא נדונה ובכל הערכאות שפורשו ביפוי הכוח שניתן לו.
(ב) בלא חילופין בדרך האמורה, אין עורך הדין רשאי להסתלק מן התובענה אלא ברשות בית המשפט או הרשם שלפניו היא תלויה ועומדת.
אם בעל הדין מודיע, אין בעיה. הוא יכול לעשות זאת בכל עת, גם במהלך הדיון. זו בעצם הפסקת השליחות.

בדין הפלילי יש שוני – כאן חייבים לקבל את אישור בית המשפט:
ס' 17 – 18 לחסד"פ קובעים:
17. הפסקת ייצוג של סניגור (15, 16)
(א) סניגור שהנאשם העמיד לעצמו לא יפסיק לייצגו כל עוד נמשך המשפט או הערעור שלשמם הועמד, אלא ברשות בית המשפט; סניגור שמינהו בית המשפט לא יפסיק לייצג את הנאשם אלא ברשות בית המשפט.
(ב) הרשה בית המשפט לסניגור להפסיק לייצג את הנאשם מחמת שלא שיתף פעולה עם סניגורו, רשאי בית המשפט, על אף האמור בסעיף 15, לא למנות לנאשם סניגור אחר אם ראה שאין בכך להועיל.
18. חילוף סניגורים (17)
העמיד הנאשם סניגור במקום סניגורו שמינה לו בית המשפט, או שהחליף סניגור שהעמיד, לא יסרב בית המשפט ליתן רשות לסניגור הקודם להפסיק לייצג את הנאשם, אלא אם ראה שחילוף הסניגורים מצריך דחיה בלתי סבירה של המשפט.
בדין הפלילי, גם אם עוה"ד רוצה להשתחרר מן הייצוג וגם אם הלקוח רוצה לשחרר את עוה"ד מן הייצוג, עדיין נדרש אישור של ביהמ"ש. בדין הפלילי שופטים עומדים על הרגליים האחוריות ולא מאשרים שחרור מן הייצוג. בפרקטיקה בימ"ש יאשר שחרור מהייצוג כל עוד לא התקיימה הקראה בתיק.
בג"צ 4974/92 רובין נ' סגלסון – משפט פלילי נקבע לשמיעת ראיות מדי יום ביומו במשך כמה שבועות. עו"ד רובין ביקש להשתחרר מהייצוג של הנאשם כי אמר שלא יכול לעמוד בקצב הדיונים. הלקוח הוציא הודעה לביהמ"ש שהוא מפטר את עוה"ד ודורש לשחררו מן הייצוג. השופט סגלסון לא קיבל את הטענה ועוה"ד הגיש בג"צ נ' ביהמ"ש. בג"צ דחה את הטענה כי לפי החוק לבימ"ש יש שיקול דעת אם לקבל בקשה לשחרור מן הייצוג או לא, וכאן יש שיקולי יעילות ומניעת דחיית הדיון שמחייבים את המשך הייצוג.

לפי הפסיקה האחרונה, בתחום האזרחי ניתן כיום להשתחרר מייצוג ע"י הודעה של עוה"ד לביהמ"ש (למרות שלשון התקנות מדברות על אישור ביהמ"ש):
רע"א 15/05 בלטר נ' יגאלי - משרד עוה"ד בלטר ייצג אדם מקיבוץ עברון בשם יגאלי. בשלב מסוים הלקוח לא שילם שכ"ט והמשרד הודיע לביהמ"ש על התפטרויות מהייצוג. יגאלי הגיש תגובה וטען שהדבר לא אפשרי – הם חייבים בייצוג שלו בבימ"ש. במחוזי נפסק שלא ניתן למשרד להשתחרר מהייצוג בגלל נימוק אתי – כלל 13 לכללי הלשכה ובגלל תקנה 473 – עו"ד לא ישתחרר אלא באישור ביהמ"ש.
הוגש בר"ע והשופט גרוניס קבע בעליון:
"נקודת המוצא לבקשת שחרור מייצוג בהליך אזרחי צריכה להיות, שאין לכפות על פרקליט להמשיך לייצג את לקוחו בעוד הלה אינו משלם לו את שכר הטרחה לו הוא זכאי. נקודת מוצא זו מבוססת על יחסי האמון שאמורים לשרור בין בעל דין לבא כוחו (ראו, סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961). אי תשלום שכר הטרחה פוגע ביחסי אמון אלה. ניתן להניח כי כפייה על עורך הדין להמשיך לייצג את הלקוח ללא תשלום לא תביא לשיקום היחסים, אלא ייתכן שאף תחריף את המצב. בנוסף לכך, סירוב לשחרר את עורך הדין מייצוג הלקוח מהווה, למעשה, אכיפה של "שירות אישי", בהתאם לסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, שעל פי דיני החוזים אין להתירה... אף אם תקנה 473(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת כפייה כזו, סבורני כי הדבר ייעשה אך בנסיבות מסוימות. שיקול אחד שעומד כנגד שחרור עורך הדין מייצוגו של הלקוח הוא הדחייה בהמשך ההליך המשפטי, שעלולה להיגרם כתוצאה מהשחרור (ראו, קלינג, עמ' 314). שיקול נוסף, שלדעתי יש לייחס לו חשיבות הוא השלב בו נמצא ההליך. כך לדוגמה, אם ההליך נמצא בראשיתו וטרם נשמעו מרבית העדים, נראה כי הנטייה להתיר את שחרורו של הפרקליט שלא שולם לו שכר טרחה תהיה רבה יחסית. לעומת זאת, במצב בו תמה שמיעת העדים והמשפט עומד על סף סיום, לא ייטה בית המשפט להיענות לבקשת עורך הדין לשחררו מייצוג, אף אם שכר הטרחה לא שולם".
לסיכום, גרוניס אמר כי מספיק הודעה ולא צריך את אישור בית המשפט.

בדין האזרחי, מספיק שעו"ד יוציא הודעה לבית המשפט על הפסקת הייצוג. לא חייבים לקבל את אישור בית המשפט להפסקת הייצוג, מספיק שבית המשפט לא מגיב להודעה או מתנהג כאילו הופסק הייצוג (מוכן לקבל ייצוג של עו"ד אחר לדוגמה).

מצד אחד, התקהלה עמדת הסנגוריה,
בפס"ד ע"פ 7335/05 הסנגוריה הציבורית נ' תקומי הציע הש' רובינשטיין בדעת מיעוט משהו חדש בחקיקה הישראלית והוא דיבר על עו"ד כונן שאומנם אין ייצוג לאותו אדם אבל במידת הצורך העו"ד הכונן יבוא לביהמ"ש וייצג במקרה הרלוונטי, מדובר בייצוג נקודתי.
הש' בייניש וגרוניס לא קיבלו את ההצעה הנ"ל למרות שבפסיקה זרה, בעיקר בארה"ב כאשר יש בעיות ייצוג אזי הם מאפשרים עו"ד כונן , אם כי בישראל יש בעיה עם זה בייצוג בהליך פלילי שבו יש צורך בייצוג לאורך כל הדרך.
בייניש:"נסיונו של בית משפט זה מלמד כי הסנגוריה הציבורית והפועלים בשליחותה, אכן מעניקים שירות מקצועי מסור ובדרך כלל ראוי לכל שבח מקצועי. עם זאת, מאמצינו לשכנע בכך את המשיב נכשלו. אף שהמשיב אישר בפנינו כי אין ביכולתו הכלכלית לממן לעצמו עורך-דין, הוא נשאר איתן בסירובו להיות מיוצג על-ידי הסנגוריה הציבורית ושב וציין כי לא ישתף פעולה עם סנגוריו ויאסור עליהם לנהל את הגנתו במשפט. בנסיבות אלה, נראה כי אין תועלת בהחלפת סנגוריו של המשיב בסנגור אחר מטעם המערערת, ואף אין טעם בהמשך ייצוגו של המשיב על-ידי הסנגוריה הציבורית באשר בנסיבות האמורות לא יהיה בכך כדי להועיל להגנתו. לפיכך, מן הדין להיענות לבקשת הסנגוריה הציבורית ולשחררה מייצוג המשיב. למותר לציין כי המשיב זכאי בכל שלב של המשפט לחזור בו מסירובו האמור ולבקש להיות מיוצג על-ידי הסנגוריה הציבורית או להתייעץ עם סנגור הממונה מטעמה".

מצד שני, נדחתה טענת הסנגוריה:
בפס"ד ע"פ 10067/08 הסנגוריה הציבורית נ' שלמה אוחיון ואח' –קרה משהו מאוד מעניין: הכריחו את הסנגוריה הציבורית לייצג למרות שהלקוח עשה כל מה שהוא יכול כדי לא לשתף פעולה עם עורכי הדין, לא נפגש איתם וכו'. העובדות: הנאשמים היו עצורים מס' חודשים ולמעט אחד מהם אף אחד לא הסדיר את עניין הייצוג, הסנגוריה ניסתה ליצור עימם קשר, הנאשמים אמרו שהם מתכוונים לשכור סנגורים אבל הם טרם עשו זאת. עלתה שאלה האם אפשר לכפות על הסנגוריה לייצג למרות שהנאשמים לא רצו את הסנגוריה? ביהמ"ש דן בס' 18 – 15 לחסד"פ + בהלכה שסקרנו לעיל לפיה רק באישור ביהמ"ש משחרר מייצוג – ואומר שלמרות פרק הזמן הארוך שעבר לא ניתן להקל ראש. מצד שני עלתה השאלה כמה אפשר לספוג את הדחייה? הם יאלצו להיות מיוצגים ע"י מי שהם לא רוצים שייצג אותם וזה מראה לנו עד כמה הצורך בייצוג הוא קריטי.
עלתה שאלה האם תמיד ביהמ"ש יקבע בעניין הייצוג ולמיוצג לא תהיה ברירה גם אם הוא לא משתף פעולה אם העו"ד?
יש הלכה מלפני חודש שקובעת: הנאשם הרביץ בפועל לארבעת עורכי הדין שלו מהסנגוריה הציבורית, לרבות קללות, עלתה השאלה האם אפשר לכפות ייצוג כי הרי לפי אוחיון אפשר לכפות ייצוג גם אם הלקוח לא משתף פעולה? אבל נאמר שכאשר עוה"ד נפגע פיזית אפשר להתיר את הפסקת הייצוג (בשונה קצת ממה שנאמר באוחיון) ולא יעלה על הדעת לכפות מינוי סנגור הנתון לסיכון פיזי ואף במקום שבו עוה"ד נתון לקללות ולדעת המרצה זאת רוח חדשה (בת שנה וחודש...) וכאשר העו"ד מאוים פיזית או נפשית אפשר לשחררו מהייצוג.

האם עו"ד שחושב שהוא עומד להשתחרר מהייצוג כי הוא הודיע לביהמ"ש רשאי למשל שלא להזמין עדים?
פס"ד ע"א 696/88 מירון נ' ישראלי– נקבע שאסור לעו"ד המבקש להשתחרר מייצוג להניח שבקשתו זו תיענה ועל כן עליו לדאוג לבצע את תפקידו. במקרה הנ"ל היה מדובר בהזמנת עדים והכנת המשפט, יש לנהוג לפי כלל 13 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) הקובע: הפסקת טיפול –
(א) קיבל עורך דין ענין לטיפולו, אינו רשאי להפסיק את הטיפול בו אלא אם כן נתגלעו חילוקי דעות בינו ובין לקוחו בנוגע לאופן הטיפול, או שנוצרה מניעה מבחינה חוקית או מבחינת האתיקה המקצועית, או בשל אי תשלום שכר טרחה והוצאות, או מחמת סיבה אחרת המצדיקה את הפסקת הטיפול.
(ב) החליט עורך דין להפסיק טיפול בענין לפני סיומו, יתן, ללא דיחוי, הודעה על כך ללקוחו, וחובה עליו, במידת האפשר, להפסיק את הטיפול באופן שלא יפגע בעניניו של לקוחו.
(ג) היה ענין תלוי ועומד לפני בית המשפט, לא יפסיק עורך דין לייצג את לקוחו אלא בכפוף להוראות כל חיקוק.
לפי ס"ק (ג) מה זאת אומרת "בכפוף להוראות כל חיקוק?
עו"ד דן אבי יצחק קיבל הודעה מביהמ"ש שהוא הולך לייצג כל יום, הוא ביקש להשתחרר מהייצוג ופנה בעקבות כך לביהמ"ש וביהמ"ש ענה לו שהוא לא יכול להשתחרר מהייצוג. בגדול לא משחררים בהליך פלילי עו"ד מייצוג, אבל כאשר אין ייפוי כוח פלילי (אפילו אזרחי) בא עוה"ד ואומר איך "אתם יכולים לחייב אותי לייצג כשאין ייפוי כוח"? בפס"ד דורון נוי נ' שופט ביהמ"ש המחוזי בנצרת (השופט אמינוף) שאלו האם העדרו של ייפוי כוח בכתב פוגע בייצוג והתשובה של הדיון נוסף הייתה שלא! ואם ניתן ללמוד שהעו"ד טיפל וייצג אותו בחודשים האחרונים, כלומר אם נלמד מההתנהגות של העו"ד שהוא ייצג אזי העו"ד ימשיך לייצג גם אם אין ייפוי כוח בכתב.

אם בהליך פלילי יש ייפוי כוח אבל הלקוח לא מעוניין בייצוג של העו"ד והלקוח פונה לביהמ"ש ואומר שהוא לא רוצה שהעו"ד א' ייצג אותו – מה הדין? (כלומר האם אפשר לכפות על עוה"ד לייצג את הלקוח למרות שהלקוח "פיטר" אותו?) נפנה למס' מקרים:
בבג"צ 4974/92 רובין נ' השופט סגסלון דובר ביעקב רובין שבזמנו היה ראש לשכת עורכי הדין והיום הוא מרצה במכללה שלנו, הייתה שאלה לגבי השתחררות מייצוג וביהמ"ש אמר: "משקיבל עו"ד ייפוי כוח מלקוחו לייצגו במשפט פלילי כבר אין הוא חופשי ללא סייג להשתחרר מהייצוג, שאין עוד כשאר השליחים (יש פגיעה משאר השליחים לפי חוק השליחות) ומוטלות עליו חובות נוספות הן כלפי ביהמ"ש והן כלפי הלקוח. מי שנטל עליו ייצוגו של נאשם, נטל עצמו אחריות לייצוג מרשהו עד לגמר משפטו ואין הוא יכול להיפטר מאותה אחריות אלא ברשות ביהמ"ש ולאחר שהתקיימו נסיבות המצדיקות את הדבר". זו הייתה האמירה הכללית והיא לא השתנתה. במקרה הנ"ל הלקוח פיטר את העו"ד ואמר לו "אתה לא שלוח שלי ולכן אתה לא מייצג אותי", עולה השאלה האם ביהמ"ש חייב לתת רשות לסנגור להפסיק את הייצוג כאשר הלקוח ביטל את הייפוי כוח (שאינו מותנה)? וביהמ"ש אומר שלא בכל מקרה, זה נסיבתי, יהיו מקרים שכן ויהיו מקרים שלא למרות שהלקוח לא מעוניין בייצוג של העו"ד. החשוב בפסה"ד הוא שביהמ"ש אומר שזה נסיבתי: יהיו מקרים שכן ויהיו מקרים שלא.

לגבי טיפול בלקוח, לעו"ד יש שק"ד מלא אם לקבל עניין לטיפול או לא – כלל 12:
עורך דין רשאי, לפי שיקול דעתו שלא לקבל ענין לטיפולו; החליט עורך דין שלא לקבל ענין לטיפולו, יודיע על כך לפונה תוך זמן סביר.
כל עוד עוה"ד מטפל ולא מייצג, הוא יכול לעצור את הטיפול באמצע. התנאי הוא שלא יפגע ענינו של הלקוח.
זמן סביר – פועל יוצא של הנסיבות.
עו"ד שמייצג כאשר לא הוסמך לייצג – עלול להיפגע בדין משמעתי.

יפוי הכח

יפוי כח – נובע מחוק השליחות. על יחסים שבין עוה"ד ללקוח חולשים שלושה דינים: שליחות, אתיקה מקצועית והוראות חוק אחרות. דיני השליחות חולשים על יחסי השליחות בין עוה"ד ללקוח. דיני האתיקה עוסקים בייחוד המקצוע, הוראות לגבי שכ"ט וכו'.
ההרשאה לעוה"ד לפעול יכולה להינתן בכמה דרכים (לפי חוק השליחות):
1. בכתב.
2. בע"פ.
3. כתוצאה מהתנהגות השולח כלפי השלוח.
עו"ד יכול לקבל ייפוי כח מהלקוח בע"פ – הלקוח מביע את רצונו בפני ביהמ"ש. לעיתים הבעיה היא שעוה"ד נשכר במסדרון ביהמ"ש ולכן עליו לסייג את ייפוי הכוח לשלב זה בלבד.
רצוי לא להחתים לקוח על ייפוי כח לפני שנפגשים איתו פנים מול פנים, שומעים את הסיפור שלו ולהחתים אותו לפני כן על הסכם שכ"ט.

מתי למעשה צריכים הרשאה מפורשת מהלקוח על מנת לבצע פעולות מסוימות?
ס' 5 לחוק השליחות מדבר על כך שיש 3 נושאי שליחות שהם חובה שיצוינו במפורש בייפוי כח כדי שתהיה הרשאה:
(א) השליחות חלה - באין הגבלה בהרשאה - על כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצועו התקין של נושא השליחות, אולם אין היא חלה - באין הרשאה מפורשת לכך - על הליכים לפני בית משפט, בית דין או בורר, ולא על פשרה או ויתור או פעולה בלי תמורה.
(ב) רשאי שלוח לעשות כל פעולה דחופה ובלתי צפויה מראש הדרושה באופן סביר לשמירה על עניני השולח בקשר לנושא השליחות, אף אם הפעולה חורגת מתחום ההרשאה.

מה חייב להיות מצוין במפורש בייפוי כח? שאלה נחמדה למבחן
1. הרשאה מפורשת לייצג - להופיע במקומו בבתי משפט, בתי דין, בוררים או כל רשות שיפוטית או מעין שיפוטית. אין הגבלה לתחום את הייצוג לעניין מסוים.
2. פשרה או ויתור – לא יכול להיות ייפוי כח שבו אין מילה על פשרה או ויתור ושעוה"ד עשה פעולות של פשרה או ויתור בשם הלקוח.
3. פעולה ללא תמורה – עוה"ד צריך לכתוב שמותר לו לבצע פעולות ללא תמורה. זה שריד לכלל ישן שקבע שאסור לעוה"ד לעבוד בחינם ללא אישור של הלשכה.

מתי מסתיימת השליחות?
1. מות השולח או השלוח.
2. פשיטת רגל או פירוק.
3. ביטול השליחות ע"י השולח או השלוח.
4. גריעת כשרותו המשפטית של השולח או השלוח (גם פש"ר של השולח או השלוח).

יפוי כח בלתי חוזר – השליחות לא נפסקת במקרים המפורטים לעיל אם נחתם ייפוי כח בלתי חוזר (ס' 14לחוק השליחות) – עושים זאת כשצריך להגן על צד ג' כמו במקרה של העברת בעלות בדירה או בנכס קרקע. כשעו"ד נפטר, ייפוי הכוח עובר לעו"ד אחר שרשום בייפוי כח:
(א) השליחות מסתיימת בביטולה על ידי השולח או השלוח, וכן במותו של אחד מהם, בגריעת כשרותו או בפשיטת רגלו, או - אם היה תאגיד - בפירוקו.
(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו אם ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות.

התנגשות בין שני חוקים לענין יפוי הכח:
ס' 20 לחוק הנוטריונים:
יפוי-כוח כללי ויפוי-כוח לביצוע עיסקאות במקרקעין הטעונות רישום במרשם המקרקעין, לא יהיו בני-תוקף אלא אם ערך אותם נוטריון או אימת את החתימות שעליהם, כאמור בחוק זה ובתקנות על פיו; הוראה זו אינה גורעת מסעיף 91 לחוק הלשכה.
ייפוי כח כללי – חייב אישור נוטריוני.
ייפוי כח לבצע עסקה במקרקעין – חייב אישור נוטריוני.

מצד שני, ס' 91 לחוק לשכת עוה"ד קובע:
יפוי-כוח שניתן בישראל לעורך דין לפעול בתחום הפעולות שיש להן קשר לשירות המקצועי שנותן עורך דין ללקוח לרבות קבלת כספים ודברים אחרים בשביל לקוחו בענין כזה, שחתימת הלקוח עליו אושרה בכתב על ידי עורך-הדין, אינו טעון אישור אחר, על אף האמור בכל דין.
הסיבה לתיקון לחוק היא שבעבר היה מחסור בנוטריונים והדבר תקע עסקאות במקרקעין. כיום לא צריך אישור נוטריוני לעסקה במקרקעין.

העברת ייפוי כח מעו"ד אחד למשנהו – סעיף 92 קובע שלא ניתן לעשות זאת מבחינה אתית, גם אם הדבר מופיע בייפוי הכוח. ניתן לעשות זאת רק בהסכמה נפרדת, מפורשת ובכתב (כלומר, 3 תנאים).

92. העברת יפוי-כוח
עורך דין שניתן לו יפוי-כוח לפעול בתחום הפעולות המפורשות בסעיף 20 או לקבל כספים ודברים אחרים בשביל לקוחו בענין כזה, רשאי, בהסכמת הלקוח, להסמיך בכתב עורך דין אחר לפעול במקומו.

יש הבחנה בין העברת ייפוי כח לבין האצלת סמכות. האצלת סמכות מותרת – אני כעו"ד יכול עדיין לאצול סמכות לעו"ד אחר להופיע בשמי או לבצע פעולות בשמי, אבל העברת ייפוי כח תהיה רק באישור הלקוח. מומלץ במקרה של העברת ייפוי כח לבקש מהלקוח שחרור מהייצוג.

נניח שהלקוח חתם על הייפוי כוח וביהמ"ש אישר אותו, האם יש דברים שהעו"ד רשאי/לא רשאי לעשות? למשל האם העו"ד יכול לקחת את ייפוי הכוח ולמסור אותו לעו"ד ב' ע"מ שידאג לכל מה שחתום ביפויי כוח כי בס' 7 להסכם כתוב שהעו"ד רשאי להעביר לעו"ד אחר – האם זו פעולה חוקית? כן, אבל היא לא אתית. כלל 18 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) קובע: העברה ענין לעורך דין אחר –
על אף הוראה כללית שביפוי כוח המרשה להעביר את הטיפול לעורך דין אחר, לא יעביר עורך דין את יפוי הכוח לעורך דין אחר, אלא אם כן נתן לכך הלקוח הסכמה נפרדת ומפורשת בכתב, אולם רשאי עורך דין, על פי הוראה כללית כאמור, לאצול מסמכויותיו לעורך דין אחר או להיעזר בו בפעולותיו.
כלומר, העו"ד לא יעביר אלא אם כן יש הסכמה שתכלול 3 אלמנטים:
1. נפרדת.
2. מפורשת.
3. בכתב.
ההסכמה של הלקוח היא קרדינאלית ולא יכולה להינתן ללא הסכמתו של הלקוח.
יש להבחין בין העברה של תיק ושל כל העניין שבו בעצם לא זקוקים לייפוי הכוח לבין האצלה של סמכות ונותנים לשלוח נוסף (שלוח משנה) לטפל בתיק כאשר העו"ד הראשון נושא באחריות של התיק = האצלת סמכות: לא להסתמך על אצילת סמכות שאינה ברורה ויש לקבל מהלקוח חתימה מפורשת על כך בכתב וזאת כדי שלא נעבור על עבירה אתית.

העברת תיק מעורך דין אחד למשנהו:
כלל 27, 28 בוטל בפס"ד גאנם בגלל פגיעה בחופש העיסוק, וחוקק מחדש לפני שנה.
כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986. .
27. קבלת ענין שבטיפולו של אחר [תיקון: תשס"ט]
עורך דין שקיבל עניין לטיפולו וידוע לו כי אותו עניין מטופל על ידי עורך דין אחר, ימסור לעורך הדין האחר, בלא דיחוי, הודעה ולפיה העניין הועבר לטיפולו ויוודא את מסירת ההודעה.

כיום, ניתן לראות שהעברת העניין לעורך דין אחר נעשית על ידי הודעה.

שיעור 5: 7.11.2010

חובות עוה"ד כלפי הלקוח
חובת נאמנות
החוק והכללים קובעים חובת נאמנות כלפי הלקוח:
ס' 54 לחוק קובע:
במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט.

כלל 2 קובע:
עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט.
ההשלמה של שני הכללים היא בשתי נקודות משיקות: נאמנות ומסירות.
יש פסיקה רבה שמנסה לפרש מהי נאמנות. הפסיקה קבעה שהאינטרס של הלקוח צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות של עוה"ד.

נכנס אדם לעו"ד, הוא מציע לו לייצג אותו בענין פלילי מסוים. העו"ד לא מבין בפלילים, האם עליו להגיד לו שהוא לא מבין בפלילים או שעדיף לו לקחת את התיק ולהסתדר? רוב עוה"ד לא יגידו זאת ללקוח. הם ייקחו את התיק אליהם למרות שהם לא מבינים בתחום ולא יגידו ללקוח.

מיהו לקוח?
אדם נכנס אליך ואומר שהוא זקוק לעזרה מקצועית. לאחר כמה דקות נכנס אדם לעו"ד ואומר שהוא משלם את השכ"ט של הלקוח. הלקוח הוא ראש עירייה ומשלם עבורו קבלן שעובד עם העירייה והשכ"ט שהוא משלם הוא חלק מהשוחד. מי הלקוח?
לקוח הוא מי שנותנים לו שירות משפטי. הלקוח במקרה זה הוא ראש העירייה. עוה"ד לא אמור לבדוק מאיפה בא הכסף שמשלם הלקוח.

כדי לדעת מי לקוח עלינו לדעת כמה דברים:
ד"ר לימור זר-גוטמן טוענת שיחסי עו"ד-לקוח נוצרים בהתקיים כמה פרמטרים:
פרשת לוי נ' שרמן:
1. האם היתה פניה של הלקוח לעוה"ד?
2. האם עוה"ד קיבל את היצוג?
3. האם ניתן לטובת עוה"ד יפוי כח?
4. האם שולם שכ"ט עבור הטיפול?
5. האם נערכה ישיבת עבודה בין עוה"ד ללקוח שבו פורטו דרישות הלקוח.

נוספו עוד כמה דרישות:
1. האם זהות הלקוח ידועה לעוה"ד? פרשת גולדבליט נ' שבת – הוגשה תביעה בסד"מ נגד אדם וחברה. לא היתה חוו"ד מומחה ועו"ד גולדבליט העדיף שהלקוח לא יתייצב לדיון כדי לקבל פס"ד בהיעדר הגנה ולא פס"ד לגופו של ענין, כדי שיהיה לו קל יותר לערער על הפסיקה. הבעיה היא שהוא לא הסביר את הסיכונים ללקוח, ובנוסף התברר שהיו עוד נתבעים שלא היו ידועים לו כי הוא לא בירר. כל ארבעת הנתבעים תבעו ממנו את ההוצאות המשפטיות.
2. משך היחסים בין הצדדים.
3. רמת האינטנסיביות של הצדדים.
הצירוף של התנאים הוא הקובע, הוא מוצג בפני בית המשפט שמפעיל את מבחני הסבירות לקבוע מי הלקוח.
התנאי ההכרחי – מתן שירות משפטי לאותו אדם.

בפרשת סילביו נ' דורנבאום – שני שופטים הגיעו למסקנות סותרות – ריבלין הגיע למסקנה שלא היו יחסי עו"ד-לקוח וברק הגיע למסקנה שכן היו יחסים כאלה. זה מדגים את הבעייתיות של
המבחנים האלה. ברק קבע זאת כי רצה להגיע לתוצאה שבה צד ג' שאינו מיוצג יזכה להגנה.

בהנחה שיש לקוח. אילו חובות אני חב לו?
1. החובה החוזית.
2. העילות הנזיקיות.
3. החובה האתית.

החובה החוזית – על מערכת היחסים בין עוה"ד ללקוח חלים עקרונות דיני החוזים – חוק החוזים (חלק כללי), חוק החוזים (תרופות), וחוק חוזה קבלנות. הבעיה עם חוק חוזה קבלנות היא שקשה לעו"ד לתקן נזק שעשה. למה חלים דיני החוזים כאן? יש הסכם שכ"ט וייפוי כח, אבל קיימת דרישה לרמת שירות, שהיא מהווה תנאי מכללא לתוך החוזה, למרות שהיא לא רשומה בתוך החוזה.
מכיוון שמע' היחסים בין עו"ד ללקוח היא מערכת חוזית, ברור שהתרשלות בייצוג יכולה לשמש בסיס לתביעה בגין הפרת חוזה.
ברגע שעו"ד מייצג לקוח, לא ניתן לדרוש ממנו הצלחה. לא ניתן לדרוש מעו"ד שבימ"ש יפרש חוזה בדרך מסוימת ולא אחרת.
בפרשת לוי נ' שרמן נאמר שבכל הסכם של עו"ד ללקוח יש התנאה מכללא שלעו"ד יש את המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות של מקצוע עריכת הדין וכי הוא מתחייב להפעיל כישורים אלה לטובת הלקוח.
סעיף 61 (ב) לחוק החוזים חלק כללי אומר כי חיוב הוא חוזי, ולכן ניתן לתבוע בחוזים.

עילות נזיקיות
לצד העילה החוזית יש את העילות הנזיקיות – רשלנות והפרת חובה.
פ"א אורבן נ' עו"ד עירד – פס"ד במחוזי שסקר את עוולת הרשלנות המקצועית של עו"ד.

החובה האתית
על עוה"ד להכיר ולדעת את החוק. ליזום את בירור העובדות במקום שנדרש. חובתו לא נדרשת ברמה של כל החוקים, אבל חובה עליו להכיר את כל החוקים הבסיסיים. חוקים אלה נכללים בבחינת לשכת עוה"ד. ניתן לדרוש שאם הוא מטפל בנושא מסוים או תחום מסוים, הוא יהיה בקי בחקיקה בתחום זה ברמה גבוהה יותר.
בפרשת גולדבליט נאמר שלא כל טעות בשיקול דעת של עו"ד נתפסת כפגם אתי. טעות כזו אין בה כדי לחייב את עוה"ד ברשלנות. גולדבליט אמר שהוא העדיף לטפל בערעור במידה והלקוח לא יתייצב, אבל ביהמ"ש קבע שיש כאן רשלנות כי הסיכונים לא הוסברו ללקוח. בפסקי דין אחרים אומרים שעו"ד בשר ודם יכול לטעות בשיקול דעת כמו ששופט יכול לעשות זאת. החובה היא לא לטעות בשיקול הדעת אלא להשתמש בשיקול הדעת כמה שאפשר וניתן. בוחנים זאת באמצעות המבחן האובייקטיבי – בוחנים איך היה עו"ד סביר צריך לנהוג.

האם מותר לעו"ד למשוך הליכים כדי לשרת את האינטרס של הלקוח? המבחן הוא באיזו מידה עוה"ד מפריע לבימ"ש לעשות משפט. אין מניעה שעו"ד ישתמש באופן לגיטימי במיומנות שלו כדי למשוך את ההליך ולהשאיר אותו כמה שיותר זמן במערכת. אם הוא מרמה את ביהמ"ש ונוקט בתכסיסים שמערבים רמייה, זו חציית גבול.

על עוה"ד לבדוק את המצב העובדתי לאשורו עד כמה שניתן – פרשת יחיאל נ' כהן: תביעה לפינוי דירה של דייר מוגן, עו"ד לא בדק שיש שני דיירים מוגנים. אשתו של הדייר התנגדה למכירה ואז התברר שהיא גם דיירת מוגנה. עוה"ד נתבע ונאלץ לשלם פיצויים על כך.

עו"ד שלא הגיש סיכומים בזמן – הפר את חובת הנאמנות.
עו"ד שלא טיפל בצוואה 4 שנים – הפר חובת נאמנות.
לא להעיד עד מרכזי -
טיפול בעסקת מקרקעין ללא רישום הערת אזהרה.
לא להזהיר לקוח לגבי תקופת ההתיישנות.

יפוי כח והסכם שכ"ט – הלקוח לא קורא כל שורה ושורה בהסכם ולכן צריך להסביר לו סעיפים מהותיים. לדוגמה, שהסכם שכ"ט לא כולל תשלום עבור העברת הנכס בטאבו.
עו"ד שמקבל פס"ד נגד הצד שהוא יצג – חייב להסביר לו את הליכי הערעור האפשריים.
בהסכם שכ"ט חובה לכתוב שהייצוג מוגבל לערכאה ראשונה ולא לערעורים. אם מתכוונים לייצוג רק לערכאה מסוימת יש לכתוב במפורש שהייצוג מוגבל לערכאה זו ולא לערכאות ערעור.

ייצוג צד ג':
בפרשת ע"א 2625/02 סילביו נ' דורנבאום עלתה השאלה עד כמה מותחים את הייצוג כלפי צד ג'. עו"ד מייצג מוכר דירה. מגיע קונה ופונה לעו"ד, הוא לא מיוצג ומבקש מעוה"ד לעשות עבורו את החוזה. הוא מסכים שעוה"ד יעשה את החוזה למרות שהוא לא מיוצג. אם עוה"ד יודע על פגם מסוים בדירה והוא לא מגלה זאת לצד ג' הלא מיוצג, הוא עובר על חובת הנאמנות (ברק קבע כי:
"חברי השופט א' ריבלין מציע לקבל את הערעור ולפטור את המערער מאחריות כלפי המשיבים. לא אוכל להצטרף למסקנתו. לשיטתי, בנסיבות המקרה הנדון, התקיימו בין המערער למשיב יחסי עו"ד-לקוח, או למצער יחסים קרובים, המקימים חובת אמון וחובת זהירות כלפי המשיבים. התרשלותו של המערער כלפי המשיבים מטילה עליו אחריות לנזקיהם").

חובת הזהירות חלה על עוה"ד ולא על הלקוח הלא מיוצג.
עו"ד שמייצג צד לא אמור לקבל ייצוג של הצד השני. אם שני הצדדים מסכימים לייצוג בכתב – מותר לו. אם עוה"ד מייצג קבלן – אסור לו לייצג את הצד השני, וצריך לציין במפורש שהצד שכנגד לא מיוצג על ידי עוה"ד, אבל למרות זאת הוא חב לו חובת נאמנות (דהיינו, למרות שהוא לא מייצג את הצד השלישי הוא חב כלפיו חובת נאמנות) . עליו לגלות ללקוח בעיה פוטנציאלית, אם הוא יודע עליה.

האם מותר להכחיש? לכאורה זה מנוגד לכלל 34:
החשיבות של כבוד לבית המשפט היא עניין איסור ההטעיה. הטעיית בית המשפט יכולה להביא למשפט חוזר – אזרחי או פלילי. לכן כדאי שלא להטעות את בית המשפט.
כלל 34(א) קובע:
לא יעלה עורך דין, בין בעל פה ובין בכתב, טענה עובדתית או משפטית ביודעו שאינה נכונה.
הדגש הוא כאן 'ביודעין' – אם עו"ד אמר שבפס"ד מסוים נאמר כך וכך והוא טועה, זה לא ביודעין. אם עוה"ד מעלה טענה שהוא יודע שהיא לא נכונה, ופסה"ד מתבסס על זה, זה עלול להביא לביטול פסה"ד מעבר לעובדה שזו עבירה אתית.

חריג לכלל איסור ההטעיה – הכחשת טענות – כלל 34(ב):
האמור בסעיף קטן (א) אין בו כדי למנוע הכחשה בכתב טענות בהליך אזרחי, או כפירה בעובדה בהליך פלילי.
הכחשת טענות אינה הטעיה אלא העברת נטל השכנוע לצד השני. אם אני כנתבע מכחיש את טענות התובע, אני מחייב אותו לשכנע את ביהמ"ש שהעובדה נכונה. מותר להכחיש ומותר לכפור בהליך פלילי.
מה אסור? אם יודעים שעד מטעם הלקוח עומד לשקר בהליך פלילי, אסור לעוה"ד להמשיך לייצג את הנאשם ולבקש מביהמ"ש להפסיק את הייצוג שלו, בטענה שהתגלו חילוקי דעות בינו לבין הלקוח.

כמה מקרים שצריך להכיר:
1. פס"ד לגזיאל – בפרקליטות אבד חומר חקירה שהוכן לקראת הכנת כ"א. הפרקליטות ביקשה מעוה"ד שכנגד להעביר להם עותק של החומר. ביהמ"ש חייב את עוה"ד להעביר את החומר.
2. נניח שאני מחזיק בכיס את רשימת ההרשעות הקודמות של הנאשם. לקראת הטיעונים לעונש צריך להציג הרשעות קודמות ולתובע אין את ההרשעות. השופט פונה לסנגור ושואל אותו 'האם יש בידך את ההרשעות הקודמות?' אם הסנגור יגיד "אין לי הרשעות" הוא משקר. כדי לא לשקר על הסנגור להגיד "לא הוכחו הרשעות קודמות". כך הוא לא פוגע בלקוח ולא פוגע בביהמ"ש. עו"ד לא חייב לספק לביהמ"ש חומר, לא חייב לספק לרשויות החקירה חומר כלשהו, לא משנה כמה יאיימו עליו.

משרד עורכי הדין

כלל 3 קובע:
(א) עורך דין יקבל את לקוחו במשרדו.
(ב) עורך דין רשאי לפגוש את לקוחו במקום אחר זולת משרדו, ובלבד שיעשה כך בתנאים ההולמים את כבוד המקצוע.
(ג) עורך דין המשמש יועץ קבוע ללקוח, רשאי לסטות מן האמור בסעיף קטן (א) לשם מתן שירות יעיל לאותו לקוח, בנסיבות ההולמות את כבוד המקצוע.
עו"ד חייב לקבל את לקוחותיו במשרדו. עו"ד עדיין יכול לקבל לקוחות במקום אחר, בתנאי שיהיה מכובד מספיק.

בד"מ 101/98 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו נ' פלוני – נגד המתלונן הוגשה תביעה כספית בסדר דין מקוצר בת.א של בית משפט השלום בתל-אביב. המתלונן פגש את הנאשם באופן מקרי, במסדרון בית המשפט, והנאשם הציע למתלונן את שירותיו להכין בקשה לרשות להתגונן.המתלונן הסכים. הנאשם קיבל על עצמו לטפל בהכנת הבקשה וקיבל את המתלונן במסדרון בית המשפט. המתלונן העביר לנאשם פרטי הגנתו והציג בפני הנאשם מסמכים. הנאשם הכין תצהיר בכתב ידו, באופן שטחי מבלי לפרט את הגנת המתלונן ומבלי לצרף לו נספחים ומסמכים. בית הדין המשמעתי פסק:
"קבלת לקוח במקום ציבורי הומה אדם בלא שיתאפשר ללקוח להשמיע את דברו בפרטיות הרצויה, ובלא שעורך הדין יוכל להסביר ללקוח בניחותא ובתנאים הולמים את המצב המשפטי ובלא להיעזר בספריה משפטית, כשעורך הדין עורך "תצהיר" בכתב יד בצורה נלעגת ועלובה, וכשדברים אלה נעשים על פני שעות ארוכות מידי יום ביומו בשיטתיות ובדרך קבע בפרהסיה - כל אלה הנם מעשים הנוגדים את הוראות סעיף 2 לכללים, שמירה על כבוד המקצוע.
יש להדגיש כי לא מדובר בתופעה מקרית או מזדמנת אלא בתופעה רצופה ועקבית של בזוי כבוד המקצוע.
אנשים מסתובבים ברחבת הכניסה להיכל המשפט כשהם משוועים לעזרה ולסעד, וכך הם פוגשים את הנאשם הנותן להם "שירותים" בדרך המהווה עלבון ובושה למקצוע".

קבלת לקוחות בבית – עו"ד צריך לייחד חדר בדירת המגורים לקבלת לקוחות. רצוי שהמקום יהיה עם כניסה נפרדת, אבל קשה לאכוף זאת.

משרד עו"ד יכול להיות:
1. כתובת של תאגיד, שותפות, עמותה, מפלגה.
2. מקום המשמש לפעילות פוליטית, כינוסים פוליטיים – הלשכה מעודדת את חבריה לעסוק בפעילות פוליטית וציבורית.
(שאלה כל שנה בבחינה )

4. ייחוד המשרד
(א) משרדו של עורך דין, לרבות חדר ההמתנה וחדר המזכירות וכל חלק אחר ממנו, לא ישמש כל מטרה זולת עבודתו המקצועית של עורך הדין.
(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לאסור על עורך הדין -
(1) להרשות שמשרדו ישמש משרד רשום של תאגיד שהוא יועצו המשפטי;
(2) לייחד חלק מדירת מגוריו למשרדו;
(3) לפעול במשרדו בענייני ציבור.
(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על עורך דין שביום י"ב בטבת התשכ"ו (4 בינואר 1966) חדרי ההמתנה שלו היו משותפים לו ולאדם אחר, והוא הודיע על כך לועד המרכזי עד יום י"ב בשבט התשכ"ו (3 בפברואר 1966).
אסור לעורך דין לפתוח משרד משותף עם מי שאינו עורך דין . לדוגמא אסור לעורך דין לפתוח משרד עם רופא וכדומה.

סניפים
מותר שיהיה למשרד עו"ד כמה סניפים שהוא רוצה, כולל בחו"ל. המגבלה היא שיושב במקום עו"ד ישראלי. אני רוצה לתת יעוץ משפטי לישראלים בניו יורק – הבעיה היא ששכיר של המשרד ששוהה בחו"ל מעל חצי שנה חייב היתר מהלשכה כדי לפעול בחו"ל. עו"ד חייב להיות תושב ישראל, וכדי להישאר תושב ישראל עליו לקבל היתר מהלשכה.
איך בכל זאת יכול עו"ד להיות שותף של עו"ד אמריקאי בארה"ב? החוק אוסר על שותפות. ניתן להעסיק את עוה"ד האמריקאי כשכיר של עוה"ד הישראלי. אין איסור להעסיק כל אדם במשרד עו"ד.

ניהול משרד עו"ד

עורך הדין השכיר
האם עו"ד יכול להיות שכיר בארגון, חברה, מועצה מקומית או גוף ציבורי?
לכאורה אין בעיה עם זה. מתי מתעוררת בעיה? מקרה לדוגמה: משרד רו"ח מחזיק מחלקה משפטית. מגיע לקוח גדול של המשרד ונותנים לו שירותי ראיית חשבון, ואז הוא מעלה בעיה משפטית. האם עוה"ד שעובד במחלקה המשפטית של המשרד יכול לתת יעוץ משפטי ללקוח?

כלל 11ב קובע:
(א) עורך דין לא ייתן שירות משפטי ללקוח, שהפנה אליו גוף - שאינו עורך דין, שותפות של עורכי דין או חברת עורכי דין - הפועל למטרת רווח ולמטרה זו מפרסם ברבים מתן שירותים משפטיים.
(ב) עורך דין המועסק על ידי מי שאינו עורך דין, שותפות של עורכי דין או חברת עורכי דין (להלן - המעסיק), לא ייתן שירות משפטי למי שאינו מעסיקו אם המעסיק פועל למטרת רווח וגובה תמורה בעד אותו שירות משפטי.
(ג) הועד המרכזי, בהתייעצות עם ועד מחוז, רשאי להתיר, מטעמים מיוחדים שבטובת הציבור, חריגה מהוראות אלה, בתנאים ולתקופה שיקבע.
לכאורה, כלל 11ב(א) לא מונע את מתן השירותים האלה, כי הוא מדבר על חברת עורכי דין הפועל למטרת רווח ומפרסם ברבים שירותים משפטיים. אבל כלל 11ב(ב) קובע כי אם המעסיק פועל למטרת רווח וגובה בעד השירות תמורה, הדבר אסור.
השאלה היא האם נגבית תמורה עבור אותו שירות משפטי. אם עוה"ד יצליח להראות שלא נגבה כסף עבור השירות המשפטי, לא ניתן יהיה להאשים אותו.

איסור שיתוף בהכנסות
ס' 58 – 59 לחוק קובעים:

58.עורך דין לא יעסוק במקצועו בשותפות עם אדם שאינו עורך דין או עם אדם שאינו עורך דין זר כהגדרתו בסעיף 98א, ולא ישתף אדם כזה בהכנסותיו - אם ברוטו ואם נטו - בתמורה לשירותים, סיוע או תועלת אחרת לעסקו. אולם רשאי עורך דין לשתף בהכנסותיו את בן הזוג, הצאצאים וההורים של שותפו, בהווה או בעבר, שנפטר בעודו חבר הלשכה או בעודו רשום במרשם כהגדרתו בסעיף 98א ושל עורך דין או של עורך דין זר שממנו רכש את עסקו.
עורך דין לא יעסוק במקצועו בשותפות עם אדם שאינו עורך דין, ולא ישתף אדם כזה בהכנסותיו - אם ברוטו ואם נטו - בתמורה לשירותים, סיוע או תועלת אחרת לעסקו. אולם רשאי עורך דין לשתף בהכנסותיו את בן הזוג, הצאצאים וההורים של שותפו, בהווה או בעבר, שנפטר בעודו חבר הלשכה ושל עורך דין שממנו רכש את עסקו.
59. עורך דין לא יעסיק במשרדו, בלי היתר מאת הלשכה, אדם שחברותו בלשכה הושעתה — בתקופת ההשעיה, או אדם שהוצא מן הלשכה.
שותפות בין עו"ד לבין מי שאינו עו"ד אסורה. אין בעיה לעו"ד להיות בעל חברת קייטרינג ושיהיו לו שותפים, הבעיה היא בשותפות במשרד עו"ד. מותר לעו"ד להעסיק אדם שאינו עו"ד כשכיר במשרד, כל עוד אותו שכיר לא נותן שירותים משפטיים. אסור לשתף ברווחים גם בצורה עקיפה – לא כנאמן לדוגמה.
(היום יש תיקון לגבי עורך דין זר – יש לבדוק זאת, הסעיף שהכנסתי מעודכן).

חברת עורכי דין
חברת עורכי דין לא מאפשרת לשותפים להתחמק מהאחריות האישית. החברה חשופה לתביעת רשלנות ביחד עם כל חבריה. יתרה מזאת, חברת עורכי דין אפילו חשופה יותר מעו"ד רשלן.
ס' 59ה לחוק קובע:
לענין פקודת הנזיקין [נוסח חדש] רואים חברת עורכי דין כאחראית בנזיקין לכל מעשה או מחדל בענין שפעלו בו חבריה כעורכי דין.
החברה אחראית לכל מעשה או מחדל שפעלו חבריה כעורכי דין. מדוע האחריות של החברה רחבה יותר מאחריות חבריה? החברה נמצאת באחריות מלאה למעשה של אחד מחבריה, זהו הכיס העמוק ביותר שיכול להיות בתביעה ולכן היא זו שבעיקר תשלם את הפיצויים במקרה של רשלנות.

למה כדאי להתאגד כחברת עורכי דין?
מבחינת מיסוי, הדבר אטרקטיבי – מס חברות נמוך יותר.
החברה יכולה לעשות עסקאות שיחיד לא יכול לעשות, בגלל בעיות של ניגוד עניינים. לדוגמה, במקרה של עסקת הקומבינציה, יכולה החברה להיכנס לעסקה, למרות שהיחידים שלה לא יכולים. מה שנאסר על חבר יחיד בחברה יכול להיות מותר לחברה עצמה.
יש יתרונות בפירוק החברה – פטור ממס על חלק מהנכסים, בעיקר נכסי מקרקעין שמוחזקים זמן רב ע"י החברה.

על מנת שתקום חברת עו"ד בישראל צריכות להתמלא 3 דרישות – ס' 59א:
(א) עורך דין לא יעסוק במקצועו כחבר בחברת עורכי דין אלא אם נתקיימו אלה:
(1) החברה רשומה בישראל לפי פקודת החברות ואין לה כל הגבלה על ערבות חבריה;
(2) מטרות החברה, לפי תזכירה, הן האגדם של עורכי דין, פעולות עזר לעריכת דין, פעולות לניהול החברה ונכסיה ולהשקעת רווחיה ופעולות לוואי הדרושות לאלה, ונקבע בתזכיר ההתאגדות כי לא יהיו לחברה הסמכויות המפורטות בתוספת השניה לפקודת החברות;
(3) כל חברי החברה ומנהליה הם חברי הלשכה.
(ב) לא יעסוק עורך דין במקצועו כחבר ביותר מחברת עורכי דין אחת.

שם החברה – יכלול רק את שמם של עורכי הדין. עורכי דין ניסו להירשם כ"מרכז הישראלי לכינוס נכסים" והלשכה אסרה על זאת. רשם החברות גם מסרב לרשום שם כזה בטענה להטעיה.

הגבלת שיתוף בהכנסות – ס' 59ג:
(א) חברת עורכי דין לא תשתף בהכנסותיה, על אף האמור בתזכירה, בתקנותיה או במסמך אחר, מי שאינו עורך דין, אולם רשאית היא לשתף בהכנסותיה את בן הזוג, הצאצאים וההורים של חבר, בהווה או בעבר, שנפטר בעודו חבר הלשכה או של עורך דין שהחברה רכשה את עסקו.
(ב) נפטר חבר או חדל להיות חבר הלשכה ולא הועבר חלקו בחברה, ירכשוהו חברי החברה תוך תקופה, בדרך, במועד ובתנאים שייקבעו בכללים.
מעולם לא הותקנו כללים בתחום של פטירה של חבר או השעיה של חבר לשכה. לכן, ניתן עקרונית לקנות את חלקו של עוה"ד שהושעה ב-100,000 ש"ח בחודש, ובסיום ההשעיה הוא יקנה את חלקו בשותפות בשקל אחד. זו פרצה שהלשכה לא סגרה אותה.

שמירת חומר וביעורו
שמתי צוואה אצל העו"ד שלי, ולאחר 7 שנים ביקשתי אותה חזרה. עוה"ד אמר לי שביער אותה כי עברו 7 שנים. האם צדק עוה"ד?
כללי לשכת עוה"ד (שמירת חומר ארכיוני במשרד עורכי דין) מסדירים נושא זה.
'מסמך' מוגדר בצורה רחבה מאוד בכלל 1. חומר ארכיוני מוגדר ככל מסמך.

הכלל הבסיסי נמצא בכלל 2:
כל עוד לא הוסכם אחרת בכתב בין עורך הדין לבין לקוחו, לא יהא עורך הדין חייב לשמור על החומר הארכיוני שלו יותר מחמש השנים הנמנות מיום סיום טיפולו של עורך הדין בענין שמסר לו הלקוח או מיום סיום ההליכים המשפטיים בהם ייצג עורך הדין את הלקוח, לפי הענין.
מומלץ לכתוב בייפוי הכוח שמוסכם בין עוה"ד ללקוח לבער את החומר לתקופה של עד 5 שנים, אפשר גם להסכים על תקופות קצרות יותר.

כלל 4 קובע סייג לסעיף 2:
על אף האמור בסעיף 2 לא יבער עורך דין חומר ארכיוני אלא אם הציע לפני כן במכתב רשום שנשלח ללקוח או ליורשים, לפי הכתובת הידועה לעורך הדין באותה עת מהמסמכים שבידיו או הרשומה במינהל האוכלוסין לקבלו בחזרה, להעתיקו או לצלמו והלקוח או היורשים לא עשו אחד מאלה תוך המועד שנקבע בהצעה.
גם אם סוכם בכתב על תקופה קצרה או ארוכה יותר מ-5 שנים, צריך מכתב רשום ללקוח, המודיע לו על הכוונה לבער. ועד מחוז ת"א קבע שלא מספיק לשלוח מכתב רשום והלקוח לא החזיר תשובה, חובה לקבל את הסכמתו של הלקוח לביעור.

כלל 5 קובע סייג חמור יותר לגבי צוואות או כל מסמך חשוב אחר:
כללים אלה לא יחולו על צוואות ועל מסמכים אחרים שנמסרו לעורך הדין למשמרת, על פי הסכם מפורש או מכללא, בשביל הלקוח או בשביל אחר.
מסמך חשוב – מסמך שאין לו עוד העתקים. חייבים לשמור כזה מסמך ולא לבער אותו.
אם הוא בער צוואה כמובן שהעו"ד עבר עבירת משמעת.

אם פורקה שותפות אז עורכי הדין שעברה אליהם/ נשארה אצלם השותפות הם אחראים.

ממונה מטעם הלשכה על המשרד כאשר נבצר מעוה"ד לבצע את תפקידו
בנושא זה מטפל הפרק השביעי לחוק לשכת עוה"ד.
ס' 89א לחוק קובע: לבחינה הסופית לשים דגש על הסעיף
(א) נפטר עורך דין או שפרש מן הלשכה או שחברותו בה בוטלה, הושעתה או פקעה, או שנבצר ממנו למלא את תפקידו (בפרק זה — עורך הדין), ולא הובטח טיפול נאות בעניני לקוחותיו — רשאי בית במשפט המחוזי (בפרק זה — בית המשפט), לבקשת הועד המחוזי, למנות חבר הלשכה בהסכמתו להיות ממונה על עניניו המקצועיים של עורך הדין ולטפל בהם.
(ב) הבקשה תובא לידיעתם של לקוחות עורך הדין בדרך שתיראה לועד המחוזי.
(ג) עורך הדין, אפוטרופסו או מי שנכסיו של עורך הדין מוקנים לו, יהיו המשיבים בבקשה.
(ד) ראה בית המשפט שקיום הליכי סדר הדין בדרך הרגילה עלול לגרום נזק שאין לו תקנה או נזק חמור, רשאי הוא בכל עת שלאחר הגשת הבקשה ליתן כל סעד ביניים שיש בו כדי לשמור על עניניהם של לקוחות עורך הדין, לרבות מינוי ממונה זמני; והוא יכול לעשות כן על פי צד אחד בלבד.
מספר בעיות:
נניח שעוה"ד שהושעה ויש לו כמה מאות לקוחות לטפל בהם. הועד המחוזי מבקש מביהמ"ש המחוזי למנות ממונה. הממונה מגיע למשרד ומגלה שיש לו בחבילת התיקים של עוה"ד שהושעה תיק של לקוח שהוא מנהל משפט נגדו. מה עושים במקרה זה? הולכים לפי ס' 89א(ד) – מגישים בקשה למתן הוראות לביהמ"ש שמינה את הממונה. הממונה חב חובת נאמנות לבימ"ש ולכן על ביהמ"ש לפתור את בעיות ניגוד העניינים. ס' 89ב(ב) קובע שלא יתמנה ממונה לטפל בענין שבו הוא מייצג צד אחר.

שיעור 6: 14.11.2010

חברת עורכי דין ושותפות עורכי דין:
לגבי שותפות עורכי דין יש תיקון לחוק שהתקבל המאפשר להגדיל את מספר השותפים מעבר ל- 50. כיום יותר מ 50 אנשים יכולים להתאגד כשותפות רשומה/לא רשומה עורכי דין.
בחוק לשכת עורכי הדין הוסף סעיף 59 א' רבתי שבו יש נוהל לגבי חברת עורכי דין והנוהל שבס' 59 א' רבתי והלאה שמדבר על חברת עורכי דין לא תוקן עד היום ולכן ניתקל במילה "תזכיר" כאשר הכוונה היא לתקנון .
נפנה לס' 59 א' הקובע: סייגים לעיסוק בחברת עורכי-דין –
(א) עורך דין לא יעסוק במקצועו כחבר בחברת עורכי דין אלא אם נתקיימו אלה:
(1) החברה רשומה בישראל לפי פקודת החברות ואין לה כל הגבלה על ערבות חבריה;
כלומר החברה לא יכולה להיות חברה בע"מ, אין מגבלות, זאת חברה מיוחדת.
(2) מטרות החברה, לפי תזכירה, הן האגדם של עורכי דין, פעולות עזר לעריכת דין, פעולות לניהול החברה ונכסיה ולהשקעת רווחיה ופעולות לוואי הדרושות לאלה, ונקבע בתזכיר ההתאגדות כי לא יהיו לחברה הסמכויות המפורטות בתוספת השניה לפקודת החברות;
"תזכירה" – תקנון.
3) כל חברי החברה ומנהליה הם חברי הלשכה.
אדם שאינו עורכי דין לא יכול להשקיע בחברת עורכי דין ולכן כל חברי החברה ומנהליה צריכים להיות חברי הלשכה, כלומר הדירקטורים והמנכ"ל חייבים להיות חברי לשכת עורכי הדין. כמו כן, אסור לאדם להיות בעל מניה בחברת עורכי דין אלא אם הוא עו"ד וחבר לשכה.
(ב) לא יעסוק עורך דין במקצועו כחבר ביותר מחברת עורכי דין אחת.
אי אפשר להיות בכמה תאגידים שהם חברות עורכי דין, כלומר אי אפשר להפוך להיות בעל מניה בכמה חברות עורכי דין וזאת כדי למנוע קבלה של ערכים ותשואות שהזיקה של העו"ד אינה זיקה ישירה.
הסבר: מותר לעו"ד לפתוח מס' סניפים שהוא רוצה, המגבלה היחידה היא שהעו"ד יהיה תושב ישראל לפי ס' 42 ואפשר לפתוח סניפים בארץ ובחו"ל כאוות נפשו, ובלבד שיהיה עו"ד אחד ישראלי לפי ס' 42. אך מה קורה לאדם שרוצה להיות רשום בכמה חברות עורכי דין? המשמעות היא שמחלקים את הנאמנות שלו בכמה חברות עורכי דין וזאת בניגוד לסניפים שמחלקים את הזמן בכמה סניפים ויש נטייה לעורכי דין לרשום שהם היו המון שעות בכל הסניפים.
לדעת המרצה: משרדי עורכי דין חיים משעות שהם מוכרים ולא משעות שהם עובדים!. משרדים גדולים חיים רק משעות אז אפשר לשרוד? האם הלקוח עוקב כמה שעות העו"ד עבד? לא.
חברת עורכי דין לא יכולה להיקרא באיזה שם שהיא רוצה ושם של חברת עורכי דין יהיה לפי שמם, ס' 59ב' לחוק לשכת עורכי הדין קובע: שם החברה –
שם של חברת עורכי דין לא יכלול אלא שמם של עורכי דין שהם חברי החברה העוסקים בעריכת דין.

3 הערות לגבי חברת עורכי דין:
1. מה קורה אם חבר בחברת עורכי דין הושעה לשלוש שנים? הוא לא יכול לעסוק בעריכת דין אבל האם החברה כן יכולה לתת לו כסף? ס' 59ד' לחוק לשכת עורכי הדין פותר את הבעיה וקובע: איסור השתתפות למי שהושעה –
(א) חבר בחברת עורכי דין שהושעה מחברותו בלשכה לא יהיה זכאי לקבל בתקופת השעייתו כל תשלום מהחברה חוץ מתשלומים בעד שירות שניתן לפני שהושעה ולא כל חלק מרווחי החברה שהרוויחה בשעה שהיה מושעה כאמור, והחברה לא תשלם לו, או לאחר על פי הוראותיו או בשל זכויות החברות שלו, דבר שאינו זכאי לקבל לפי סעיף קטן זה.
(ב) חבר בחברת עורכי דין שהושעה מחברותו בלשכה לא יפעיל כל זכות או סמכות שיש לו כחבר בחברה או כמנהל או כפקיד החברה, כל זמן שהוא מושעה כאמור, והחברה לא תפעל על פי הוראה כאמור.
אבל אז עולה השאלה האם מדובר בתשלומים שקשורים למה שהוא עשה לפני שהוא הושעה או לא? לעיתים עו"ד כזה לא באמת מושעה והוא פתאום מתחיל לעבוד "בספריה של המשרד" ואם הוא מושעה אזי אסור לו לעשות שום פעולה משפטית שיוחדה לעו"ד לפי ס' 20 לחוק לשכת עורכי הדין.
2. הערה לעניין פקודת הנזיקין –ס' 59 ה' לחוק לשכת עורכי הדין קובע: אחריות החברה בנזיקין –
לענין פקודת הנזיקין [נוסח חדש] רואים חברת עורכי דין כאחראית ראית בנזיקין לכל מעשה או מחדל בענין שפעלו בו חבריה כעורכי דין.

מדובר באחריות מוחלטת ועו"ד לא יכול להסתתר מאחורי אישיות משפטית נפרדת, בשונה מדירקטורים שיכולים להתחמק מעונש מאחורי החברה כאשר החברה משלמת על המעשים שלהם.
3. נשאלת השאלה האם אפשר לשנות את התקנון של חברת עורכי דין והאם אפשר להגביל את האחריות שלה? כמה עורכי דין שקראו לעצמם "המרכז הישראלי לכינוס נכסים" ניסו לעשות זאת והסוף היה שרשם החברות לא הסכים, העניין הגיע לביהמ"ש ושם נקבע שחברת עורכי דין יכולה להיקרא רק על שם החברים בה, אי אפשר לשנות את השם והסיבה היא שאדם משלם לביטוח לאומי וביטוח בריאות ולא חברה ויש יתרון עצום כשבאים עם מסה של כסף ולא כיחידים ואז החברה יכולה לא לשלם ביטוח לאומי וביטוח בריאות והאיזון הוא שמס החברות ילך וירד.

כספם של לקוחות:
לקוח בא אל עוה"ד שיערוך לו חוזה של עסקת קומבינציה. עוה"ד רואה כאן הזדמנות עסקית ורוצה להיות שותף בעסקה. האם זה מותר.
כלל 14(ב) אוסר על ייצוג צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו עניין:
לא ייצג עורך דין צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו ענין.
אסור לייצג לקוח מצד אחד ומצד שני לערוך מולו חוזה מקרקעין. עוה"ד הוא בעצם בעל אינטרס מנוגד ללקוח כשהוא מתקשר מולו בחוזה ולכן אסור לו לייצג אותו.
כלל 21 אוסר על שימוש בידיעה מהלקוח:
לא ישתמש עורך דין בידיעה שהגיעה אליו מאת לקוחו במילוי תפקידו, ואשר עורך הדין לא יכול היה לקבלה בדרך אחרת, במאמץ סביר.

כספים
כלל 39 קובע:
עורך דין ינהל חשבון בנק נפרד לכספים שהופקדו בידיו בנאמנות.
המילה 'נאמנות' כאן אינה בהכרח לפי חוק הנאמנות. חוק הנאמנות מדבר על נאמנות שנוצרה ע"פ חוק, ע"פ חוזה או הקדש ומחייב שהנאמנות קשורה לנכס. לכן כסף שהופקד בנאמנות, לא פועלים בו בהכרח ע"פ חוק הנאמנות – כלל 41(ב) מדבר על חוק הנאמנות רק כאחת האופציות להשקעת כספי הנאמנות:
קיבל עורך דין כספים בנאמנות ולא נתקבלו, תוך זמן סביר, הוראות בקשר להשקעתם, ישקיע את הכספים באחת מדרכים אלה:
(1) בהתאם לסעיף 6 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979;
(2) בהתאם לסעיף 50 לתוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962;
(3) בדרך אחרת שיש בה סיכוי סביר לשמירת ערך הכספים, לפי הנסיבות הידועות באותה העת.

איסור הלוואה או טובת הנאה אחרת כדי לקבל עבודה – כלל 43:
לא יתן עורך דין הלוואה או טובת הנאה אחרת כדי לקבל עבודה.
לא פעם קורה שעו"ד משלם עבור הלקוח הוצאות, ערבות או תשלומים אחרים. העניין הוא שצריך למלא את הכללים של כלל 44 (ר' שיעור 6).
רצוי להחתים את הלקוח על מסמך שבו הוא מתחייב להחזיר את ההוצאה ששולמה תוך זמן סביר.
אסור לעו"ד לקחת תיק נזיקין של לקוח שבו עוה"ד מתחייב לשלם את ההוצאות של הלקוח עד לסיום המשפט. הוא עובר שתי עבירות: א. הכללים קובעים שאסור להחזיק את הלקוח בכוח, הוא יכול לעזוב בכל עת וכאן הוא מתחייב לייצוג תמורת זה שעוה"ד שילם לו את ההוצאות. ב. אסור לו להחתים את הלקוח על ייפוי כח בלתי חוזר במקרה זה.

איך פועלים בכסף של לקוחות?
החוק מחייב את עוה"ד להפקיד את הכספים המופקדים אצלו בנאמנות בחשבון מיוחד. זה לא חייב להיקרא חשבון נאמנות, אבל צריך להיות חשבון נפרד. באופן זה ניתן לפקח על הכסף. בתוך החשבון הזה אין חובה לפתוח חשבון נפרד לכל לקוח, בתנאי שניתן להפריד ולהצביע על הכסף של כל לקוח.

אילו דוחות צריך להמציא ללקוחות לגבי הכספים?
כלל 42 קובע:
(א) עורך דין ימציא ללקוח דין וחשבון על מצב חשבונו של הלקוח –
(1) לפי דרישת הלקוח - תוך זמן סביר לאחר הדרישה, ובלבד שהוגשה לא יאוחר משלוש שנים מיום סיום הטיפול;
(2) תוך זמן סביר לאחר סיום הטיפול.
(ב) עורך דין שנדרש בידי לקוחו להמציא לו העתק מקבלות על הוצאות שהוציא או ממסמכים הנוגעים לכספים המוחזקים כפקדון, ימציאם ללקוח תוך זמן סביר; הוראה זו לא תחול כאשר דרישת הלקוח להמציא לו את המסמכים באה אחרי שעבר זמן סביר או שהמסמכים אינם עוד בידי עורך הדין.

כלל 41(א) – השקעת פיקדון:
עורך דין המקבל כספים בנאמנות, יודיע על כך ללקוחו מיד ויבקש, בסמוך למועד קבלתם, ממי שעבורו הוא מחזיק את הכספים בנאמנות, הוראות מפורטות המתייחסות למסירת הכספים ולהשקעתם.
כאשר מתקבל כסף בנאמנות ולא נרשם בהסכם מה יעשה בכסף יש חובה לשאול את הלקוח מה לעשות עם הכסף ולפעול ע"פ הוראותיו. בנוסף, על עוה"ד לידע את הלקוח לגבי סיכונים, אם הוא רואה שהלקוח רוצה להשקיע את הכסף באפיק מסוכן. אם הלקוח מסכים לסיכון וחותם לעו"ד שהוא יודע על הסיכונים ועדיין רוצה לעשות את הפעולה בכסף.

סילביו נ' דורנבאום – עו"ד ייצג את השוק האפור, במשרד שלו הוא ערך הסכם למכירת דירה של לקוח תמורת בטוחה להלוואה עבור השוק האפור. בנוסף עוה"ד לקח ¾ אחוז מהלקוח עבור ייצוג בעסקה. המחוזי הגיע למסקנה שלא היה ייצוג של הלקוח. בעליון ברק קבע שקיימת חובת נאמנות גם לצד ג' לא מיוצג.

חובת הודעה ללקוח על קבלת כספים
כלל 40 קובע:
(א) עורך דין חייב להודיע ללקוחו ולהעביר כל סכום כסף שקיבל עבורו, תוך זמן סביר מעת קבלתו.
(ב) עיכב עורך דין, על פי דין, סכומי כסף שקיבל עבור לקוחו, או ניכה, על פי הסכם, כספים מתוכם, יודיע על כך ללקוח תוך זמן סביר.
זמן סביר – בהתאם לנסיבות, במקרה של כסף מדובר בימים או שבועות, בוודאי לא חודשים או שנים. לגבי ניכוי של כסף, הדבר מותר אם בהסכם שכ"ט נרשם שמהסכום ינוכה אחוז מוסכם.

אם הלקוח לא רוצה את הכסף בגלל מחלוקת – לדוג' הלקוח אומר כי מגיע לו 100 אלף ולא 50 אלף. המרצה אומר כי במקרה כזה צריך להגיש לבית המשפט "בקשה למתן הוראות" ולשאול אותו מה צריך לעשות בכסף שהלקוח לא רוצה לקחת בגלל ויכוח.
במידה וצריך ניתן אף לקחת שכר טרחה על התהליך.

עסקאות עם הלקוח
חל איסור הלוואה - כלל 43:
לא יתן עורך דין הלוואה או טובת הנאה אחרת כדי לקבל עבודה.
אם עו"ד נותן ללקוח כספים, ההנחה הבסיסית היא שהוא עושה זאת כדי לקבל עבודה. די בכך שעוה"ד נמצא במצב שבו הוא עלול לבצע עבירת משמעת כדי ליצור חזקה שהוא הלווה כספים כדי לקבל עבודה.

מה שכן מותר לעשות הוא:
כלל 44 – מימון ביניים:
לא ילווה עורך דין כספים ללקוח כדי לשלם הוצאות הכרוכות במתן שירות מקצועי ללקוח; ואולם אין בהוראה זו כדי למנוע מעורך דין לשלם עבור הלקוח את ההוצאות האמורות, או להתחייב לשלמן, ובלבד שעורך הדין ינקוט אמצעים לגביית הכספים מאת הלקוח, תוך זמן סביר לאחר ששילם את ההוצאות.

הבעיה היא במימון ביניים – בבתי משפט שונים דורשים רק צ'קים של עו"ד כדי לשלם אגרה. נניח שצריך לשלם 30,000 ש"ח אגרה, זהו היום האחרון להגשת התביעה ועוה"ד איבד קשר עם הלקוח. מה עושים? חובת הנאמנות דורשת מעוה"ד לשלם את האגרה. הכללים קובעים מעוה"ד לעשות מאמץ כדי שהלקוח יתחייב לשלם את ההוצאות כמו השארת צ'ק נגדי של הלקוח תמורת ההוצאות וכו' (אם אתה לא מבטיח את זה שהלקוח ישלם אז זאת עבירה אתית).

כלל 10 – אסור לערוב ללקוח:
לא יערוב עורך דין ערבות אישית בענין הנמצא בטיפולו, גם אם אין במתן הערבות טובת הנאה חומרית; ואולם אין בהוראה זו כדי לאסור על עורך דין לקבל אחריות אישית להוצאות עדים או להוצאות משפט אחרות.
ערבות אסורה. הדבר היחיד שמותר הוא שעוה"ד יתחייב אישית לשלם כסף עבור הוצאות עדים או הוצאות משפט אחרות. הבעיה היא שאם הלקוח לא משלם את הכסף אח"כ, הוא בעצם משלם את הכסף מהכיס שלו ואז עוה"ד עובר עבירה אתית. לכן עדיף תמיד להחזיק צ'ק בטחון של הלקוח להבטחת תשלום הוצאות.

כלל 11 - איסור על רכישת טובת הנאה:
לא ירכוש לו עורך דין טובת הנאה חמרית, פרט לשכר טרחתו, בענין שהוא משמש בו נאמן, מפרק, מנהל עזבון או כונס נכסים.

שידול
ע"פ החוק, אסור לעו"ד לשדל כל אדם למסור לידיו עבודה מקצועית – הכלל הוא שהלקוח מחפש את עוה"ד ולא עוה"ד מחפש את הלקוח.
ס' 56 לחוק קובע:
לא ישדל עורך דין, בעצמו או על ידי אחר, כל אדם למסור לידיו עבודה מקצועית.
פס"ד מאירי – עו"ד שעבד באגודה לתרבות הדיור ונתן יעוץ משפטי באגודה ללקוחות. לקוח הגיע אליו והוא אמר לו לבוא אחה"צ למשרדו הפרטי על מנת לטפל לו בענין אחר, בית המשפט קבע שזה שידול.
- פיתוי לקוח לבוא לעוה"ד – אם עוה"ד מפרסם שהפגישה הראשונה בחינם, זה יחשב שידול.
- עורך דין שביקש לפרסם בעיתון שהוא מגיש תביעה ייצוגית נגד חברת כוח אדם זה נחשב לשידול.
- כתבה על 3 עורכי דין שמוכנים לקחת עבודה בתחום מסוים – נחשב לשידול.
- עורך דין ששילם על כמה לקוחות ערבות כי הוא ריחם עליהם – הלשכה גנזה את התיק ואמרה שהיא עשתה צעד לפנים משורת הדין.

התכלית של עבירת השידול היא לשמור על כבוד המקצוע ולשמור על הציבור.

הבדל בין פרסומת לשידול:
פעולת שידול מתאפיינת בכך שהיא אישית ופונה במישרין אל האדם, בעוד שפרסום לא מופנה אישית אל האדם, ברצונו יראה אותה וברצונו יהפוך דף.
הקו בין פרסומת לשידול לא תמיד ברור ויתכנו שינויים בשנים הקרובות.

פרסומת
עד לשנת 2001 היה איסור פרסום גורף. בשנת 2001 נכנס דין חדש שמסדיר את הפרסומת של עורכי והוא כפוף לס' 55 לחוק:
(א) עורך דין לא יעשה, במישרין או בעקיפין, פרסומת לעיסוקו אלא בהתאם לכללים שתתקין המועצה הארצית באישור שר המשפטים וועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
(ב) בכללים כאמור ייקבעו סוגים, צורות ודרכים של פרסומת המותרים לעורכי דין, ובלבד שלא יהיה בהם כדי להטעות את הציבור או לפגוע בו או משום פגיעה בכבוד המקצוע; כן ייקבעו באותם כללים מקרים וצורות שבהם רשאי או חייב עורך דין לציין את שמו ומקצועו.
הדין הוא דין שונה מהתפיסה הרגילה של הדין הישראלי – לא תעשו אלא אם כן מותר. כל מה שלא נכתב בכללים כמותר הוא אסור.

יש שלושה סייגים שרשומים בחוק:
1. איסור הטעייה של הציבור.
2. אסור שהפרסומת תפגע בציבור.
3. אסור שהפרסומת תפגע בכבוד המקצוע.

כלל 3(א) לכללי הפרסומת קובע איפה מותר לפרסם:
פרסומת כמפורט להלן בלבד מותרת לעורך דין:
(1) בעיתונות כתובה במדורים שיוקצו לפרסומת לעורכי דין, במגזינים וכתבי עת;
(2) במדריכי טלפון;
(3) בספרי מען;
(4) במדריכים מקצועיים מסווגים;
(5) באינטרנט;
(6) בשלט משרדו של עורך הדין, בנייר המכתבים המשרדי שלו, ובכל מסמך אחר היוצא ממשרדו.

פרסמתי בטלוויזיה האמריקאית. האם עברתי עבירה אתית? כללי המשמעת אינם טריטוריאליים אלא פרסונאליים ולכן הדבר אסור.

כללים וחובות
כלל 1 לכללי הפרסומת קובע:
עורך דין רשאי לציין, בעל פה או בכתב, את דבר היותו עורך דין.

עו"ד שהושעה – לא רשאי לפרסם במכתב או להציג את עצמו כעו"ד.
עו"ד בהגבלת חברות – יכול להציג את עצמו כעו"ד בהגבלת חברות או כעו"ד בתואר בלבד. בנייר מכתבים זה אסור, בכרטיס ביקור זה מותר.

*. אם אתה עורך דין שעובד בחברה ללא קשר לתפקידך כעורך דין – אז אתה יכול לרשום שאתה עורך דין, אך אתה צריך להוסיף שהמסמך לא מהווה חוות דעת משפטית/ שהח"מ לא מכהן בתפקיד משפטי.

ס' 57 לחוק קובע:
עורך דין ישתמש לציון מקצועו בתואר "עורך דין" או בתואר לועזי מקביל שנקבע בכללים, ובתואר זה בלבד. אין בהוראה זו כדי למנוע את השימוש בתואר אקדמאי או בתואר שדין אחר מסדיר את השימוש בו.
מהו 'דין אחר מסדיר את השימוש'? לגבי אקדמאים, הדבר פשוט – אם עוה"ד הוא לא ד"ר למשפטים, עליו לציין במפורש שהוא לא ד"ר למשפטים. לדוגמה: ד"ר (פילוסופיה) א.ב., עו"ד.
מה קורה אם מותר לכתוב 'דיין' או רו"ח או נוטריון או מגשר? הדין מסדיר זאת ולכן הדבר מותר.
מה קורה אם הדבר לא מוסדר בדין? עו"ד למד 150 שעות השתלמות במשפט מסחרי. אסור לו לכתוב שהוא מומחה במשפט מסחרי או מתמחה במשפט מסחרי, מותר לו רק לכתוב שהוא עוסק במשפט מסחרי.

עו"ד כותב שהוא מומחה – בא אליו לקוח ותובע אותו בנזיקין כי הציג מצג שווא.

לעו"ד יש מספר רישום. יש שלושV חובות בדין שבהן חייבים לציין את המ.ר.:
כלל 2(ג) לכללי הפרסומת:
עורך דין יציין את מספר הרישום שלו בפנקס חברי לשכת עורכי הדין על –
(1) המסמך הראשון שהוא מגיש בשם לקוחו בהליך בבית משפט, לרבות בית דין וכל ערכאה שיפוטית או מעין שיפוטית שהוקמה על פי דין;
(2) תצהיר שהוא מאשר;
(3) מסמך אחר הכולל אישור או אימות על ידי עורך דין.

האם חותמת של עו"ד היא חובה? האם עליה לכלול את המ.ר. (מספר רישום)?
אין חובה שלעו"ד תהיה חותמת ואין חובה לשים את המ.ר.,
בתצהיר כתוב שצריך לשים חותמת, ורצוי שתהיה חותמת שתכיל את המ.ר.

ציון מען המשרד ודרכי התקשרות
כלל 3(ב)(8) קובע:
פרסומת יכול שתכלול פרטים כמפורט להלן בלבד:
...
כל הפרטים הנוגעים למען המשרד ולדרכי התקשרות עם המשרד וכל שינוי בהם; לרבות כתובת אלקטרונית של המשרד וכתובת אתר האינטרנט שלו, אם קיים;
מען המשרד – חובה לציין את מען המשרד ודרכי ההתקשרות עם המשרד.
לא חייבים לציין את הכתובת הפרטית של עוה"ד.
תקנה 472 מחייבת לציין את מענו של עוה"ד, לא ת.ד.

עו"ד שכיר – חייב להשתמש בנייר של המעסיק שלו, אם המעסיק אינו עו"ד עליו לציין שמדובר בלשכה משפטית או עוזר משפטי. אם שכיר נותן שירות ללקוחות שאינם לקוחות של המשרד, עליו לפעול לפי הכללים המפורטים בכלל 4(ב). שכיר בחברה עסקית – אסור לו להוציא מכתבי דרישה ללקוחות החברה על נייר מכתבים פרטי שלו.

כללים לגבי פרסומת
הכללים מאפשרים פרסומת בעיתון במדור שמוקצה לפרסום של עו"ד.
גודל – עד שמינית עמוד
אותיות בצבע אחד – לא שני צבעים.
לא ניתן לפרסם באותו עיתון פעמיים.
אסור לפרסם במקום שיש בו רק פרסומת ללא מלל (כלומר, עיתון של פרסומות).
אסור לפרסם תמונות.

בכרטיס ביקור – מותר לעשות צבעים (אבל, אין תמונות או איורים).

פרסום באינטרנט – מותר לפרסם ברשת, מותר לכלול במקום זה כל מה שמותר לפרסם בעיתון בתוספת: ספרים ומאמרים משפטיים, חברות בארגון משפטי בישראל ומחוצה לה, לעשות שימוש בתמונות ובאיורים גרפיים בתנאי שאלה לא תמונות של לקוחות או עובדי המשרד, של עורכי הדין מותר. אפשר להכליל באתר קישורים לאתרים של עו"ד, לאתרים משפטיים (אבל אסור לעשות קישור לאתרים לא משפטיים), אסור להשתמש בפסי פרסום (Banner) ואסור להשתמש במלל קולי. מותר לציין חברות בדירקטוריונים, הנהלות ציבוריות של גופים ציבוריים. באתר אינטרנט מותר לפרסם שעוה"ד הוא שופט בדימוס, למרות שאסור לעשות זאת בנייר המכתבים.
מותר לפרסם כתבי בי-דין שעוה"ד חתום עליהם באתרי מידע משפטיים כל עוד יש הסכמה של הלקוח לפרסום, כדי למנוע פגיעה בזכות לפרטיות של הלקוח. אין הכוונה לפסקי דין, שהם מידע ציבורי.

מותר להעסיק יחצן – אך אסור לו להגיד דברי שבח וכו', אלא רק מה העו"ד עושה.

יעוץ, הכוונה ובקרה – כלל 3(ח) קובע שיש להקים ועדה לעניין פרסומות של עורכי דין. יו"ר הועדה הוא יו"ר ועדת האתיקה של הלשכה והיא שעושה פרה-רולינג בענין של פרסומות.

חייבים לשמור את הפרסום עד 3 שנים אחרי הפרסום.

סיכום של נושא הפרסומת:
עיתונות כתובה
(במדורים שהוקצו),
מגזינים וכתבי עת.
עד שמינית עמוד,
צבע אותיות אחד,
מודעה אחת בגליון מדריכי טלפון

עד שמינית עמוד,
צבע אותיות אחד,
מודעה אחת בגליון ספרי
מען

עד שמינית עמוד,
צבע אותיות אחד,
מודעה אחת בגליון מדריכים
מקצועיים
מסווגים אינטרנט שלט משרד,
נייר מכתבים,
כל מסמך אחר היוצא מהמשרד
שם עוה"ד           
היותו עו"ד           
נוטריון           
תארים אקדמיים
והכשרה כמגשר           
תואר שדין
אחר מסדיר           
כשירות לעסוק בחו"ל           
פירוט עוה"ד במשרד
לרבות כל הפרטים
על כל אחד           
מען המשרד,
דרכי התקשרות,
Email, link           
שמות שותפים ושכירים
שפרשו או נפטרו
(אם הופיעו על נייר המכתבים
כשפרשו או נפטרו)           
תחומי עיסוק           
שעות קבלה           
שפות           
מועד הסמכה לעו"ד           
ספרים, מאמרים
ועבודות מחקר משפטיים X X X     X
משרות הוראה X X X     X
תפקידים וחברות בלשכה
או בארגונים משפטיים בארץ ובחו"ל X X X     X
כל תפקיד מהעבר
למעט תפקיד שיפוטי או מעין שיפוטי
וחברות בועדה לבחירת כאלה,
כל עוד הוא מכהן X X X     X
איורים או תמונות מכובדים, גם של
עוה"ד, אך לא של לקוחות או עובדים שאינם עו"ד. בלי מלל קולי. X X X X   X
Link לאתרי עו"ד או ארגוני עו"ד
או אתרים מקצועיים משפטיים.
בלי Banners!! X X X X   X

שיעור 7: 21.11.2010

ניגוד ענינים

ד"ר לימור זר גוטמן במאמר "יצוג מול צד שכנגד בלתי מיוצג – יזהר עורך הדין" טוענת שנטיית הפסיקה בישראל בקשר למיהו לקוח אינה ברורה. פסקי דין שונים נגמרו בתוצאות שונות, ולא פעם קורה שצד שכנגד בלתי מיוצג עלול להיות גם לקוח של עוה"ד ואז עולה שאלת הסתירה בין עובדת אי-היצוג לבין חובת הנאמנות ללקוח. איזו חובה גוברת? הדברים אינם סגורים עד הסוף וההלכה לא ברורה. אין פרמטרים מדויקים.
כשעו"ד מייצג לקוח ומולו צד ג' לא מיוצג, הוא חב חובת נאמנות גבוהה יותר ללקוח מאשר לצד הלא-מיוצג, אבל הוא עדיין חב חובת נאמנות כלשהי לצד ג' לא מיוצג.

עקרון מרכזי בעיסוק של עו"ד הוא חובת הנאמנות ללקוח. אחת הנגזרות הישירות מהחובה הזו היא האיסור להימצא במצב של ניגוד עניינים. הנחת היסוד היא שחובת נאמנות למישהו מחייבת נטרול נאמנות לאחר. על עוה"ד להימנע מכל שיקול או אינטרס זר שקשור בייצוג.

המקור החוקי הראשוני לאיסור להימצא בניגוד עניינים נמצא בס' 8 לחוק השליחות:
קיבל אדם עליו להיות שלוח, חייב הוא לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו; ובאין כוונה אחרת משתמעת ממהות השליחות או מתנאיה יחולו עליו חובות אלו:
(1) יגלה לשולח כל ידיעה וימסור לו כל מסמך הנוגעים לנושא השליחות ויתן לו דין וחשבון על פעולותיו;
(2) לא יהא שלוח של שליחים שונים לנושא שליחות אחד שלא על דעת שולחיו;
(3) לא יעשה פעולת שליחות עם עצמו;
(4) לא יקבל מכל אדם טובת הנאה או הבטחה לטובת הנאה בקשר לנושא השליחות שלא בהסכמתו של השולח;
(5) לא ישתמש לרעת השולח בידיעות או במסמכים שבאו לידו עקב השליחות, ובדרך כלל יימנע מכל דבר שיש בו ניגוד בין טובת השולח ובין טובתו שלו או של אדם אחר.

על מנת להבין זאת, יש שתי אמירות של ברק – אחת מתוך מאמר ואחת מתוך פס"ד:
במאמר "ניגוד אינטרסים במילוי תפקיד" (משפטים י' עמ' 12) כתב פרופ' ברק שהאיסור הוא לא רק על שיקול הדעת אלא על המצאות במצב של ניגוד עניינים. מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. מדובר בעבירה וירטואלית – לא בעבירה שצריכה להיעשות בפועל (מספיק חשש לניגוד עניינים).
נדגים זאת ע"י המקרים הבאים:
1. עו"ד יושב ליד שולחן ומספר לו על אירוע, שלא ברור עדיין שאנחנו מטפלים בו והוא מבקש יעוץ. באמצע הדברים עוה"ד מבין שמדובר בעד נגדי פוטנציאלי בענין שהוא מטפל בו. מגיע רגע שבו עוה"ד מבין שזהו ניגוד עניינים, למרות שכבר לפני כן הוא עבר עבירת משמעת.
2. עו"ד מנהל עיזבון ואחד היורשים מבקש ממנו לייצג אותו מול היורשים האחרים. מספיק ש-10 דקות הוא מסכים לייצג אותו ואז הוא מבין שיש ניגוד עניינים והוא מפסיק את הייצוג. מבחינה אתית יש כאן עבירת משמעת של ניגוד עניינים. מעשית אפשר להכניס עו"ד כזה למלכודת.
3. גם מתמחה של שופט שהפך להיות עורך דין וכעת הוא מייצג בערעור את הצדדים שניתן נגדם פס"ד – נקבע שזה ניגוד עניינים.
4. גם עורך דין שהוא סוכן ביטוח – אינו יכול לתבוע את חברת הביטוח שאיתה הוא עובד, מכיוון שיש לו שם זיקה.
5. גם עורך דין של חברה אינו יכול לייצג בעל מניות בתוך חברה באשר לסכסוך בתוך החברה.
6.

בג"צ 595/89 שמעון נ' הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים – עתירה לפסילת אדם מלכהן כחבר מועצת ראשות מקומית וכסגן וממלא מקום ראש הרשות, משום שהוא מכהן כיו"ר מועצת הפועלים בישוב. השופט ברק פסק:
"עקרון יסוד הוא, כי מי שפועל למען אינטרס של אחר, חייב להימנע מניגוד בין אותו אינטרס לבין אינטרס שלו עצמו או אינטרס אחר כלשהו. זהו העיקרון בדבר האיסור על ניגוד עניינים... ניגוד אינטרסים אינו חייב להתקיים הלכה למעשה. די בכך שהוא עלול להתרחש".

המבחן אינו דורש היווצרות בפועל של ניגוד עניינים, די שייווצר חשש לניגוד עניינים. זו עבירת סיטואציה – האיסור חל על המצאות בניגוד עניינים.

ניגוד העניינים מטופל במספר מקומות בדין. נחלק אותם לכמה קטגוריות:
קטגוריה ראשונה: ניגוד עניינים פוגע בשירות המקצועי שייתן עוה"ד ללקוחו – כלל 14:
כלל 14(א) קובע ארבעה מקרים של אי מילוי חובה מקצועית:
לא ייצג עורך דין לקוח, לא יקבל על עצמו לייצגו ולא ימשיך בייצוגו, אם קיים חשש שלא יוכל למלא את חובתו המקצועית כלפיו, בשל ענין אישי שלו, או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר או בשל עומס עבודה או בשל סיבה דומה אחרת.
1. ענין אישי שלו – לדוגמה, עו"ד שהוא יועץ משפטי של עירייה שנותן חוו"ד משפטית בענינים שונים ונותן חוו"ד בבקשה שהוא מגיש בעצמו. דוגמה נוספת – עו"ד מונה כמנהל עזבון ויש לו עילת תביעה בגין שכ"ט שלא שולם לו ע"י העזבון. די בסיטואציה כדי ליצור את ניגוד הענינים, אפילו אם הוא לא תבע.
2. התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר – לדוגמה, עו"ד מכהן כמנהל עזבון, גם אם הגיש בקשה להשתחרר מהיצוג הוא לא רשאי לייצג יורש נגד אחד היורשים. בעיה – עו"ד שהוא סוכן ביטוח – האם הוא רשאי להגיש כעו"ד תביעות כנגד אותן חברות ביטוח שהוא משמש כסוכנן? ועדת האתיקה קבעה שלא רשאי ליצג. עו"ד של חברה – האם רשאי ליצג בעלי מניות מול בעלי מניות אחרים בענינים שקשורים לחברה? כללי האתיקה קבעו שלא – יש חשש לניגוד ענינים.
3. סיבה דומה אחרת – עו"ד מייצג נאשם במשפט פלילי, במהלכו מעיד אחיו של הנאשם כעד תביעה. לאחר סיום המשפט מוגש כתב אישום נגד האח באשמה של עדות שקר. האם הוא רשאי ליצג את האח? לא – יש חשש לניגוד. דוגמה נוספת – עו"ד שמייצג נאשם במשפט פלילי, אחת העדות של התביעה הייתה מרשתו לשעבר של עוה"ד. לפי כללי האתיקה -אסור.

כלל 14(ב) קובע:
לא ייצג עורך דין צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו ענין.
השאלה היא מהו "באותו עניין"? הפסיקה פירשה זאת באופן רחב ביותר – די שיש נקודת מגע קלושה בין הדברים כדי שאסור יהיה לייצג. הפסיקה קבעה "בדרך הטבע ובמידת ההיגיון קשורים באותו עניין".

האם ניתן לייצג אדם ויריבו?
עו"ד מייצג את יוסף בתביעה נגד משה. יוסף מנצח את משה בערכאה הראשונה. משה מבקש מעוה"ד לייצג אותו בענין אחר שיש לו עם אשתו בבית המשפט למשפחה. האם זה מותר? כל עוד פסה"ד בענין של יוסף נגד משה עדיין לא הסתיים ולא עברה תקופת הערעור, אסור לו. רק לאחר שפסה"ד הפך חלוט וכל הספיחים של אותו פס"ד הסתיימו מותר לעוה"ד לייצג את משה. אם העניינים התלויים והעומדים תמו, אין ניגוד עניינים. כל עוד לא תמה חובת הנאמנות ללקוח הראשון, מדובר בייצוג נוגד.
דוגמה נוספת – עו"ד מייצג קבלן נגד רוכשים. האם הוא עשוי לייצג את אחד הרוכשים בענייני אישות? עולה השאלה האם מדובר בעריכת חוזה בין הקבלן לרוכשים או ייצוג בעבירות בניה. הלשכה קבעה שאם הייצוג הוא בענין החוזה ולא בעבירות פוטנציאליות, זה מותר.
עו"ד מייצג שלושה אחים בענין אזרחי – בשלב מסוים אחד האחים מבקש להגיש לפשרה בניגוד לדעת האחרים, שתפגע באחרים. את מי עכשיו צריך לייצג עוה"ד? את האח או את שני האחים? הלשכה קבעה שהרוב קובע – עליו להמשיך לייצג את שני האחים שלא רוצים פשרה ולהתפטר מהייצוג של האח שמבקש להגיע לפשרה.

חריגים – כלל 14(ד):
הוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) לא יחולו על עריכת הסכם ועל טיפול בענין שהצדדים הסכימו, בכתב, כי ייעשה בידי אותו עורך דין.
העובדה שכלל 14(ד) מאפשר זאת לא מבטלת את כלל 14(א) – אם נוצרת סיטואציה של ניגוד עניינים, יש להפסיק את הייצוג.
אין מניעה שעו"ד יוכל לערוך חוזה בין צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים כל עוד לא עולה חשש שעוה"ד לא יוכל למלא את חובתו המקצועית כלפי אחד הצדדים.
חריג לחריג – ייצוג של קבלן מול רוכשי דירות בהסכם: לפי הדין וכללי הלשכה, חל איסור ספציפי לייצג קבלן ורוכשי דירות בהסכם – עליו לכתוב שהוא מייצג את הקבלן ולא את הצד שכנגד, עליו להסביר לרוכשים את הדבר (להסביר לו מה המשמעות שאין לו ייצוג), לרשום את תגובתו של הצד הלא מיוצג. בנוסף, אם יסתבר שעוה"ד יודע משהו ולא מסר זאת לצד שכנגד, זה מהווה הפרה של חובת נאמנות. לדוגמה, עוה"ד יודע על ליקויים בבניה ולא מגלה זאת לרוכשים – הוא מפר חובת נאמנות כלפיהם למרות שהם לא לקוחות שלו.
למרות שהוא מייצג את הקבלן בלבד, הוא שותף לרישום בטאבו של הצדדים ולכן מותר לו לגבות שכ"ט מהלקוחות של הקבלן עבור רישום הזכויות, לא עבור הייצוג, כי כאמור הם לא מיוצגים על ידו.

מניעות לטעון לאי כשרות מסמך - כלל 15:
עורך דין שערך מסמך או השתתף בעריכתו, או שטיפל בעסקה או שהשתתף בטיפול בה, לא יטען לאחר מכן נגד כשרות המסמך או העסקה, ולא ייצג אדם שעניינו מחייב, באופן סביר, טענה כאמור.
עו"ד שערך מסמך או עסקה לא יכול לטעון כנגד כשרות העסקה ולא ייצג אדם שמעלה טענה כזו. האם עו"ד שהיה שותף לעריכת הסכם יכול לטעון שההסכם לא השתכלל? הלשכה קבעה שהכלל לא מונע מעו"ד שהיה שותף להסכם שההסכם לא השתכלל או שההסכם בוטל עקב נסיבות שהתרחשו לאחר חתימת ההסכם.

קטגוריה שנייה: ניגוד עניינים מול לקוח שלך
בקטגוריה זו יש חשיבות לסוג הלקוח. יש שני סוגי לקוחות – לקוח קבוע ולקוח חד פעמי/לקוח לשעבר. לקוח קבוע – מגיע מדי פעם לעוה"ד כדי שיטפל בו בעניינים מסוימים.
כלל 14(ג) קובע:
בענין שצד בו לקוח קבוע של עורך הדין לא ייצג עורך דין צד אחר, גם אם באותו ענין אין עורך הדין מייצג את הלקוח הקבוע; לענין הוראה זו, "לקוח קבוע" - לקוח שעורך הדין נותן לו שירותים דרך קבע.
אסור לייצג לקוח מול לקוח קבוע של עוה"ד. מול הגבלה זו עומד כלל 14(ד) – ניתן לערוך הסכם בין לקוח מזדמן ולקוח קבוע של עוה"ד, כל עוד הדבר נעשה בידיעה ובהסכמת הצדדים.
עו"ד של חברת ביטוח אינו רשאי לייצג אדם בתביעה נגד חברת הביטוח.
עו"ד שייצג לקוח שנפטר אינו רשאי לייצג אדם בתביעה נגד העיזבון.

כלל 16 - טיפול נגד לקוח חד פעמי או לקוח לשעבר:
(א) עורך דין לא יטפל נגד לקוח –
(1) בענין או בקשר לענין שטיפל בו למען אותו לקוח;
(2) בענין אליו יש זיקה של ממש למידע שקיבל עורך הדין מאותו לקוח או מטעמו.
(ב) הועד המחוזי, או מי שהוא הסמיכו לכך, רשאי להחליט, לפי פניית עורך דין, כי מתן חוות דעת או קיום התייעצות גרידא, או פעולה במקרה פלוני, לא היה בהם משום טיפול בענין למען לקוח, או כי מידע מסויים אין לו זיקה של ממש לענין, או כי אין במידע שהתקבל כדי למנוע מעורך הדין לטפל בענין, ובלבד שהחלטה כאמור תינתן לפני שעורך הדין יקבל על עצמו את הטיפול בענין האמור.
אפשר לטפל בענין נגד לקוח בתנאי שאין בכלל זיקה.

האם יש ערעור על החלטות ועדת האתיקה של הועדים המחוזיים?
נניח שעו"ד פנה לועדת האתיקה של ועד המחוז וביקש פרה-רולינג וקיבל פסיקה שלא התאימה לו. הוא לא מרוצה מהפסיקה ופונה לועד המרכזי של הלשכה. הוא מערער על הפסיקה אלא מבקש פרה-רולינג באותה שאלה. האם הוא יכול לעשות זאת? החלטת הועד המרכזי הייתה שאין ערעור על החלטות הועד המחוזי, הועד המרכזי לא ידון בעניינים שנפסקו כבר בוועד המחוזי. לכן על עוה"ד לגלות את העובדה שהועד המחוזי כבר דן בזה והועד המרכזי לא ידון בענין.

60א. חוות דעת מקדימה:
(א) ועדת האתיקה הארצית רשאית לתת חוות דעת מקדימה בענייני משמעת של עורכי דין ומתמחים.
(ב) ועדת אתיקה מחוזית רשאית לתת חוות דעת מקדימה בענייני משמעת של עורכי דין לפי פנייה של עורך דין הרשום באותו מחוז, בעניין הנוגע אליו.
(ג) חוות דעת מקדימה של ועדת האתיקה הארצית תחייב את כל ועדות האתיקה המחוזיות.

יצוג נגד לקוח קבוע (המשך)

כלל 14(ג) - יצוג לקוח מזדמן נגד לקוח קבוע – ההנמקה לאיסור היא שיצוג של לקוח קבוע כולל בתוכו יחסי אמון, וגם אם בפועל אין ניגוד ענינים, כללי האתיקה רואים בזה ניגוד ענינים.
החריג של 14(ד) – מותר בעשיית חוזה לייצג שני צדדים כאלה אם יש הסכמה בכתב.
הוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) לא יחולו על עריכת הסכם ועל טיפול בענין שהצדדים הסכימו, בכתב, כי ייעשה בידי אותו עורך דין.
עדיין אם מסתבר תוך כדי עשיית החוזה שעוה"ד יפגע בלקוח הקבוע שלו, עליו להפסיק את היצוג. לדוגמה, אם הוא יודע משהו שהלקוח הקבוע שלו מסתיר בהסכם, אסור לו לערוך את ההסכם כי חובת הנאמנות כלפי הצד השני גורמת לו להימצא בניגוד אינטרסים.

עו"ד מטפל עבור חברה בדברים טכניים בלבד. כעת יש סכסוך של בעל מניות אחד נגד בעל מניות שני. האם לעו"ד מותר לייצג אחד מהם? הכלל הוא שעו"ד יכול ליצג בעל מניות אחד נגד אחר, אם כל מה שעשה עבורה החברה היה טכני בלבד. אם עוה"ד מחזיק במידע שהגיע אליו תוך כדי השירותים שסיפק לחברה, אסור לו לייצג איש מהצדדים.

עו"ד מייצג בעלי מניות בסכסוך עם בעלי מניות אחרים בחברה. האם הוא רשאי לייצג את החברה בענינים שאין להם קשר לסכסוך? נניח שהחברה משעבדת רכוש כדי לרכוש מכוניות חדשות ועוה"ד נדרש לאשר את הפרוטוקול. אם יש הפרדה בין הסכסוך לבין הענין הטכני של החברה, מותר לו לייצג. אם אין הפרדה – אסור.

במקרים שבהם עוה"ד לא יודע כיצד לנהוג – עליו לנהוג לפי כלל 16(ב) – לבקש פרה-רולינג מהלשכה:
הועד המחוזי, או מי שהוא הסמיכו לכך, רשאי להחליט, לפי פניית עורך דין, כי מתן חוות דעת או קיום התייעצות גרידא, או פעולה במקרה פלוני, לא היה בהם משום טיפול בענין למען לקוח, או כי מידע מסויים אין לו זיקה של ממש לענין, או כי אין במידע שהתקבל כדי למנוע מעורך הדין לטפל בענין, ובלבד שהחלטה כאמור תינתן לפני שעורך הדין יקבל על עצמו את הטיפול בענין האמור.

כלל 16(א) – טיפול נגד לקוח חד פעמי או לקוח לשעבר:
עורך דין לא יטפל נגד לקוח –
(1) בענין או בקשר לענין שטיפל בו למען אותו לקוח;
(2) בענין אליו יש זיקה של ממש למידע שקיבל עורך הדין מאותו לקוח או מטעמו.
האיסור חל על ענין או זיקה לדברים בהם מטפל עוה"ד או על מידע. כאן עוה"ד נדרש להיות פחות זהיר לעומת יצוג מול לקוח קבוע.

ניגוד עניינים בקשר לעיסוק נוסף

עד לפני כחמש שנים אסור היה לעו"ד לעסוק בעיסוק נוסף. פריצת הדרך הייתה באמצעות כללים שיצרה הלשכה כדי להסדיר את נושא העיסוק האחר.

ס' 60 לחוק קובע:
(א) עורך דין לא יעסוק בעיסוק אחר בנסיבות שבהן עלול היווצר ניגוד ענינים בין עיסוקו כעורך דין לבין העיסוק האחר.
(ב) בלי לפגוע בכלליות האמור בסעיף קטן (א), תקבע המועצה הארצית, באישור שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, בכללים, נסיבות שיראו אותן כנסיבות שבהן עלול להיווצר ניגוד ענינים כאמור בסעיף קטן (א).

ס' 1(א) לכללי לשכת עורכי הדין (עיסוק אחר) קובע:
(א) עורך דין העוסק בעיסוק אחר נוסף על עיסוקו כעורך דין –
(1) לא יטפל במסגרת עיסוקו האחר בענין שהוא מטפל או טיפל בו כעורך דין, ולא יטפל כעורך דין בענין שהוא מטפל או טיפל בו במסגרת עיסוקו האחר;
(ד) לענין סעיף זה לא יראו פעולות לפי חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, כפעולות במסגרת עיסוק אחר.

עו"ד סיים את לימודי החשבונאות ועומד להתמחות כרו"ח. האם הוא יכול לפעול בו זמנית כעו"ד וכמתמחה במשרד רו"ח? אתיקה מקצועית 3 – אסור לעו"ד לפעול בו זמנית כעו"ד וכמתמחה במשרד רו"ח באותו ענין ולגבי אותו לקוח. אם הוא מטפל בלקוח כרו"ח, הוא לא יכול לייצג את הלקוח בפני מס הכנסה כעו"ד וגם אסור לו לחתום על מסמכים כעו"ד עבור אותו לקוח.

עו"ד שהוסמך כרו"ח רוצה להקים שותפות העוסקת בראיית חשבון בלבד. האם הוא יכול לתת יעוץ משפטי עבור לקוחות השותפות? אתיקה מקצועית 3 ו-8 – הדבר אסור.

עו"ד נוהג לרשום חברות. הוא עשה חברה לעצמו, שהוא בעל המניות היחיד בה. האם הוא יכול לשמש גם כעוה"ד של החברה? אתיקה מקצועית 24 - אסור לעשות זאת, כי קיים חשש לניגוד ענינים.

לפי כלל 1(ב) ועדה מיוחדת של לשכת עורכי הדין רשאית להתיר לעוה"ד לטפל בענין כזה. הודעה היא בועד המרכזי ולא בועד המחוז:
ועדה מיוחדת בלשכה, שבראשות יושב ראש ועדת האתיקה שליד הועד המרכזי, רשאית להתיר לעורך דין לטפל בענין כאמור בסעיף קטן (א)(1) או באדם כאמור בסעיף קטן (א)(2), אם מצאה כי אין בכך כדי ליצור ניגוד ענינים בין עיסוקו כעורך דין לבין העיסוק האחר.

עניני התלות ועניני הכפיפות – כלל 1(א)(2):
(2) לא יטפל –
(א) במסגרת עיסוקו האחר במי שהוא מטפל בו כעורך דין, אם עלולים להתקיים, במסגרת העיסוק האחר, יחסי תלות של אותו אדם בו;
(ב) כעורך דין במי שקשור עמו במסגרת עיסוקו האחר, אם מתקיימים, במסגרת העיסוק האחר, יחסי כפיפות לו או תלות בו, של אותו אדם.

יחסי תלות – לדוגמה רו"ח או פסיכולוג שהם גם עו"ד. פסיכולוג לא יכול לטפל באדם ואח"כ גם לתת לו שירותים משפטיים.

יחסי כפיפות – הוגדרו ע"י הלשכה:
1. יחסי ממונה וכפוף.
2. יחסי עובד-מעביד.
3. נותן שירות וצורך שירות.
4. כל יחס שיש בו כדי לכבול את חופש פעולתו של העובד.

כלל 1(ג) – חובת הפרדה
עורך דין העוסק בעיסוק אחר נוסף על עיסוקו כעורך דין, יפריד הפרדה מוחלטת את המסמכים, המידע וניהול החשבונות של עיסוקו כעורך דין מאלה של עיסוקו האחר ויתייקם בנפרד.
ההפרדה היא חשובה – האם ניתן להשתמש באותו מחשב נייד לעיסוקים השונים? מותר. צריך להשתמש בחשבוניות נפרדות לעניינים השונים, להפריד בין התיקים.
לא יראו פעולות במסגרת נוטריון כעיסוק אחר.

לגבי עיסוק נוסף יש רשימה ארוכה של כללים שעליהם שואלים בבחינות הלשכה: לגבי המקצועות הבאים - שופט בבי"ד משמעתי, חבר כנסת, חבר מועצה, חבר בועדה לבחירת שופטים, דיין, בורר, דירקטור בחברה ציבורית.

שופט או בורר: כלל 17 לכללי האתיקה קובע:
לא ייצג עו"ד אדם בענין שדן בו כשופט או כבורר.
יש מצבי בוררות זבל"א (זה בורר לו אחד) – כל צד מביא את עוה"ד שלו לבוררות. אם יש הכרעה, אין בעיה. אם אין הכרעה, האם כל צד יכול לחזור לעוה"ד שלו ולהמשיך להיות מיוצג על ידו? השאלה היא מהי משמעות המלים 'דן בו כבורר'. ברגע שאין הכרעה, זה לא נחשב שהוא דן בענין כבורר אלא רק טיפל בענין ולכן ניתן שכל צד יחזור לעו"ד שלו.

מה קורה אם אדם היה שופט ועכשיו פרש ומקים משרד עו"ד. מגיע אדם שבעבר נשפט על ידו והוא מטופל על ידי עו"ד אחר במשרד. האם זה מותר? ועדת האתיקה הרחיבה את האיסור לייצג אדם שדן בו אדם כבורר גם על שותף של שופט לשעבר.

עו"ד ידוע משמש כמפשר בין שני צדדים – כצד נטרלי להגיע לפשרה. הם לא הגיעו לפשרה, ואחד הצדדים מבקש ממנו לייצגו נגד האדם האחר. האם מותר? ועדת האתיקה קבעה שזה אסור.

מגשר – לא מופיע בכללים כי הוא לא פוסק בין הצדדים. אם תהיה בעיה אתית למגשר היא תהיה אולי דרך התנהגות שאינה הולמת. יתכן והדבר אסור בשל כללי האתיקה של המגשרים. הלשכה עדיין לא נתנה דעתה לדבר.

דירקטור בחברה ציבורית – דין ספציפי – כללי לשכת עורכי הדין (דירקטורים בחברה ציבורית):
כלל 2 קובע: (למבחן לזכור שמדובר בחברה ציבורית ולא בחברה פרטית – אם מדובר בחברה פרטית אין בעיה).
(א) עורך דין שהוא דירקטור בחברה ציבורית, לא ייצג אותה חברה, את חברת האם שלה או חברה בת שלה, ולא יתן להן ייעוץ משפטי.
(ב) עורך דין שהוא דירקטור בחברה ציבורית לא ייצג נושא משרה באותה חברה ולא יתן לו ייעוץ משפטי בענינים הנוגעים לפעולתה של החברה.
(ג) הוראות סעיף זה יחולו גם על עורך דין שהוא בן זוגו, בנו, שותפו, מעסיקו או עובדו של עורך דין שהוא דירקטור כאמור ועל חברת עורכי דין, שעורך הדין חבר בה.
(ד) הוראות סעיף זה לא יחולו על עורך דין עובד חברה ציבורית (כלומר שכיר) המכהן מטעמה כדירקטור בחברה-בת או חברה-אם של אותה חברה, ובלבד שהחברה שבה הוא מכהן כאמור, מקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין שאינו עובד החברה הציבורית.
אסור לעו"ד שהוא דירקטור בחברה ציבורית לתת יעוץ משפטי לחברה.

המרצה מבטיח שאלה בוודאות על הסעיף הזה
מותר לעו"ד שהוא דירקטור בחברה ציבורית לתת שירותים משפטיים בתשלום בעניינים פרטיים לנושא משרה בחברה – זה לא אסור בחוק, כל עוד לא מתקיים ניגוד עניינים או התנהגות שאינה הולמת.

עו"ד משמש כדירקטור בחברה ציבורית. בישיבת הדירקטוריון מציגים המרצת פתיחה מסובכת נגד החברה ושואלים את עוה"ד לדעתו. הוא משיב שלפי המצב המשפטי אין סיכוי שההמרצה תישאר המרצת פתיחה ויש סיכוי רב שהיא תהפוך לתביעה רגילה. האם זה מותר?
כלל 3 קובע:

אין בכללים אלה כדי למנוע מעורך דין שהוא דירקטור להביע דעה בענין משפטי במסגרת תפקידו בדירקטוריון.
זאת אומרת דעה אפשר.

אם החברה מסתמכת על הייעוץ המשפטי, עוה"ד בבעיה. אם עוה"ד מרגיש שהוא גולש לייעוץ, עליו לנהוג לפי כלל 4 -
(א) הלשכה רשאית להתיר לעורך דין שחל עליו איסור לפי כללים אלה, לייצג חברה או נושא משרה בה, או לתת להם ייעוץ משפטי, אם הדירקטוריון של אותה חברה החליט במליאתו לבקש מעורך הדין לעשות כן בעניין מסויים שבתחום מומחיותו.
(ב) בקשה להיתר יכול שתוגש לאחד משניים אלה:
(1) הועד המרכזי;
(2) הועד המחוזי של המחוז שבו המבקש חבר.
צריך לזכור שטרם הפניה ללשכה כדי לקבל היתר לייעוץ לחברה, חייבים שתהיה החלטת דירקטוריון, אסור ללכת ללשכה ולבקש היתר לייצג את החברה ללא החלטה. עדיף ללכת לוועד המחוז ולא לוועד המרכזי.

עו"ד שהוא עובד של החברה הציבורית – מותר לו לכהן כדירקטור בחברת אם או בחברת בת, בתנאי שיש יעוץ משפטי חיצוני לחברה הציבורית.

חברי גופים ממונים ונבחרים – חברי כנסת, חברי מועצה:
חבר מועצה – כללי לשכת עורכי הדין (חברי גופים נבחרים או ממונים):
כלל 2 קובע:
(א) עורך דין שהוא חבר במועצה, או שטרם חלפה שנה מאז שהוא חדל להיות חבר בה –
(1) לא יתייצב בשם שולחו בפני המועצה ולא ייצגו ולא יפעל בשמו בפניה;
(2) לא ייצג את שולחו בכל ענין שבפני בית משפט, בית דין, ועדה או גוף שיפוטי או מעין שיפוטי אחר אם המועצה היא צד לאותו הליך;
(3) לא ישתתף בדיון ובהצבעה בישיבות המועצה, כאשר הענין העומד לדיון או להצבעה נוגע לאדם או גוף שעורך הדין מייצגו אותה עת בגדר תפקידיו המקצועיים.
(ב) הוראות פסקאות (1) ו-(2) לסעיף קטן (א) יחולו גם על עורך דין שהוא שותפו, מעבידו או עובדו של עורך דין כאמור בסעיף קטן (א).

מועצה – מוגדרת בכלל 1:
"מועצה" - מועצת רשות מקומית, ועדת תכנון ובניה, מועצת איגוד ערים, לרבות ועדות משנה שלהן, וכן גוף הכפוף לאחת מהן או שהיא בעלת זכויות בו.

חבר כנסת – כלל 2א:
עורך דין שהוא חבר הכנסת לא יעסוק בעריכת דין באופן המעלה חשש של ניצול לרעה או השגת כל יתרון או העדפה בשל היותו חבר הכנסת.
השלמה לסעיף הזה נמצא בחוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי).
למעשה החוק משלים את כללים, הוא לא עוסק באתיקה. אלא במותר ובאסור שחלים על עורך דין של מועצה.
ס' 5 אומר שאפשר להתיר ליועץ המשפטי עבודה נוספת בתנאים מסוימים, אבל צריך שתהיה שמירה על כל מיני ניגוד עניינים כגון: לייצג לקוח בעניין שקשור לרשות המקומית, ובנוסף לכל דין אחר.

כלל 3 – איסורים על חברי גופים אחרים:
עורך דין שהוא חבר בית דין, גוף שיפוטי או מעין שיפוטי אחר או חבר ועדה או גוף נבחר או ממונה של מוסד כל שהוא, לא ייצג את שולחו בפניהם בכל הליך שהוא.

חבר בוועדה לבחירת שופטים – ס' 53א לחוק:
עורך דין שהוא חבר בועדה לבחירת שופטים או בועדה למינוי חברי בית דין דתי לא ייצג צד בבית משפט, בבית דין דתי או בבית דין לעבודה שהשופטים המכהנים בו נבחרים או מתמנים על יסוד המלצת הועדה שבה הוא מכהן, כל עוד הוא חבר באותה ועדה; הוראה זו לא תחול על ייצוג צד בבית המשפט העליון, בבית דין דתי לערעורים או בבית הדין הארצי לעבודה.
קיים חשש שעו"ד שיושב בועדה למינוי שופטים שיופיע בפני שופטים, שהם ירצו למצוא חן בעיניו כדי שיצביע בענינם. הכלל הוא שמותר לעו"ד כזה לייצג רק בערכאות הגבוהות ביותר – בית המשפט העליון, ביה"ד הדתי לערעורים ביה"ד הארצי לעבודה, כי שם אין לשופט איפה להתקדם.

איסור לייצג לקוח במטרה להביא לפסלות שופט -
כלל 53ב:
(א) התבקש עורך דין לקבל על עצמו לייצג צד בהליך בבית משפט, ויש לו יסוד להניח כי קבלת הייצוג תביא לכך שהשופט שנקבע לדון באותו הליך לא ישב בדין בשל התקיימות עילה מעילות הפסלות המפורטות להלן, לא יקבל על עצמו את הייצוג אלא אם כן ההליך הוא הליך קשור להליך קודם שבו ייצג עורך הדין את אותו צד או שבית המשפט התיר את הייצוג לפי בקשה שהגיש עורך הדין:
(1) השופט שנקבע לדון בהליך הוא בן משפחה של עורך הדין או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת;
(2) לשופט הדן בהליך או לבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בעורך הדין.

צריך לזכור כי כלל 14 מאפשר לתחום את עבודתו של עורך הדין לתחום מסוים ולכן המרצה ממליץ לחלק את ייפוי הכוח לכמה ייפוי כוח. דהיינו שלכל עניין יהיה ייפוי כוח משלו (דבר זה יכול לפתור את בעיית הייצוג במקרה של חשש לפסלות שופט).

שיעור 8: 28.11.2010

חיסיון עו"ד-לקוח

חיסיון עו"ד-לקוח:
חיסיון מוחלט – ס' 48 לפקודת הראיות:
(א) דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך-דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון; והוא הדין בעובד של עורך-דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עורך-דין או עובד של עורך דין.
הלקוח הוא בעל החיסיון ולכן עוה"ד לא יכול לוותר עליו, אלא באישור הלקוח. אפילו אם שופט דורש מעו"ד לעמוד ולהעיד מה אמר לו הלקוח שלו, על עוה"ד לסרב, אפילו במחיר של בזיון בית משפט. אסור לעו"ד להפר את החיסיון.

מותר להפר את החיסיון במקרים אלה:
1. כאשר יש סכנה לגופו או לרכושו של עוה"ד.
2. כאשר עוה"ד נתבע ע"י הלקוח בסכסוך על שכ"ט.
3. כאשר חיקוק אחר מחייב את עוה"ד להפר את החיסיון.

גם החיסיון וגם חובת הסודיות באים להבטיח התקשרות חופשית בין עו"ד ללקוח שלו.
לקוח מגיע עם סכין לעוה"ד. יש כמה אפשרויות:
1. הוא מביא לו את הסכין שאיתה רצח.
2. הוא מביא לו את הסכין שאיתה עומד לרצוח.
באיזה מקרה חייב עוה"ד לדווח על הסכין?
החיסיון חל על עבירה שכבר נעשתה. אם הלקוח מגלה לעוה"ד שהוא עומד לעשות את העבירה, על זה לא חל חיסיון. בכל מקרה אסור לעוה"ד להסתיר אצלו את הסכין. מותר לו להגיד ללקוח שיקח את הסכין ממשרדו, ולא ניתן לחקור אותו על הדבר הזה.
כאשר מדובר ברשות חוקרת שמזמינה עו"ד לעלות לדוכן העדים – אסור לו לעלות לדוכן העדים. עדיף שלא יגיע לחקירה – בשל טענת חיסיון.

ס' 48 לפקודת הראיות קובע:
(א) דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עורך דין או עובד של עורך הדין.

בנוסף לכך ס' 90 לחוק קובע שאם עו"ד לא יטען טענת חיסיון הוא יעבור עבירה אתית:
דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם.

ההתקשרות בין עו"ד ללקוח נהנית מהגנה כפולה – גם חיסיון וגם חובת סודיות. לכאורה שני הכללים דומים – שניהם באים להבטיח התקשרות חופשית בין עוה"ד ללקוח, שאדם שבא לעו"ד ידבר חופשי ולא יחשוש לדבר. למרות שיש תכלית זהה לכללים, מדובר על שני כללים שונים לגמרי:

חיסיון – פטור מגילוי ראיות. כשאני טוען טענת חיסיון אני טוען שכעו"ד אני פטור מלהביא ראיות.
חובת הסודיות – לא פטור אלא הוראה משמעתית לעוה"ד לא לפתוח את הפה בעניינים של הלקוחות שלו (כגון: ס' 90 לחוק לשכת עורכי הדין).

ס' 90 לחוק – סוד מקצועי
דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם.
אם נוצרה סיטואציה שבה היית צריך לטעון טענת חיסיון ולא טענת, עברת עבירת משמעת. לדוגמה, אם עו"ד נמצא בבימ"ש וקיים מסמך שעוה"ד והלקוח הכינו לקראת המשפט, והצד השני מבקש לגלות אותו, אם עוה"ד לא יקום ויצעק 'חיסיון' הוא עובר עבירת משמעת.
נדגים זאת ע"י המקרה הבא, שתואר בפס"ד אליהו נ' פי. אד (ר' פירוט בהמשך): בחברת ביטוח יש תביעה לפיצוי בגין נזקי שריפה. חברת הביטוח שולחת חוקר דליקות שמגיש לה דו"ח לבדוק אם יש חשד להצתה. המבוטח יודע שהדו"ח בעדו ומבקש מהחברה לחשוף את המסמך. עוה"ד של החברה חייב לטעון לחיסיון. אם לא יטען, מדובר בעבירת משמעת.

חובת סודיות - כלל 19 לכללי האתיקה:
עורך דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת; הוראה זו אינה חלה על גילוי בהליך משפטי, חקירה או חיפוש שאינו חסוי על פי סעיף 90 לחוק.
כאן הכוונה היא שלעו"ד אסור לפטפט ולמסור מידע על לקוחותיו ועל הדברים שנאמרו במסגרת הטיפול המשפטי בלקוחות.

ס' 48 לפקודת הראיות קובע את החיסיון מפני הצגת ראיות:
(א) דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עורך דין או עובד של עורך הדין.
כאשר מדובר במסמכים שהוחלפו בין עוה"ד ללקוח, אלה מסמכים שעוה"ד צריך לטעון שהוא פטור מלהעיד עליהם, כי קיים חיסיון עליהם. המסמכים האלה לא יעלו בבית המשפט ולא ברשות החוקרת. כלל זה תקף בכל מקום שבו גובים ראיות – חקירה, חיפוש או בית משפט.

ס' 90 לחוק לשכת עוה"ד לא קשור כלל לסוד מקצועי. הניסוח שלו דומה לס' 48 לפקודת הראיות, אבל הוא מנוסח בלשון של 'לא יגלה' – כי יש חובה אתית לא לגלות. ברור שכל פעם שעוה"ד מפטפט על הלקוחות שלו, הוא עובר עבירה אתית לפי כלל 19, אבל לא בהכרח מדובר בגילוי ראיות חסויות לפי ס' 90.

חקירת עו"ד במשטרה לגבי דברים שהוחלפו בינו לבין הלקוח
ב"ש (חי') 1948/05 עו"ד תמי אולמן נ' מדינת ישראל – עו"ד אולמן יצגה את אילן קופרמן-סגל, מי שכונה "שודד הברינקס". במסגרת משפטו, הציע ביהמ"ש לנאשם להחזיר את הכסף תמורת הפחתת העונש. עוה"ד העבירה 700,000 ₪ לבית המשפט כחלק מן ההסכם. המשטרה ביקשה לחקור את אולמן לגבי מקור הכספים וזימנה אותה לחקירה. היא פנתה לבימ"ש השלום וביקשה למנוע את התייצבותה לחקירה. השופט שילוני פסק:
"ניתן להבין את תחושתה של המבקשת כי הזמנתה לחקירה במשטרה נועדה להלך עליה אימים ולפגוע בעבודתה כעורכת דין בתחום הפלילי ובכללי החיסיון של דברים שהוחלפו בין עו"ד ולקוח ובפרט לאור דבריה כי פעלה בענין החזרת הכסף במסגרת ההחלטה שניתנה ע"י ביהמ"ש המחוזי בהליך הערעור. מן המפורסמות שהפרקליטות והתביעה הכללית מציעים לסנגורים להמליץ בפני נאשמים להחזיר רכוש גנוב או כספים שקיבלו במירמה ו/או בתחבולה דבר שעשוי לבוא בחשבון בענין העונש שיוטל עליהם".

עם זאת, נקבע שאין מניעה לזמן את עוה"ד לחקירה כחשוד בחקירה תחת אזהרה. כאשר עו"ד מוזמן כעד להיחקר במשטרה בתיק של הלקוח שלו, עליו לסרב ולא להגיע לחקירה. המדינה הגישה ערעור על ההחלטה למחוזי, שאישר את פסיקת בימ"ש השלום.

נוהל חיפוש במשרדו של עו"ד
ברגע שגורם חקירתי רוצה להכנס למשרד עו"ד או לחפש שם, ראש ועד המחוז של הלשכה מקבל ידיעה מוקדמת ומתייצב במקום. אם המשטרה רוצה לתפוס מסמכים, על המשטרה לארוז את המסמכים בשקיות אטומות ולעוה"ד יש שבוע לטעון בפני בית המשפט ולפרט אילו מסמכים חסויים. הכלל הוא שמסמכים שהוכנו לקראת משפט – חסויים. מסמכים שלא הוכנו לקראת משפט אינם חסויים. בפקודת מס הכנסה יש נוהל כתוב, אבל לגבי המשטרה זה לא נוהל כתוב בחוק אלא נוהג.

בפרשת רמדיה עשו חיפוש במחשב של מנכ"ל החברה. נמצאו מיילים במחשב שלו, ועוה"ד טען שהמיילים האלה חסויים ולא ניתן להשתמש בהם כי הם מסמכים שהוכנו לקראת משפט, חלקם היו תכתובות בין המנכ"ל לעו"ד. במחוזי השופטת אמסטרדם עברה מסמך מסמך וקבעה מה חסוי ומה לא לפי ההתרשמות שלה. בעליון התקיים דיון לפני כשבוע (27.12.08), והמדינה הציעה נוהל שלפיו הטענה של החיסיון תיטען ע"י הלקוח במהלך החקירה או החיפוש. עו"ד שלא טען לחיסיון במהלך החקירה או החיפוש לא יוכל לטעון לאחר מכן טענת חיסיון. הענין עדיין ממתין להכרעה.

פרטים שיש להם קשר עניני לשירות המקצועי – מה קשור ומה לא?
1. זהות הלקוח – אין קשר עניני.
2. עובדת פניתו לעוה"ד – אין קשר.
3. סיבת הפניה – חסויה.
4. הסכם שכ"ט – לא חסוי.
5. סוג השירות והיקף השעות – לא חסוי.
6. תוכן המסמכים ומהות העבירה – חסויים.
7. מסמכי הנה"ח – לא חסויים. אם עוה"ד כתב בחשבונית איזה עניין טופל – הוא יכול לבקש למחוק מהחשבונית את שם ההליך.
8. מסמכי חשבון בנק – לא חסויים.
9. אם לקוח מדיח את עוה"ד לתת עדות שקר – זה לא חסוי. ע"פ 670/80 אבוחצירא – נקבע שזה לא חסוי.
10. מידע לגבי מעשה פלילי שהלקוח מתכוון לעשות בעתיד – לא חסוי.
11. צ'ק גנוב ששימש לשכר טרחה – אינו חסוי.
12. כל פעם שיש צד ג' שחתום על המסמך – זה לא חסוי.

*. עו"ד יכול להגיד שהוא מייצג את אדם פלוני, אבל לא באיזה עניין הוא מטפל בו.

על"ע 17/86 פלונית נ' לשכת עוה"ד – עו"ד יצגה צדדים בעסקת מקרקעין. שכר הטרחה נקבע כאחוזים מן העסקה. במטרה להונות את שלטונות המס, הצדדים כתבו בחוזה סכומים נמוכים יותר מאלה ששולמו בפועל. בהסכם שכר הטרחה נכתבו גם הסכומים הנמוכים יותר. הלקוחות לא הסכימו לשלם לעוה"ד אחוזים ממה ששולם בפועל אלא אחוזים ממה שנכתב בהסכם. היא תבעה את הלקוחות ודרשה לקבל את שכר הטרחה המלא שלה. הלקוחות הגישו תלונה ללשכה בטענה שעוה"ד הציגה דברים חסויים לבית המשפט – הדברים שנאמרו בין עו"ד ללקוח.
ביה"ד המשמעתי פסק שיש חיסיון על מסמך כזה. בערעור בעליון נהפכה הפסיקה. הש' בייסקי פסק:
"שירות מקצועי" במובן סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, נועד להגיש ללקוח מיטב הייעוץ, הניסוח, והביצוע וכיוצא באלה בדרכים חוקיות, במקצועיות, בהגינות ובתום לב. אם נוכח עורך הדין, כי הלקוח ביוזמתו עשוי או עלול לסטות מקו זה, חובתו היא להתריע על כך ולמנוע זאת ממנו.
"שירות מקצועי" יכול שיתייחס לעבירות פליליות, אך זאת, כאשר העבירה כבר בוצעה, והעבריין מבקש מעורך הדין שירות מקצועי בקשר לכך. אך מקום שהעבריין מוסר לעורך הדין על כוונתו לבצע עבירה בעתיד, והוא אף נוהג כך, כי אז אין הלקוח מעוניין בכל שירות מקצועי מעורך הדין, ואין זה מסוג הדברים שיש להם קשר לשירות מקצועי שניתן על ידי עורך דין.
בנסיבות דנן, המידע שנמסר למערערת נעשה במסגרת חילופי דברים בין עורך דין לבין מי שהיה לקוחו, וזאת בנוגע לעניינים, שלא נתבקש ולא ניתן לגביהם שירות מקצועי על ידי עורך הדין".

בחיסיון יש פרצות רבות:
1. החיסיון אינו של עוה"ד אלא של הלקוח – ברגע שהלקוח מוותר, וזו זכותו לוותר, על עוה"ד לגלות את הראיה.
מה דינה של עדות עו"ד שגילה ראיה חסויה – אמנם זכות החיסיון היא של הלקוח, אבל על עוה"ד לא נאסר למסור לביהמ"ש דברים שהוחלפו בינו לבין הלקוח. אין איסור על ביהמ"ש לקבל ראיה שהלקוח טוען לחיסיון. עוה"ד עובר עבירת משמעת, אבל הראיה קבילה בבימ"ש.

2. נוכחות צד ג' – בעבר השיחה בין עוה"ד לעציר או אסיר הייתה מתבצעת דרך מתווכים – שוטרים וסוהרים. אם צד ג' שומע את השיחה בין עוה"ד ללקוח – האם חל עליו חיסיון?
אם מדובר במישהו מהמעגל הסגור של המערכת – אח של הלקוח, מישהו מעוניין מטעמו או מתמחה של עוה"ד, המזכירה וכו' – אם מדובר במישהו ששיך למערכת של עו"ד לקוח בזיקה הדוקה, נשמר החיסיון.
אם מדובר במישהו שאין לו קשר למערכת בין עוה"ד ללקוח – על צד ג' אין חובה לשמור על חיסיון. היה כאן בעצם ויתור בהתנהגות על החיסיון.
ע"א 44/61 רובינשטיין נ' מפעלי טקסטיל נצרת – עו"ד ולקוח החליפו דברים, לקוח של הלקוח שמע דברים, ועלתה השאלה האם ניתן להביא את הלקוח של הלקוח לעדות על פרטי השיחה. נקבע שניתן להעיד אותו כי הוא צד ג' שאינו קשור.

שני לקוחות פונים יחדיו לעו"ד, אחד מהם מוותר על החיסיון – האם פירוש הדבר שמותר לגלות את הדברים שהוחלפו? לא, צריך להיות ויתור מוחלט של שני בעלי החיסיון על החיסיון.
עו"ד מייצג בעל ואישה בהסכם ממון. הבעל מביא לעוה"ד רשימה של נכסים שהאישה לא יודעת שיש לו. האם עוה"ד יכול לומר לבעל שהוא שמע ולא יגלה אותם לאישה? לא. עליו להגיד לבעל שהוא חייב לגלות את הדברים לאישה, או שהבעל ייקח את ענייניו לעו"ד אחר.

3. הוראת החיסיון בס' 48 היא אישית – קורה לא אחת שבטעות עו"ד שולח לצד שני מכתב איום ומצרף בטעות מסמך של הלקוח. האם ניתן לטעון לחיסיון?
ת"א (י-ם) 139/50 – נקבע שצד ג' יהא רשאי להגיש מסמך כזה כראיה. ספק רב אם הלכה זו משנות החמישים תהיה תקפה היום בעידן של איזונים. לדעת המרצה נכון להיום ההלכה תקפה. כלומר לא חסוי, אך לדעתו ראוי שזה יהיה חסוי.

4. החיסיון לא חל על עבירה שטרם בוצעה – בפרשת פלונית הורשעה עו"ד ע"י ביה"ד המשמעתי, העליון זיכה אותה כי מדובר בעבירה שטרם בוצעה ולכן יש חיסיון. נקבע שמקום שעבריין מוסר לעוה"ד על כוונתו לבצע עבירה בעתיד, לא מדובר ברצון לקבל ממנו שירות מקצועי ולכן החיסיון לא חל.

שיעור 9: 12.12.2010

5. איומים על עו"ד – איום על גופו, על משפחתו, איום בתלונה ללשכה, איום בתלונה למשטרה. האם עוה"ד מנוע מלספר את הדברים האלה שנאמרו ע"י הלקוח כי חל עליהם חיסיון?
ברור כשיש איום על עו"ד או על משפחתו או על עובדיו – אין חיסיון.
לקוח רוצה לתבוע מעו"ד את השכ"ט ולתבוע אותו בתביעת רשלנות – הדברים שהוחלפו בין עוה"ד ללקוח אינם חסויים ברגע זה. ברגע שגופו, רכושו, שמו הטוב של עוה"ד נמצאים בסכנה בשל תביעה בבית המשפט, הוא יכול להציג תרשומת של הדברים שהוחלפו בינו לבין הלקוח.

6. ניתן להפר חיסיון במקרה של תלונה ללשכת עוה"ד (עבירה אתית) - לקוח מגיש תלונה לועדת האתיקה ומבקש לא לוותר על החיסיון וטוען שמדובר בעבירה אתית בלבד ולכן עוה"ד לא יכול להפר את החיסיון. עולה השאלה האם גם בנסיבות אלה ניתן יהיה לומר שאין חיסיון?
על"ע 5160/04 אשד נ' לשכת עוה"ד – ביהמ"ש העליון קבע שמותר לעוה"ד להגן על עצמו גם בתלונות שמוגשות לועדת האתיקה.

7. חוק האזנות סתר – ס' 9 לחוק קובע שהחוק לא בא להתיר הפרה של החיסיון:
חוק זה אינו בא להתיר האזנת סתר לשיחה שעדות עליה חסויה לפי סעיפים 48 עד 51 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

לעומת זאת יש חריג בס' 9א לחוק:
(א) על אף הוראות סעיף 9, רשאי נשיא בית משפט מחוזי או סגן הנשיא כאמור בסעיף 6(א), להתיר בצו האזנת סתר לשיחה שהעדות עליה חסויה, אם שוכנע שיש יסוד לחשד שעורך דין, רופא, פסיכולוג, עובד סוציאלי או כהן דת מעורב בעבירה ונתקיימו התנאים שבאחד מאלה:
(1) נתבקש לכך בכתב מאת ראש רשות ביטחון, כשהעבירה היא מסוג פשע שיש בה סכנה לפגיעה בביטחון המדינה, והאזנת הסתר דרושה מטעמי ביטחון המדינה;
(2) נתבקש לכך בכתב מאת קצין משטרה מוסמך, כשהעבירה היא עבירת רצח, הריגה, עבירה שיש בה סכנה לפגיעה בביטחון המדינה, או עבירה על עיסקת סמים כהגדרתה בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, או קשר לעבור אחת העבירות האמורות, והאזנת הסתר חיונית למניעתה או לחקירתה של העבירה.
(ב) בקשה להיתר להאזנת סתר לפי סעיף קטן (א) תוגש באישור היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה על פי טופס שייקבע.
(ג) ניתן היתר להאזנת סתר לפי סעיף קטן (א)(2) תהיה ההאזנה על דרך של הקלטה בלבד, אלא אם כן הורה השופט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על דרך אחרת; חומר ההקלטה יועבר לעיונו של השופט שנתן את ההיתר באופן שייקבע.
(ד) השופט שנתן את ההיתר לפי סעיף קטן (א)(2) ובהעדרו שופט מוסמך אחר כאמור בסעיף 6(א), רשאי להאזין להקלטה או להורות על עריכת תמליל ולעיין בו, במעמד המבקש.
(ה) מצא השופט כי חומר הקלטה שההאזנה אליו הותרה בסעיף קטן (א)(2) כולל חומר הנוגע לעבירה שבשלה ניתן ההיתר, לעבירה אחרת שיש חשד שבוצעה על ידי מי שההאזנה אליו הותרה לפי סעיף זה, לעבירה אחרת מסוג פשע, או חומר העשוי להביא למניעתה של עבירה כאמור, יורה על העברתו של חומר זה בלבד למבקש ההיתר בדרך שתיקבע; מצא השופט כי חומר ההקלטה אינו כולל חומר חקירה כאמור – יורה על אופן הטיפול בו.
אם יש חשד שעו"ד מעורב בעבירה, למרות האמור בשיחה בין עו"ד ללקוח, מותר להאזין לו האזנת סתר. אם עוה"ד רק מיצג את הלקוח, אסור להאזין לשיחה.

8. פקודת מס הכנסה – ס' 235ב – 235ג לפקודה קובעים:
235ב. על אף האמור בחוק לשכת עורכי-הדין, תשכ"א-1961, חייב עורך-דין, אם נדרש לכך על ידי פקיד שומה, למסור לו כל מסמך שברשותו ולאפשר לו לבדוק ולתפוס כל מסמך כאמור וכן להרשות לו לעשות כל פעולה אחרת בקשר למסמך כאמור, הכל על פי הסמכויות הנתונות לו לפי פקודה זו, אך אין עורך-דין חייב לעשות כן אם הוא טוען שהמסמך חסוי.
235ג. (א) טוען עורך-דין כי המסמך המבוקש על ידי פקיד השומה הוא חסוי, יקח פקיד השומה את המסמך ובלי לעיין בו ישימנו מיד בחבילה בנוכחותו של עורך הדין, יסגרנה, ירשום עליה את שם הלקוח שאליו מתייחס המסמך, יחתום עליה וימסור אותה לידי בית המשפט; היתה טענת חיסיון לגבי מספר מסמכים המתייחסים לאותו לקוח, ישים כולם בחבילה אחת. עורך-הדין רשאי, אם ירצה בכך, לחתום אף הוא על החבילה וכן להתלוות אל פקיד השומה במסירת החבילה לבית המשפט.
פקיד שומה רשאי לבקש כל מסמך, אבל במידה ועוה"ד טוען לחיסיון, יש לאטום את המסמכים בחבילה סגורה, והמסמכים ימסרו לבית המשפט, שיחליט לגבי החיסיון שלהם.

9. מסמך שהוכן לקראת משפט – נשאלת השאלה מהו מסמך שהוכן לקראת משפט, האם הוא הוכן גם לקראת משפט או אך ורק לקראת משפט.
פס"ד הדסה – ביה"ח טען לחיסיון של ועדת הבדיקה. ברק פסק שאין די בכך שאחת המטרות שעמדו מאחורי יצירת המסמך היא הכנה לקראת משפט. מסמך צריך להיות מוכן אך ורק לקראת משפט. בית המשפט יקבע בכל מקרה ומקרה מהו מסמך שהוכן לקראת משפט ומהו לא.

רע"א 5756/06 אליהו נ' חברת פי. אד בע"מ – אליהו ביטחה את העסק של שתי חברות בפוליסה שכללה נזקי דליקה. שתי חברות ניזוקות הגישו תביעה לפיצוי נזקי דליקה. המבוטחות ביקשו מהחברה להציג את דו"ח חוקר הדליקות. לגבי דו"ח החוקר נקבע שלמרות שבעקרון מסמך שהוכן לקראת משפט אמור ליהנות מחיסיון, נדחתה בקשת אליהו, והיא נאלצה לגלות את הדוח למשיבות. השופט רובינשטיין פסק:
"אשר לדו"ח חוקר הדליקות. דו"ח זה אכן עתיד להפוך לחוות-דעת מומחה בהליך העיקרי. אמנם, מסמך שהוכן לקראת הליכים משפטיים נהנה מחיסיון; ואולם, תנאי לתחולת החיסיון הינו כי המטרה העיקרית או הדומינאנטית בהכנתו הייתה ההכנה לקראת משפט. בענייננו, המדובר בנושא גבולי, שקו הגבול בו דק, בין מסמך שהוכן לקראת משפט לבין מסמך שגילויו נדרש ע"פ תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי. בסופו של דבר לא שוכנע ביהמ"ש כי חוקר הדליקות הוזמן כשמטרתה הדומיננטית של הזמנתו היא הכנת משפט. אם בסיטואציה גבולית עסקינן, ידה של הגישה הבסיסית המתבטאת בתקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, קרי, גילוי – על העליונה".

10. מסמכים שהוכנו לקראת הליך גישור -
רע"א 2235/04 שירי נ' בנק דיסקונט – נשאלה שאלה האם החיסיון חל על מסמכים שאינם בהליך המשפטי – מסמכים שהוכנו לקראת פשרה מחוץ לבית המשפט. הליך גישור אינו רשות חוקרת, השאלה היא האם מסמכים כאלה יכולים להיות רלבנטיים לטעון טענת חיסיון בהליך הגישור. במידה והליך הגישור לא צלח – האם מסמך שהוכן לקראת הליך הגישור ולא הוצג בגישור הוא חסוי בבית המשפט? בית המשפט הרחיב את החיסיון גם על מסמכים כאלה, בשל האינטרס החברתי של קידום ישוב סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט. הש' פרוקצ'יה פסקה:
"קיים אינטרס חברתי מובהק בעידוד הפנייתם של בעלי דין ליישוב מחלוקות מחוץ לכותלי ביהמ"ש. ערוצים חלופיים ליישוב סכסוכים מקדמים את תחושת עשיית הצדק אצל בעלי הדין, המגיעים לפתרון המחלוקת בדרך מוסכמת, גם אם תוך ויתורים הדדיים מסוימים; פעמים רבות הליכים חלופיים להליך שיפוטי הינם יעילים יותר ועלותם נמוכה יותר; הם משחררים את בתיהמ"ש הכורעים תחת עומס ההליכים מדיונים ארוכים ומורכבים שעלותם כבדה בזמן ובממון. בראייה כוללת, למעבר מהתדיינות שיפוטית לערוצים חלופיים ליישוב מחלוקות ישנה חשיבות מרובה, והמשפט בעידן המודרני מעודד מעבר זה כאמצעי לקדם אינטרסים חשובים של החברה ושל הפרט.
כלל הוא כי מסמכים ודברים שהוחלפו בין צדדים במהלך מו"מ לקראת פשרה אינם קבילים במשפט, וזאת, בתנאי שהמסמך או האמרה הם פרי מגעים אמיתיים לפשרה בין הצדדים. ברם, עצם אי קבילותו של מסמך שהוכן לצורך הליך חלופי ליישוב מחלוקת עדיין אין פירושו כי הוא חסוי מפני גילויו לצד שכנגד".

11. מכתב שמוכתר בכותרת "מבלי לפגוע בזכויות" – מסמך זה לכאורה הוא חסוי, אבל החיסיון אינו גורף.
ע"א 440/75 זנדבנק נ' דנציגר – עלתה השאלה האם ניתן לראות במכתב שנושא את הכותרת מבלי לפגוע בזכויות הצעה שקיבולה יוצר חוזה? האם ניתן להציג מסמך כזה בבימ"ש להראות שהחוזה נכרת? הש' שמגר פסק:
"הרישום "בלי לפגוע בזכויות" או "כל הזכויות שמורות" אינו שולל מן האמור במכתב את אפיו כהצעה מחייבת, ואין בו כדי למנוע הסתמכות על המכתב ועל האמור בו כראיה להעלאתה של ההצעה ונוסחה.
מטרתם ומשמעותם של המונחים המסייגים הנ"ל היא מוגבלת: כאשר מתנהל משא-ומתן לפשרה, ומשא-ומתן זה נכשל, אין באמור במכתב הנושא רישום כנ"ל, כדי לשמש הודאת בעל-דין".

עו"ד אילן בומבך כתב במאמר על הביטוי "מבלי לפגוע בזכויות" שאין במילים אלה למנוע הסתמכות על המסמך כראיה.
מסמך כזה יהיה חסוי בשני תנאים מצטברים:
1. המסמך הוכן במסגרת משא ומתן לקראת פשרה והפשרה נכשלה.
2. הצד השני מבקש להשתמש במסמך כהודאת בעל דין.
אם מדובר על מו"מ שלא נכשל – אין חיסיון.

ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה – מנהל של מח' התביעות של חברת ביטוח שכתב מכתב והכתיר אותו במילים "מבלי לפגוע בזכויות". סולל בונה ביקשה להציג את המסמך כראיה וסלע התנגדה. השופט שמגר פסק:
"המטרה העיקרית העומדת מאחורי הגבלת קבילותם של מסמכים או של הצהרות, אשר הוחלפו בין צדדים במהלך משא ומתן לקראת פשרה, הינה עידוד פשרות ומניעת התדיינויות ממושכות בין כותלי בית המשפט. ההנחה היא, כי כאשר מתנהל משא ומתן לשם השגת פשרה, הצדדים לו עלולים להימנע ממצגים, הצהרות או הצעות, אשר טמון בחובם ויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שוויתור כאמור ישמש כראיה לרעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים.
תחולת ההגבלה האמורה מותנית בכך שהמסמך שבמחלוקת נולד כחלק מניסיון כן להשגת פשרה, שנעשה במסגרת סכסוך בין הצדדים. עצם השימוש במלים "מבלי לפגוע בזכויות" בגוף המסמך איננו מביא באופן אוטומאטי לאי קבילותו כראיה. מצד שני, השימוש בתיבה האמורה יכול להוות אינדיקאציה לכך שהמסמך שבמחלוקת נעשה במסגרת הליכי פשרה, הגם שאין חובה לנקוט לשון זו דווקא. הכלל המשפטי הנ"ל חל כל אימת שמן הנסיבות עולה בבירור ניסיון אמיתי להשיג פשרה, ואין הוא מוגבל למקרים בהם נעשה שימוש בלשון מסוימת דווקא כדי להעיד על קיום נסיבות כאלו.
לעתים יכול מסמך, אשר נעשה במהלך משא ומתן לפשרה, להתקבל כראיה בבית המשפט. כך, למשל, כאשר גלומה במסמך האמור הצעה מחייבת, אשר בא עליה קיבול על-ידי הצד השני, יכול המסמך לשמש כראיה להצעה המהווה יסוד לכריתתו של חוזה בין הצדדים; ואולם, כאשר המשא ומתן בין הצדדים נכשל, לא ישמשו המסמכים וההצהרות, שהוחלפו ביניהם במהלך המשא ומתן, כהודאת בעל דין כנגדם".

עו"ד שמעביר מסמך כזה לבימ"ש בטענה שהיה מו"מ לפשרה, מבלי לקבל את הסכמת הצד השני, עובר עבירה אתית.

חיסיון
המגמה של הפסיקה בשנים האחרונות בענין החיסיון לא ברורה. ברור שעו"ד חייב להעלות טענת חיסיון, אבל לא ברור בכל מקרה ומקרה האם ביהמ"ש יקבל את הטענה.

כמו במקרה של רמדיה, מסמכים שנתפסו במחשב של הלקוח, והכילו התכתבות באי-מייל בין עו"ד ללקוח – ביהמ"ש בדק מסמך ומסמך לגבי החיסיון. יש כאן הרחבה של החיסיון בהשוואה לעבר - בעבר מסמכים שנתפסו מחוץ למשרד עוה"ד לא היו חסויים. היום ביהמ"ש מוכן לתת חיסיון על מסמכים, גם אם לא נתפסו במשרד עוה"ד. בפרשת רמדיה השופטת אמסטרדם עקפה את נושא החיסיון של מסמכים שנתפסו אצל הלקוח – היא לא קבעה שהמסמכים לא חסויים כי נתפסו אצל הלקוח, אלא קבעה לגבי כל מסמך ומסמך.

אם עו"ד נחשד בפלילים – הנוהל הוא שהמסמכים שנטען לגביהם שהם חסויים נאטמים במעטפה ומובאים להכרעת ביהמ"ש.

ביהמ"ש נותן משקל מסוים לחיסיון עו"ד-לקוח, והלשכה מצטרפת לכל תיק כידיד ביהמ"ש. בפרשת ליברמן, הלשכה אמרה שכדי שעו"ד יהיה חשוד, דרושה ראיה חזקה מאוד. ביהמ"ש לא קיבל טענה זו. ניתנה עדיפות מסוימת לעו"ד על פני אדם רגיל, אבל לא יותר מדי.

מהו מעמדו של מסמך שלא היה בגילוי מסמכים? החברה שהייתה צריכה לגלות אותו הסתירה אותו, אבל בעדות המאוחרת יותר התברר שהוא קיים. המסמך הוא מסמך שהוכן לקראת משפט, האם הצד שהסתיר אותו יכול לטעון לחיסיון. התשובה היא כן – פסה"ד של גרוניס קבע שיש זכות לטעון לחיסיון על מסמך כזה.

צריך לזכור שהחיסיון הוא שאלה של דיני ראיות, הוא לא שאלה אתית. הוא מהווה שאלה אתית כשלא מעלים טענת חיסיון. החיסיון עולה כאשר מבקשים לאלץ את עוה"ד להפר את החיסיון.
בפרשה של דייויד וינר, ניסו לשכנע את עו"ד וינר שיש אישור של היועמ"ש ושל פרקליט המדינה להפרת החיסיון. זה כמובן היה מופרך – אין גורם בעולם שיכול לאשר לעו"ד להפר חיסיון, גם היועמ"ש. במידה ושופט מורה לעו"ד להפר חיסיון, על עוה"ד לסרב להפר אותו, אפילו אם ביהמ"ש מאיים לכלוא את עוה"ד. עוה"ד אינו חלק מזרועות החקירה המשטרתית ולכן הוא לא יכול לשתף פעולה עם המשטרה. כל זאת במידה והלקוח לא ויתר על החיסיון – רק הלקוח יכול להורות לעוה"ד להפר את החיסיון.

שיעור 10: 19.12.2010

סרט

שיעור 11: 26.12.2010

שכר טרחה
הכלל הראשון בענין זה קבוע בכלל 9(א):
לא יקבל עורך דין שכר טרחה בעד עבודתו המקצועית אלא בכסף.

האם ניתן לקבל שכ"ט בכרטיס אשראי? עקרונית אסור לעו"ד לקבל שכ"ט בכרטיסי אשראי, כי יש כאן שיתוף בהכנסות בשכ"ט עם חברת האשראי, שלוקחת אחוזים מתוך הסכום. עדיין לא תוקן החוק בענין זה, והפרקטיקה היא שכולם משתמשים בכ"א, אבל עקרונית זה אסור לפי כללי האתיקה.

מאמרים בנושא שכ"ט:
לימור זר גוטמן – באתיקה מקצועית 5,6,7,8,9,10.
עו"ד בומבך – עת ואתיקה 61 – הפעלת זכות הקיזוז.
עו"ד בומבך – עת ואתיקה 69 – כרסום בזכות העיכבון.

רע"א 4733/06 עצמון נ' גב ארי – עו"ד עיכב מסמכים של החברה בה טיפל בשל חוב שכ"ט לפי ס' 88. החברה תבעה את המסמכים. בית המשפט פסק:
"זכות עיכבון מוענקת לעו"ד להבטחת יכולתו לגבות את שכר-טרחתו. מסעיף 88 לחוק עולה, כי תכליתה של זכות העיכבון הנתונה לעו"ד היא להבטיח את יכולתו לגבות את שכה"ט וההוצאות להם הוא זכאי עקב שירות שסיפק ללקוח. זכות העיכבון מוקנית לעוה"ד חרף סתירתה את חובת הנאמנות שחב עו"ד כלפי לקוחו.
יחד עם זאת, סעיף 88 לחוק, אף שהוא מעניק את זכות העיכבון, אין הוא מגדיר בצורה מפורטת את מהותה והיקפה של הזכות. הוראות בעניינים אלו קבועות בסעיף 11 לחוק המיטלטלין. סעיף 11(ג) לחוק המיטלטלין קובע כי החייב זכאי לשחרר את המיטלטלין מהעיכבון באם ייתן ערובה מספקת אחרת לסילוק החוב. מסעיף זה עולה הצורך לאזן בין זכות העיכבון לבין זכויות "מתחרות", כדוגמת זכות העיון מכוח תקנות סדר הדין האזרחי".

עד לרגע זה אין פסיקה חד משמעית לגבי פסיקת הוצאות ראליות.
בג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא - הדיון נסב אודות השאלה מהי - משעה שהוחלט על חיוב בעל דין בהוצאות משפט ובכלל זה שכר טרחת עורך דין - אמת המידה לפיה יוכרע שיעורן: האם הוצאות "ריאליות", או שמא אמת מידה אחרת, כגון הוצאות סבירות או הוצאות מינימאליות. רשם בית המשפט העליון פסק:
"כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. עם זאת, על השופט להפעיל שיקול דעת אובייקטיבי, ולבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין.
בין השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול בהקשר זה – תעריף המינימום כרף תחתון של סבירות; התנהגות הצדדים להליך ובכלל זה דרך ניהול ההליך; הסעד המבוקש או היקף הסכום השנוי במחלוקת; מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו; וחשיבות העניין עבור בעלי הדין. עם זאת, אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו".

צמצום זכות העכבון – ע"א 7097/02 מנורה נ' קפלינסקי, – עו"ד טיפל בעשרות תיקים לחברת ביטוח, והתגלע סכסוך בנושא שכ"ט והוא עיכב את כל התיקים בגלל הסכסוך. נפסק שעו"ד יכול לעכב רק את התיקים נשואי הסכסוך, ולא את התיקים האחרים של הלקוח.

זר-גוטמן אומרת שרצוי ונכון לעשות הסכם שכ"ט, לא חייב להיות בכתב אלא בכל דרך אחרת שכתבו הצדדים. למה רצוי לעשות הסכם בכתב? כדי למנוע בעיות עתידיות עם לקוחות שהופכים מתוחכמים. הלקוח חושב שאם אין הסכם שכ"ט, ביהמ"ש יפסוק שכר ראוי לפי ס' 46 לחוק החוזים.

מה צריך להיות בהסכם?
1. ההסכם חייב להיות לפני תחילת השירות. אם אפשר לגבות שכר כבר מההתחלה. ברגע שמתחילים לטפל ללא הסכם שכ"ט, עוה"ד נמצא בידיים של הלקוח.
2. את מי מייצגים? כלומר זהות.
3. נושא הטיפול.
4. מועדים לתשלום.
5. באיזה אופן רוצים לקבל את שכ"ט – לפי שעות, גלובלי, לפי תוצאות. בפלילי אסור להתנות שכ"ט בתוצאות, באזרחי מותר.

התניית שכ"ט בניגוד לחוק מהווה עבירת משמעת, אבל לפי ס' 86, אין בכך כדי לשלול ממנו שכר ראוי בעד השירות:
עורך דין שהתנה או קיבל שכר טרחה בניגוד לסעיפים 82 עד 85, אשם בעבירת משמעת; אולם אין בהפרת הסעיפים 84 או 85 כדי לשלול ממנו שכר ראוי בעד השירות.
עקרונית עו"ד יכול להישפט משמעתית על התניית שכ"ט בפלילי בתוצאות, אבל זה לא מונע תביעה של עוה"ד נגד הלקוח לגביית שכ"ט.

ס' 87 – החזרת שכר מופרז:
מי ששילם שכר טרחה למעלה מהמגיע לפי הסעיפים 82, 84 או 86, רשאי לדרוש החזרת היתרה, על אף כל הסכם.
יש כאן פגיעה בחופש החוזים, אבל תכלית החוק היא בכך שעו"ד נתפס גם כגוף ציבורי ולכן יש כללי אתיקה. כשעו"ד מגזים הוא פוגע בכל עוה"ד כי חושבים שכולם נוהגים בחמדנות.

פרופ' דניאל פרידמן הציע שהסכמי שכ"ט יערכו רק בכתב כחובה אתית. הוא טוען שיש ניגוד ענינים מובנה בין עוה"ד ללקוח בענין שכ"ט ולכן הלקוח לא יכול לסמוך על עוה"ד בענין שכ"ט. ברגע שיש התנסחות בכתב, יש אפשרות ללקוח להשפיע על ההסכם ולכן זה טוב יותר.

נניח שאני התניתי את ההצלחה במשפט ב-20,000 $ והצלחתי בערכאה הראשונה וקיבלתי את הכסף. אח"כ הפסיקה מתהפכת בערעור והלקוח דורש ממני להחזיר את הכסף. האם ניתן לדרוש זאת? לפי הפסיקה, אם לא נכתב בהסכם שההצלחה היא רק בערכאה הראשונה ולא בערעור, עוה"ד יידרש להחזיר את הכסף. צריך לזכור שהחוזה מתפרש תמיד נגד המנסח, ולכן הפרשנות תהיה תמיד נגד עוה"ד ובעד הלקוח. עוה"ד נתפס כמומחה יותר וכבעל ידע ולכן החוזה יפורש נגדו.
כדי להימנע ממצבים כאלה, צריך לכתוב בהסכם שעוה"ד מייצג בערכאה הראשונה אך לא בערכאת ערעור, או שההצלחה תימדד רק כהצלחה בערכאה הראשונה והיא תזכה בשכ"ט.

מהן הדרכים שבה נקבע שכ"ט?
1. לפי סכום גלובלי.
2. לפי שעות עבודה.
3. לפי אחוזים משווי הטיפול.
4. ריטיינר – עבודה במסגרת תקופה (לא כולל ניהול משפטים), כל חודש קובעים סכום קבוע לעו"ד. זה יכול להיות אטרקטיבי לעו"ד, בתנאי שמגבילים את כמות השעות בחודש או קובעים חריגה מעבר לשעות.
5. שילוב של כולם – ריטיינר משולב בתקרת שעות (כדאי תמיד להשאיר אופציה לשינוי מדי תקופת זמן).
6. חיוב לפי פעולות – כל פעולה מתומחרת בכסף.
7. מנגנון ריצפה – הלקוח מצפה שעוה"ד ישיג עבורו כסף מסוים. מעל הסכום הקבוע יקבל אחוזים מסוימים. זה נפוץ בעיקר בתיקים של חבות. מתחת לסכום המסוים, עוה"ד לא מקבל דבר.

ע"א 2871/00 מועין דאוד חורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט – עו"ד נשכר ע"י הבנק לטפל בגביית חובות מחייבים של הבנק. הוסכם כי שכר טרחתו יהיה כל סכום שיצליח לגבות המערער מעבר לסכום מינימום שנקבע בין הצדדים. לעניין זה נקבע כי הבנק יהא רשאי בכל עת להתפשר בעצמו עם החייב, ואכן הבנק התפשר במישרין עם החייב בלי לשתף את עוה"ד בדבר ובלי להודיע לו על כך מראש, לאחר שפעולות עוה"ד בעניין לא הניבו כל תוצאה. תביעתו של עוה"ד כנגד הבנק, שבה טען להפרת ההסכם האמור בכל הנוגע לעניין זכאותו לשכר טרחה ולגובה שכר הטרחה, נדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי. בית המשפט העליון פסק:
"בנסיבות העניין לא הפר הבנק את חובת תום-הלב בעת שהתפשר עם החייב באופן עצמאי בלי לשתף את המערער בכך. עצם עמידתו של צד על זכותו החוזית המפורשת אין בה, כשלעצמה, חוסר תום-לב, אלא נדרשות נסיבות מיוחדות המצביעות על היעדר תום-לב.
לבנק, כלקוחו של המערער, עומדת הזכות להביא לסיומו של הסכסוך אשר בעטיו נזקק הוא לשירותיו של עורך-הדין, בדרך של פשרה, מה גם שזכותו זו נקבעה מפורשות בהסכם בין הצדדים. זכות התביעה שייכת ללקוח, וטעם זה, כמו גם שיקולי מדיניות בדמות עידוד פתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בתי-המשפט, מובילים למסקנה שרק במקרים חריגים תיחשב התפשרות של לקוח עם חייב בלא הסכמת עורך-דינו משום הפרה של הסכם הייצוג".

ס' 85 – איסור שכר כולל – חייבת להיות הפרדה בין שכר לבין הוצאות:
לא יתנה ולא יקבל עורך דין מלקוחו תשלום שיכלול שכר טרחתו והוצאות שהוציא בלי להבחין בין שכר ובין הוצאות ובלי לפרש את ההוצאות.
מי שלא עושה זאת עובר עבירת משמעת – שאלה לבחינה.

ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" – בית המשפט המחוזי הטיל הוצאות בפסק הדין לא הבחין בין הוצאות משפט לבין שכר טרחה. לזכות המשיב נפסקו "הוצאות" בסכום של 40,000 ש"ח בצירוף מע"מ, ואילו לזכות מועצת העירייה נפסקו "הוצאות" בסך 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ. בית המשפט המחוזי לא עשה שימוש במונח שכר טרחה בקשר לסכום שפסק. מכאן טענתם של המערערים כי לא היה מקום להורות שמע"מ יחול על כל סכום ההוצאות. בית המשפט העליון פסק:
א. מקום שנפסקות הוצאות משפט וגם שכר טרחת עורך דין, יש להבדיל באופן ברור בין חיובים אלה.
ב. יש להימנע מפסיקתו של סכום קצוב אחד הכולל הן הוצאות משפט והן שכר טרחה.
ג. רצוי להימנע משימוש בביטוי "כולל" בהקשר של פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחה.
ד. אם נשמרים הכללים דלעיל אין כלל צורך לציין כי לשכר הטרחה יתווסף מע"מ.

מהן הוצאות?
צילום במשרד שלי אינה הוצאה, הוצאה היא בד"כ דברים שנעשו מחוץ למשרד כמו צילום תיק חקירה במשטרה או כריכת תיק. שיחות טלפון רגילות במשרד לא יחשבו הוצאה, לעומת זאת שיחות טלפון רבות לחו"ל יחשבו הוצאה. הרציונל הוא לא להגיע למצב של הונאת רשויות המס – עוה"ד מגיש את החשבוניות על ההוצאות למס הכנסה ומנכה מס הכנסה, ואח"כ גובה מהלקוח שכ"ט ממה שנוכה מהמס. בחשבונית יש לפרט מהו שכ"ט ומהן הוצאות. הוצאות אינן חייבות במע"מ. שכ"ט מוגדר עבור עבודה משפטית נטו ולא עבור ההוצאות ששולמו עבור הטיפול.

כסף שמתקבל כהוצאות מבית משפט אינו שייך לעוה"ד אלא ללקוח, אלא אם נקבע אחרת ביניהם בהסכם. מותר לכתוב בחוזה שלמרות האמור בחוק, חלק משכ"ט יתקבל מההוצאות שיפסקו ע"י ביהמ"ש.

האם חייבים לשלם את שכ"ט מראש? התשובה היא לא.
מה קורה אם שולם שכ"ט ועכשיו מחליפים עו"ד? האם עוה"ד יכול לכתוב הודעה בייפוי הכוח שאם הלקוח יעזוב אותו עליו לשלם את כל שכ"ט? בבג"צ גנם נאמר כי מותר ללקוח לעזוב את עוה"ד ואסור שיהיה בכך סנקציה, ולכן השאלה הזאת נשארה פתוחה עד היום וצריך לבחון כל מקרה לגופו.

שכר מותנה בתוצאות – ס' 84 קובע:
(א) לא יתנה ולא יקבל עורך דין בעד שירותו במשפט פלילי שכר טרחה התלוי בתוצאות המשפט.
(ב) התנה או קיבל עורך דין שכר טרחה תלוי בהוצאות המשפט במשפט שאינו פלילי, ונראה ללשכה כי השכר מופרז, רשאית היא, על פי בקשת הלקוח, לקבוע את השכר המתאים.
במקרה של שכר מותנה באזרחי, הלשכה יכולה לקבל מהלקוח הפניה ולקבוע את שכ"ט.

הלוואה ללקוח – אסורה. אם מלווים ללקוח או משלמים עבורו אגרה, צריך להראות שהתשלום הובטח באמצעות משהו, אחרת זה יכול להיחשב שידול. הפרקטיקה היא לקחת צ'ק פתוח מהלקוח ולאיים עליו שאם לא ישלם את ההוצאות יופקד הצ'ק.

ס' 89 – מנגנון חוו"ד מהלשכה בענין קביעת שכ"ט.
הלשכה תחוה דעתה בכל שאלה בדבר שכר טרחתו של עורך דין אם נדרשה לכך על ידי בית משפט, בית דין, בורר, גוף או אדם בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית.
מי שצריך להפנות את העניין ללשכה צריך להיות גוף שיפוטי או מעין-שיפוטי.
לדוג' נניח שאדם טוען שהוא שילם לי בהפרזה 100 אלף ₪, אז הולכים לבורר והבורר מפנה ללשכה (בדומה לאבעיה).

ס' 82 – יש שירותים מסוימים שבעדם יהיה תעריף מקסימלי, כמו חוק הפלת"ד, ברישום דירות ועוד:
קבע שר המשפטים בתקנות סוגי שירותים מסוימים שיש לקבוע בעדם תעריף מקסימלי לשכר טרחה, תקבע המועצה הארצית של הלשכה את התעריף; משנקבע בתעריף שכר מקסימלי לשירות מסוים, לא יתנה ולא יקבל עורך דין שכר גבוה ממנו, אלא ברשות שניתנה על ידי הועד המחוזי לענין מסוים.
המרצה אומר כי מותר לעו"ד לגבות יותר מהתעריף המקסימאלי, כתשלום כללי בתנאי שהוא מוגדר מראש ולא קשור כלל לתוצאות המשפט.

ס' 81 - שכ"ט מינימלי – פעם היה מחייב, היום הוא מומלץ בלבד.
המועצה הארצית של הלשכה רשאית לקבוע תעריף מינימלי לשכר טרחה בעד טרחה בעד שירותי עורכי דין, שיהיה בבחינת המלצה לחברי הלשכה, אך לא יחייבם.
נשאלת השאלה מדוע צריך תעריף מינימאלי אם הוא לא מחייב, זאת מכיוון שבית המשפט צריך לפסוק שכר טרחה שלא יפחת מהסכום המינימאלי.

האם בית משפט יכול להתערב בשכר הטרחה? התשובה לכך היא כן. בית המשפט יעשה זאת מכוח עשיית עושר ולא במשפט, קיום חוזה שלא בתום לב, חוסר סבירות קיצוני וכו'.

איך גובים שכ"ט כאשר יש בעיה?
לעו"ד קיימות שתי זכויות – זכות העיכבון וזכות הניכוי (שנקראת לעיתים בטעות קיזוז – מכיוון שקיזוז אלו חיובים שלובים).

ס' 88 קובע:
להבטחת שכר טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאשה ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידיו עקב שירותו ללקוח; ובלבד שהגיש תביעה על שכר טרחתו או הוצאותיו תוך שלושה חדשים מיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור.
אם לא מדובר בכספים שהינם פיקדון, בנאמנות או מזונות, מותר לעכב. התנאי – צריך להודיע שהכספים מעוכבים, אם הלקוח לא אומר 'תחזיר לי' ולא הוגשה תביעה תוך 3 חודשים – לא ניתן לעכב. דהיינו אין לו זכות עיכבון.
גם הגשה של צ'ק נחשבת לתביעה.

(נשאל בבחינות) נשאלת השאלה מה מותר לעכב? לדוגמא יש לי 10 תיקים ואין איתם בעיות ורק התיק ה11 עושה לי בעיה, האם מותר לי לעכב את כל התיקים? בית המשפט העליון קבע כי מותר לי לעכב את התיק ה 11 (הספציפי).
פס"ד קפלינסקי נ' מנורה - כאשר מטפלים במס' תיקים, ובחלק מהם נגמר הטיפול. לכן, רוצה עוה"ד לעכב את התיקים האחרים, שעדיין זקוקים לטיפול. אומר ביהמ"ש העליון כי זכות העיכבון אינה על כל התיקים בטיפולו של עוה"ד, אלא רק לגבי אותו תיק בו רוצה עוה"ד לקבל את הכסף.

*. גם זה חשוב למבחן
גם אם יש זכות עיכבון עולה השאלה איפה נקודת האיזון? ברגע שעלולה להיות פגיעה חמורה בלקוח ועוה"ד עדיין מעכב, הוא מבצע גם עוולה נזיקית וגם עבירת משמעת.
בפס"ד עצמון – הלקוחות תבעו את עוה"ד, עוה"ד לא רצה לתת את המסמכים שהיו ברשותו בטענה כי יש לו זכות עיכבון על אותם המסמכים. בית המשפט מצא את האיזון המתאים וקבע כי על עוה"ד לתת את המסמכים בתנאי שהם יפקידו כעירבון סכום כסף. וכך מצא בית המשפט את האיזון הראוי.

מול הזכות לעיכבון יש את הזכות לנכות כספים – מותר לנכות כסף מהסכום שהתקבל עבור הלקוח לפי מה שנקבע בהסכם. אין כאן זכות קיזוז – כלל 40:
(א) עורך דין חייב להודיע ללקוחו ולהעביר כל סכום כסף שקיבל עבורו, תוך זמן סביר מעת קבלתו.
(ב) עיכב עורך דין, על פי דין, סכומי כסף שקיבל עבור לקוחו, או ניכה, על פי הסכם, כספים מתוכם, יודיע על כך ללקוח תוך זמן סביר.

הנשק האחר מעבר לניכוי ועיכבון הוא הפסקת טיפול. כלל 13 קובע:
(א) קיבל עורך דין ענין לטיפולו, אינו רשאי להפסיק את הטיפול בו אלא אם כן נתגלעו חילוקי דעות בינו ובין לקוחו בנוגע לאופן הטיפול, או שנוצרה מניעה מבחינה חוקית או מבחינת האתיקה המקצועית, או בשל אי תשלום שכר טרחה והוצאות, או מחמת סיבה אחרת המצדיקה את הפסקת הטיפול.
(ב) החליט עורך דין להפסיק טיפול בענין לפני סיומו, יתן, ללא דיחוי, הודעה על כך ללקוחו, וחובה עליו, במידת האפשר, להפסיק את הטיפול באופן שלא יפגע בעניניו של לקוחו.
ברגע שלא מקבלים שכר והוצאות ניתן להפסיק לטפל. צריך להבחין בין טיפול לייצוג. בפלילי – חובה לקבל אישור בימ"ש לשחרור מהייצוג. באזרחי – צריך לשלוח הודעה לבימ"ש.

שיעור 12: 2.1.2011

84. איסור שכר לפי תוצאות:
(א)   לא יתנה ולא יקבל עורך דין בעד שירותו במשפט פלילי שכר טרחה התלוי בתוצאות המשפט.
(ב)   התנה או קיבל עורך דין שכר טרחה תלוי בתוצאות המשפט במשפט שאינו פלילי, ונראה ללשכה כי השכר מופרז, רשאית היא, על פי בקשת הלקוח, לקבוע את השכר המתאים.
(ג)   נקבע תעריף מקסימלי לשכר טרחתו של עורך דין לפי חוק זה או בחיקוק אחר - אין רואים שכר בגבולות התעריף כשכר מופרז.
הלשכה לא רשאית להתערב בכל סכום כסף שגבה עו"ד שהיה במסגרת התעריף המקסימלי אם היה כזה (כגון פלת"ד).
אם עו"ד לוקח יותר מ- 13% בפלת"ד- אם סיכםע האדם שכר קבוע ומוסכם מראש ללא קשר לתקנות הפלת"ד- הוא יקבל את מה שדרש וזה לא יחשב כשכר מופרז, אתה לא מתנה את השכר בתוצאות, זו דרך לעקוף את הפלת"ד.

87. החזרת שכר מופרז:
מי ששילם שכר טרחה למעלה מהמגיע לפי הסעיפים 84 ,82 או 86 רשאי לדרוש החזרת היתרה, על אף כל הסכם.
ז"א שחוץ מאותם מקרים שבהם שכ"ט נקבע ולא ניתן לעקוף אותו, לקוח רשאי לתבוע תביעת השבה/ עשיית עושר חזרה את כספו.
סעיף זה הוא וולונטרי, אינו דורש את התערבות הלשכה.

89.חוות דעת הלשכה בענין שכר טרחה:
הלשכה תחווה דעתה בכל שאלה בדבר שכר טרחתו של עורך דין אם נדרשה לכך על ידי בית משפט, בית דין, בורר, גוף או אדם בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית.
סעיף 89 הופך את הלשכה לצד להליך. זה סוג של אבעיה, הלשכה מבקשת לחוות דעת, לא כשאדם פונה אליה אלא בעל סמכות פונה אליה כדי לדעת כמה כסף היה צריך לגבות על מקרה פלוני. התערבותה באה כי גוף שיפוטי פנה אליה כגון בורר, ולא כי אדם פרטי פנה אליה.

מתי ביהמ"ש מתערב בשכ"ט? במקרים של 87, 89. 89 הוא כלי עזר לביהמ"ש.
יש מקרים שבהם ביהמ"ש הפחית שכ"ט ולחילופין יורה לשלם שכ"ט.

כיצד גובים שכ"ט? ישנן 2 דרכים מרכזיות:
1. להפסיק את הטיפול בלקוח
2. מעכב תחת ידו מסמכים/ חפצים/ כספים של הלקוח עד שישלם.

פס"ד בלטר- ביהמ"ש אמר שלא ניתן לכפות עבודה של עו"ד ומאידך עו"ד לא יכול לעזוב מתי שבא לו.
ככל שאתה מעוניין להשתחחר מייצוג לפני שגרמת נזק- סיכוייך להשתחרר גדול יותר.

זכות העיכבון
מצויה בסעיף 88 לחוק לשכת עו"ד:
להבטחת שכר טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאשה ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידו עקב שירותו ללקוח; ובלבד שהגיש תביעה על שכר טרחתו או הוצאותיו תוך שלושה חדשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור.

הלקוח יכול לבקש 1 מ-3 דברים:
1. כסף
2. מסמכים
3. נכסים.
אם לא היה אקט שהלקוח דרש זאת, לא קמה זכות עיכבון.
יש להגיש תביעה תוך 3 חודשים מיום שהלקוח דרש.
אם הלקוח דרש בכתב אתמול, אני יכול לעכב היום ויש לי 3 חודשים להגיש את התביעה, לא מעכבים מרגע הגשת התביעה אלא מרגע דרישת הכתב.
אם לא הגשנו תוך 3 חודשים תביעה, זכות העיכבון נאבדת לנו!
זכות העיכבון תלויה בדרישת הכתב.

לפי פרשת מימון על"ע 18/85 נאמר מה מותר ומה אסור ברמת האיזון- אם מדובר במסמכים חשובים מאוד ללקוח, חובת הנאמנות ללקוח גוברת על זכות העיכבון.

פרשת קפלינסקי נ' מנורה- עו"ד עיכב מסמכים של מנורה, העליון אמר שעו"ד רשאי לעכב את התיק הספציפי בגינו מגיע לעו"ד כסף ולא את כל התיקים בהם מטפל עבור מנורה.

עצמון נ' גב ארי- עו"ד הגיש תביעה לתשלום שכ"ט, הלקוח ביקש לעיין במסמכים, עו"ד סירב בטענה שיאבד את זכות העיכבון. ביהמ"ש העליון שעל הלקוח להפקיד עירבון.

כמה זמן מחכים?
ת.א. 6570/00- אם היה עיכוב של 7 שנים, עו"ד עיכב 7 שנים מסמכים, אפילו אם מגיש תביעה תוך 3 חודשים מדרישת הכתב יש התיישנות, השאלה מה גובר? הפסיקה קבעה שההתיישנות גוברת על חוק לשכת עו"ד.

עורך הדין ובית המשפט

עו"ד נמצא בתוך מתחם שיש בו 3 נאמנויות סותרות:
1. נאמנות ללקוח
2. נאמנות לביהמ"ש
3. נאמנות לאינטרסים שלו עצמו
איך עו"ד מאזן בין כל הנאמנויות האלו?

מקור הנאמנות ללקוח ברור- זהו נשמת אפו של המקצוע.
מקור הנאמנות לביהמ"ש נמצא ב-3 מקורות- סעיף 54 לחוק לשכת עו"ד, כלל 2 לכללי האתיקה, כלל 32 לכללי האתיקה.
השליחות למען הלקוח מותאמת לחובה כלפי ביהמ"ש, עו"ד אינו שלוח טכני שמבצע את כל מה שהלקוח מבקש, הוא שלוח תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי, אחרת יקלע למקום לא נכון. אין מדובר בחובת נאמנות מוחלטת ללקוח, אלא בגבולות.
החוק והכללים לא מפרטים את החובה כלפי ביהמ"ש, החובה היא חובת מסגרת ולכן יש למלאה בתוכן.

ס' 54 לחוק קובע את חובתו של עוה"ד לעזור לבית המשפט לעשות משפט:
במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט.

כלל 2 קובע חובה לשמור על יחס של כבוד לבית המשפט:
עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט.

כללים 32 – 33 קובעים חובות נוספות של עוה"ד כלפי ביהמ"ש:
כלל 32 קובע:
(א) עורך דין ישמור, בעמידתו לפני בית המשפט, על יחס כבוד לבית המשפט, תוך הגנה על זכויות לקוחו בהגינות, במסירות ותוך שמירה על כבוד המקצוע.
(ב) עורך דין יופיע בבית המשפט הופעה מכובדת ובמדי משפט הולמים, כפי שנקבעו בדין.

כלל 33 קובע:
עורך דין יטען טענותיו לפני בית המשפט, בין בעל פה ובין בכתב, בדרך ארץ, תוך שמירה על כבוד הצד שכנגד ועל כבוד כל אדם אחר הקשור בהליך השיפוטי.
לפני שנה ושבוע פורסם: כי עו"ד חיימי הגיש כתב ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית המשפט למשפחה, שכלל ביטויים על "החלטות הזויות" של בית המשפט למשפחה. רשם בית המשפט המחוזי הורה לעוה"ד לתקן את כתבי הטענות בגלל שהכילו ביטויים לא הולמים.
חשוב לזכור שמאחורי הגלימה עומד אדם, ולכן אין להשתמש בביטויים לא הולמים בכתבי הטענות. מומלץ לכתוב שבית המשפט שגה או טעה או התעלם מעובדה מסוימת, אבל לא לכתוב דברים חריפים מזה. עדיף לא לעשות זאת, כי זה ישים את עוה"ד במצב לא נעים מול בית המשפט. עוה"ד יפסיד נקודות מול בית המשפט במצב כזה.

מה נדרש מעו"ד?
3. הופעה הולמת וייצוגית (כללי לשכת עו"ד (מדי משפט))
4. התנהגות מנומסת ומכובדת לביהמ"ש ובתוך ביהמ"ש לצדדים שכנגד (כלל 33 לכללי האתיקה)
5. אסור להעלות טענות חסרות שחר. למשל כאשר אנו מבקשים לדחות מועד דיון ואין סיבה אמיתית שידחה מועד הדיון חוץ מדרישת הלקוח, זו השחתת זמן אמיתית כי זמנו של ביהמ"ש יקר.
6. אסור להטעות את ביהמ"ש. יש המון הטעיות, לא מדובר על שקר בוטה אלא על הטעיה שעולה כדי עבירת משמעת. אם הלקוח נותן תצהיר שקרי והוא מספיק חזק כדי להטות את הדין לטובתו יש זכות למשפט חוזר באזרחי.
7. אסור לאמת תצהיר אם אנו יודעים (סובייקטיבית) שהוא שקרי
8. אין להסתמך בסיכומים על עדות שאתה יודע שהיא שקרית,
9. אסור לטעון טענות עובדתיות שקריות וכו'.

פרשת אייזמן- זה ש הלקוח שלך אומר את זה ואתה חוזר על מה שהוא אמר אין לך הגנה, חלים עליך כללי האתיקה בניגוד ללקוח.

החשיבות של כבוד לבית המשפט היא עניין איסור ההטעיה. הטעיית בית המשפט יכולה להביא למשפט חוזר – אזרחי או פלילי. לכן כדאי שלא להטעות את בית המשפט.
כלל 34(א) קובע:
לא יעלה עורך דין, בין בעל פה ובין בכתב, טענה עובדתית או משפטית ביודעו שאינה נכונה.
הדגש הוא כאן 'ביודעין' – אם עו"ד אמר שבפס"ד מסוים נאמר כך וכך והוא טועה, זה לא ביודעין. אם עוה"ד מעלה טענה שהוא יודע שהיא לא נכונה, ופסה"ד מתבסס על זה, זה עלול להביא לביטול פסה"ד מעבר לעובדה שזו עבירה אתית.

חריג לכלל איסור ההטעיה – הכחשת טענות – כלל 34(ב):
האמור בסעיף קטן (א) אין בו כדי למנוע הכחשה בכתב טענות בהליך אזרחי, או כפירה בעובדה בהליך פלילי.
הכחשת טענות אינה הטעיה אלא העברת נטל השכנוע לצד השני. אם אני כנתבע מכחיש את טענות התובע, אני מחייב אותו לשכנע את ביהמ"ש שהעובדה נכונה. מותר להכחיש ומותר לכפור בהליך פלילי.
מה אסור? אם יודעים שעד מטעם הלקוח עומד לשקר בהליך פלילי, אסור לעוה"ד להמשיך לייצג את הנאשם ולבקש מביהמ"ש להפסיק את היצוג שלו, בטענה שהתגלו חילוקי דעות בינו לבין הלקוח.

עולה השאלה כמה אנו עו"ד צריכים לבדוק לפני שאנו מכחישים או כופרים?
ביה"ד הארצי קבע - ככל שהטענה חשובה יותר כך עולה חובת בדיקה מטעם עו"ד.

כמה מקרים שצריך להכיר:
*. פס"ד לגזיאל – בפרקליטות אבד חומר חקירה שהוכן לקראת הכנת כ"א. הפרקליטות ביקשה מעוה"ד שכנגד להעביר להם עותק של החומר. ביהמ"ש חייב את עוה"ד להעביר את החומר.
חובת עו"ד עפ"י סעיף 54 לחוק לשכת עו"ד לא כוללת את החובה "לסכל הליך".

*. נניח שאני מחזיק בכיס את רשימת ההרשעות הקודמות של הנאשם. לקראת הטיעונים לעונש צריך להציג הרשעות קודמות ולתובע אין את ההרשעות. השופט פונה לסנגור ושואל אותו 'האם יש בידך את ההרשעות הקודמות?' אם הסנגור יגיד "אין לי הרשעות" הוא משקר. כדי לא לשקר על הסנגור להגיד "לא הוכחו הרשעות קודמות". כך הוא לא פוגע בלקוח ולא פוגע בביהמ"ש. עו"ד לא חייב לספק לביהמ"ש חומר, לא חייב לספק לרשויות החקירה חומר כלשהו, לא משנה כמה יאיימו עליו.

הגשת התצהיר - לשון התצהיר צריכה להיות מכובדת.
תצהיר יש לאשר בנוכחות הלקוח בלבד, אחרת זה יהווה עבירת משמעת.
יפוי כוח מותר לאשר בטלפון.

הקלטות בבית המשפט
הקלטות בביהמ"ש- האם לעו"ד מותר להקליט בביהמ"ש?
רק באישור ביהמ"ש- לפי כלל 22 + פס"ד שמחה ניר.

האם חייבים לומר שאנו עו"ד כאשר אנו מגישים תביעה קטנה (כי אסור לייצג)? עו"ד התובע בתביעה קטנה חייב לגלות כגילוי נאות שהינו עו"ד, כנ"ל לגבי מתמחה.

מה קורה כשעו"ד מבקש לדחות את הדיון לזמן מה ובקשתו נדחית והוא לא מופיע? למשל יש תיק בירושלים ובתל אביב בהפרש של שעתיים והסיכוי להגיע לשני התיקים הללו אפסי. בקשה לדחיית מועד דיון נדחית. אם הוא מחליט על דעת עצמו שלא להתייצב הוא עובר עבירת משמעת, עליו להאציל סמכות לעו"ד אחר שיופיע במקומו.

הוצאות אישיות לעו"ד - זה סוג של אמירה של ביהמ"ש שעו"ד פגע בביהמ"ש, הוא משלם סכום מסוים לטובת אוצר המדינה/ הצד שכנגד.

החובה כלפי ביהמ"ש חלה גם כאשר עו"ד מייצג את עצמו.

מה קורה כשהלקוח מכה את עו"ד? הלקוח לא ייוצג.

מה קורה כשהלקוח משנה על דעת עצמו פרטים בתצהיר לאחר אימות? חייבים להתפטר מייצוג.

האם יש חובה על עו"ד להתייצב לשימוע של פס"ד בפלילי? כן, כיוון שעשויות להיות השלכות שקשה לצפות אותן ויש לענות עליהן בזמן אמת. (פס"ד טאקו על"ע 9473/01).

שיעור 13: 9.1.2011

תצהיר - כידוע תצהיר מאשרים בנוכחות הלקוח בלבד.

הוצאות אישיות
שאלת ההוצאות האישיות אין לה מקור בחוק.
צריך לזכור כי חובה לתת זכות טיעון לפני הטלת הוצאות אישיות על עורך דין.
בפרשת חנה – לא נרשם פרוטוקול כי עורך הדין קיבל את זכות הטיעון ולכן עורך הדין טען כי הוא לא קיבל את זכות הטיעון.

עורך הדין כעד
כזכור, עו"ד הוא לא עד מטעם לקוחו. כשהוא הופך להיות עד, עליו להתפטר מהייצוג.
כלל 36 מפרט נסיבות שבהן עו"ד יכול להעיד במשפט של לקוחו:
(א) לא ייצג עורך דין אדם בהליכים משפטיים, לרבות ערעור, אם הוא עומד להעיד מטעם אותו אדם באחד משלבי ההליכים האמורים; נקרא עורך הדין להעיד מטעמו של אדם אחרי שהחל לייצגו - יחדל מן הייצוג.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מסירת עדות כשעורך דין נקרא להעיד בידי בעל דין יריב, או בענין שהוא טכני או ברשות בית המשפט או ברשות הועד המחוזי.
יש ארבע אופציות מתי מותר להעיד מטעם הצד שלי:
1. כשלא אני זימנתי את העדות אלא הצד שכנגד – לדוגמה, עו"ד נדרש להעיד על נסיבות אי השתכללותו של חוזה, לא על נסיבות כריתת חוזה. לא ניתן להוציא מעוה"ד ראיות, אבל ניתן להעיד אותו על דברים שלא יפגעו בלקוח – ברור שעוה"ד לא יענה על שאלות שאסור לו לענות עליהן. המקרים האלה מאוד נדירים והגבולות נתחמים לאחרונה. יש הצעת חוק בנושא חקירת עו"ד.
2. כשהעדות בענין טכני.
3. כשהעדות ברשות ביהמ"ש.
4. כשהעדות ברשות הועד המחוזי.

מה זה עניין טכני? דוגמאות:
• תצהיר עו"ד שתומך בבקשה להטלת עיקול זמני – לא טכני.
• תצהיר של עו"ד שתומך בבקשת רשות לערער – לא טכני.
• תצהיר של עו"ד שמסביר איחור של דקות בהגשת כתב טענות – טכני.
עניין טכני פתוח עדיין לפרשנות ביהמ"ש.

צריך לזכור שאם עורך הדין ממשיך לייצג את הלקוח ומעיד עבורו, הוא עובר עבירה אתית.

עו"ד ועדים
סעיף 35 - תשלום לעד:
לא ישלם עורך דין, לא יציע לשלם ולא יתן יד לביצוע כל תשלום או תמורה אחרת לעד תמורת עדותו, אם תשלום זה מותנה בתוצאות המשפט.
סעיף זה אומר שאסור לדוגמא, לומר למומחה כי אם הלקוח יצליח במשפט הוא יקבל את התשלום (מכיוון שדבר זה יכול ליצור שהעד המומחה ישקר כדי לקבל את הכסף).

כלל 37(א) קובע:
עורך דין רשאי לבוא בדברים עם אדם העשוי להעיד מטעם לקוחו.
איך מכינים עד?
עקרונית אסור להכין עדים, אבל כלל 37(א) קובע שעו"ד יכול לבוא בדברים עם עדים של הצד שלו. אסור להגיד לעד 'כשישאלו אותך ככה, תעשה ככה'. אסור להדריך את העד או לכוון אותו.
במהלך העדות אסור לדבר עם העד בכלל, גם אם החקירה הופסקה וביהמ"ש יצא להפסקה.

הכנת עד – אסור להכין עד, זאת עבירת משמעת. מה שמותר להגיד לעד זה, באיזו שיטה יחקרו אותו ומה ישאלו אותו. ההדרכה שצריך לעשות לעד היא פסיכולוגית בעיקרה. כלומר, איך לעמוד? איך לדבר וכו'.
אסור לומר לעד מה לענות, אבל מותר להזכיר לו מסמכים ודברים שחתם עליהם.
בפס"ד מוסק נ' מדינת ישראל – נקבע כי מותר להציג לעד מסמך ולהזכיר לו דברים, דהיינו לרענן לו את הזיכרון. אבל אסור לדבר איתו בהפסקה של העדות על דברים שאמר.

כלל 37(ב):
לא יבוא עורך דין בדברים עם אדם העומד, לפי ידיעתו, להעיד במשפט מטעם הצד שכנגד, בענין הקשור לעדותו, אלא בהסכמת הצד שכנגד, ואם הוא מיוצג - בהסכמת בא כוחו.
הדגש כאן הוא על 'לפי ידיעתו'. בכל מקום אחר בעולם עו"ד יכול להיפגש עם כל אדם, בישראל יש כלל שמונע פגישה של עו"ד עם עדים או מי שעשוי להעיד מטעם הצד שכנגד, אלא ברשות עוה"ד של הצד שכנגד.

כלל 37(ג) קובע מספר חריגים:
הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו כאשר עומד עורך הדין להזמין לעדות מטעם לקוחו (להלן - הלקוח), אדם שהוזמן להעיד מטעם צד אחר, אם נתקיים בו אחד מאלה:
(1) העד הוא הלקוח, ואם הלקוח הוא תאגיד - יושב ראש הדירקטוריון, יושב ראש ההנהלה או המנהל הכללי מטעמו;
(2) בית המשפט או הועד המחוזי או מי שהועד המחוזי הסמיכו לכך, נתן היתר, ורשאי המתיר לקבוע תנאים בהיתר;
(3) במשפט אזרחי - העד פעל מטעמו של הלקוח בענין נושא המשפט.

עורך הדין והצד שכנגד

מה אסור לשאול עדים בחקירה נגדית? כלל 38 קובע:
לא ישאל עורך דין, בחקירה נגדית, שאלות הנוגעות למהימנותו של עד, במטרה להטיל דופי באופיו, ואשר אין להן, מבחינה אחרת, נגיעה לענין הנדון, אלא אם כן יש לחוקר יסוד סביר להאמין שהמשתמע מהשאלה הוא אמת או שיש לו בסיס נאות.
לפי כלל זה, אסור להעלות טענות מופרכות ביחס למהימנות עד, כל עוד אין בסיס כלשהו לטענות אלה.

כלל 23 קובע את החובה הכללית כלפי הצד שכנגד:
עורך דין ינהג בצד שכנגד בדרך ארץ.

מה מותר ומה אסור לכלול בדברים שנאמרים או נכתבים לצד שכנגד? כלל 24 קובע:
עורך דין לא ינקוט באיומים בפנותו לצד שכנגדם אך רשאי הוא –
(1) לפרט אמצעים אשר מרשו ינקוט למימוש זכויותיו;
(2) להפנות את תשומת לבו של הצד שכנגד להוראות כל דין.
איום בתביעה כאשר קיימת זכות תביעה לא יחשב איומים.

הפסיקה קבעה – שמותר לפרט אמצעים אשר מהווים במישרין את מימוש הזכות. מותר לומר לצד שכנגד כי מעשיו מהווים עבירה, אך אסור להגיד לו שנפנה למשטרה.
בנוסף:
1. מותר לשלוח דוגמא של כתב תביעה.
2. ביטויים חריפים עלולים להיות התנהגות שאינה הולמת – אבל בתי המשפט מאזנים זאת עם חופש הביטוי.

איסור לפנות לצד שכנגד כשהוא מיוצג – כלל 25 קובע את הכלל והחריגים לו:
(א) עורך דין היודע כי הצד שכנגד מיוצג בענין פלוני בידי עורך דין –
(1) לא יפנה אל הצד שכנגד אלא באמצעות עורך הדין המייצגו באותו ענין;
(2) לא ייפגש עם הצד שכנגד לצורך דיון באותו ענין אלא בנוכחות עורך דינו.
(ב) עורך דין רשאי שלא לנהוג בהתאם לאמור בסעיף קטן (א) –
(1) בהסכמתו של עורך הדין של הצד שכנגד;
(2) כאשר קיימת חובה, על פי דין, למסור דבר לצד שכנגד, בתנאי שעורך הדין ימסור העתק לעורך הדין של הצד שכנגד.

כלל 33 קובע את החובה לנהוג בכבוד כלפי הצד שכנגד:
עורך דין יטען טענותיו לפני בית המשפט, בין בעל פה ובין בכתב, בדרך ארץ, תוך שמירה על כבוד הצד שכנגד ועל כבוד כל אדם אחר הקשור בהליך השיפוטי.

כלל 26 - יחסי חברים :
בכל ענין מקצועי יגלה עורך דין יחס חברי כלפי חברו למקצוע ולא ימנע ממנו כל הקלה שאין בה כדי לפגוע בענינו של לקוח, ובכלל זה יסכים לבקשה לשינוי מועד כאשר חברו נקרא לשירות מילואים פעיל, מצוי בחופשת לידה או בחופשה הנובעת משמירת הריון, חלה או שרוי באבל; לענין סעיף זה, "פגיעה בענינו של לקוח" - פגיעה משמעותית שיש בה כדי לגרום ללקוח נזק של ממש.
"חופשת לידה" -
לגבי עורכת דין - חופשת לידה לפי סעיף 6 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן - חוק עבודת נשים) חופשת אימוץ או חופשה להורה מיועד, לפי הענין, כמשמעותן בחוק עבודת נשים; ואם היא עורכת דין עצמאית - תקופה שבה היתה זכאית לחופשה כאמור, אם היתה עובדת שכירה;
לגבי עורך דין - חופשת לידה לפי סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים, חופשת אימוץ או חופשה להורה מיועד, לפי הענין, כמשמעותן בחוק עבודת נשים; ואם הוא עורך דין עצמאי - תקופה שבה הוא זכאי לדמי לידה לפי סעיף 49 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי;
"שמירת הריון" - כהגדרתה בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי.
צריך להראות פגיעה בפועל כדי לא להתחשב בבקשתו של עורך הדין של הצד שכנגד.

27. קבלת ענין שבטיפולו של אחר
(א) לא יקבל עורך דין, ביודעין, ענין שהוא בטיפולו של עורך דין אחר אלא אם כן עורך הדין האחר הסכים לכך בכתב, ולא יסרב עורך הדין האחר ליתן הסכמתו כאמור אלא אם כן יש לו בקשר לאותו ענין תביעות או דרישות כספיות מאת הלקוח שעדיין לא נתמלאו, ואולם לא יסרב עורך הדין האחר ליתן הסכמתו אם התמלאו תנאים אלה:
(1) הלקוח נתן ערובה מתאימה, לדעת הועד המחוזי או מי שהועד המחוזי הסמיכו לכך, להבטחת הדרישות הכספיות של עורך הדין;
(2) הלקוח הסכים למסור את הנושא השנוי במחלוקת להכרעת הועד המחוזי או מי שהועד המחוזי הסמיכו לענין זה.
(ב) התמלאו התנאים שבסעיף קטן (א)(1) ו-(2), יתן הועד המחוזי היתר לעורך הדין האחר לטפל בענינו של הלקוח.

28. ידיעה על טיפול בידי אחר
(א) נודע לעורך דין, לאחר שהחל לטפל בענין פלוני, כי הענין היה בטיפולו של עורך דין אחר, יעכב את המשך הטיפול ולא יחדשו אלא לאחר שימציא לו הלקוח הסכמה בכתב של עורך הדין האחר, או שנתקיימו התנאים שבסעיף 27.
(ב) היה הענין הנדון תלוי ועומד בבית משפט ולא נתמלאו התנאים שבסעיף 27, יבקש עורך הדין מבית המשפט לשחררו מחובת הייצוג ועם מתן השחרור יחדל לייצג את הלקוח באותו ענין.

כלל 31 - מחלוקת עם עורך דין:
בטרם יפתח עורך דין בשם לקוחו בהליך משפטי נגד עורך דין אחר, יפנה אל אותו עורך דין אחר בכתב, ואם קיימת אפשרות - אף בעל פה, כדי לנסות וליישב את הסכסוך בדרכי שלום, ובלבד שפניה כאמור לא תגרום נזק ללקוח.
הייתה שאלה שנשאלה – בה עורך דין שנגדו הייתה תביעה היה צריך לטוס לחול וביקש מעורך הדין לדחות את הדיון. במקרה כזה אסור לעורך הדין להתייחס לעורך הדין שנגדו הוגשה התביעה ובמקרה כזה טובת הלקוח שלי קודמת.

כלל 30 - שיתוף עורך דין בשכר טרחה:
עורך דין המעביר ענין לטיפולו המקצועי של חברו לא יהיה זכאי לחלק בשכר הטרחה אלא אם כן הוסכם במפורש אחרת, ובלבד שאם נבצר מעורך הדין המעביר לטפל בענין בשל הוראות סעיף 14, אסור לו לקבל תשלום כלשהו מעורך הדין המקבל את הענין לטיפולו.
בעבר על כל העברה לעורך דין אחר היה מגיע לך שליש אלא אם אתה לא רוצה. היום אם עורך דין מעביר תיק והוא כן רוצה חלק משכר הטרחה זה מותר.
אבל אם עורך הדין העביר את התיק מסיבה של ניגוד עניינים אסור לו לקחת שכר טרחה, ואם הוא עושה כך אזי הוא עובר עבירת משמעת (צריך לזכור שעומס עבודה זה גם ניגוד עניינים).
עד כאן עשיתי הקלטה/ הקלטתי עד כאן.

עד כאן החומר של כל הסמסטר

ניגוד עניינים
העיקרון שמלווה עורך דין שחבים ללקוח חובת נאמנות ואסור לפגוע בה. ניגוד העניינים מציב את העורך דין במצב שחובת הנאמנות ללקוח תפגע.
דוגמאות למצבים: עורך דין רואה את לקוחו מבצע פשע, והרצון שלו להתפטר מהייצוג. הלקוח דורש באיום מהעורך דין לייצגו כדי לשמור על החיסיון. במצב זה העורך דין נמצא בסיכון בגלל חובת הנאמנות. במצב זה האינטרס העצמי של העורך דין גובר כדי להגן על עצמו והוא יפר את החיסיון.

נניח ויכול להיות שצד ג' יפגע מייצוג של הקבלן, יתכן וצריך לומר דברים מסוימים לצד ג' ואז יעמוד העורך דין בניגוד עניינים לקבלן.

צריך להבין שלא צריך לעמוד בפעול בניגוד עניינים אלא זו עבירת מצב, סיטואציה, להעמיד את עצמנו במצב שאולי יהיה ניגוד עניינים זה ניגוד עניינים. דוג': אנחנו נמצאים עם לקוח ובמקביל מתקשר לקוח נוסף בטלפון והלה מספר את סיפורו בבקשה שייצגו. מתברר שהלקוח הפוטנציאלי בטלפון מתמודד ביריבות משפטית עם האדם שכרגע נמצא במשרד עורך הדין. כאן, צריך להיות ער מי יתקשר לעורך דין וזו עבירת ניגוד עניינים בסיטואציה שעמד העורך דין.

ניגוד עניינים המשך
ניגוד עניינים קם כאשר אנחנו נכנסים למצב או שלא קמים ממנו, עבירת מצב. דוג': חברת "פור" עמדה לפשוט רגל ואתה עו"ד מייצג את הנושים, הגיעו סה"כ 8 נושים כאשר אחד מהם לא מעוניין בפשרה. מה אתה יכול לעשות כלפי הנושה שלא מעוניין בפשרה. יש ניגוד עניינים בגלל שאם ימשיך העו"ד במו"מ עם החברה לפשרה הוא יהיה בניגוד עניינים. לכן, עליו להפסיק את הייצוג של הנושה האחד שלא מעוניין בפשרה ולהמשיך בייצוגם של הרוב.
על עוה"ד לדעת אימתי עומד להיווצר מצב של ניגוד עניינים ובטרם עת לצאת ממנו טרם יתקיים. לא יכול עו"ד להימצא במצב של ניגוד עניינים.

הלשכה הכריעה במצב שהיו שלושה אחים בתביעה מול הבנק בעוד אחד מהם מעוניין לסיים את התביעה כמה שיותר מהר. הלשכה קבעה היות והעו"ד מייצג את שלושת האחים עליו להפסיק את הייצוג של האחד ולהמשיך בייצוג הרוב.
בדוגמא זו אנו למדים על כלל שיצרה הלשכה במקרה של ייצוג מספר לקוחות, וחלק מהם המיעוט בוחר לפנות לדרך שונה מהרוב, כך שעלול להיווצר ניגוד עניינים, על עוה"ד להפסיק את הייצוג של המיעוט ולהמשיך עם הטיפול לרוב.

החובה האתית שלא להיות בניגוד עניינים נובעת מהחוק השליחות ס' 8, ומחקיקת לשכת עורכי הדין.

חוק השליחות, תשכ"ה-1965. .
8. נאמנות וחובות השלוח
קיבל אדם עליו להיות שלוח, חייב הוא לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו; ובאין כוונה אחרת משתמעת ממהות השליחות או מתנאיה יחולו עליו חובות אלו:
(1)   יגלה לשולח כל ידיעה וימסור לו כל מסמך הנוגעים לנושא השליחות ויתן לו דין וחשבון על פעולותיו;
(2)   לא יהא שלוח של שולחים שונים לנושא שליחות אחד שלא על דעת שולחיו;
(3)   לא יעשה פעולת שליחות עם עצמו;
(4)   לא יקבל מכל אדם טובת הנאה או הבטחה לטובת הנאה בקשר לנושא השליחות שלא בהסכמתו של השולח;
(5)   לא ישתמש לרעת השולח בידיעות או במסמכים שבאו לידו עקב השליחות, ובדרך כלל יימנע מכל דבר שיש בו ניגוד בין טובת השולח ובין טובתו שלו או של אדם אחר.

החוק קובע שלא יהיה שלוח בניגוד עניינים אך לא קובע מהו, הנאמנויות המצויות אצל עו"ד העלולות ליצור ניגוד עניינים:
1. נאמנות ללקוח.
2. נאמנות מערכת (ביהמ"ש והלשכה).
3. נאמנות עצמית.
כאשר אחת הנאמנויות מתנגשות אין פתרון מתמטי, יש לבחון כל מקרה לגופו.
דוג': אדם מגיע לעו"ד ואומר שהוא רצח 3 אנשים והוא עומד להיות הבא אם יפתח את הפה. למי הנאמנות גוברת ללקוח (חיסיון) או לעו"ד עצמו. במקרה זה הנאמנות לעו"ד גוברת למרות שהלקוח לא מוותר על החיסיון.

נניח ולקוח מעוניין להפליל עו"ד ולומר שהוא ביצע איתו את מעשה העבירה, כאמור דבר אלו הוקלטו ע"י העו"ד שלא בידיעתו. במצב זה על עוה"ד לאינטרס העצמי שם יעבור עבירה אתית חשובה יותר מהאינטרס ללקוח. מכאן שיש לאינטרס האישי משקל אך לא תמיד ידו על העליונה.

הלשכה החליטה שהיא מעוניינת לפרט את הכללים מצבי ניגוד העניינים הפוטנציאלים כדי שעו"ד יהיה מודע אימתי הוא פטור ואימתי לא.

מס' דוגמאות בחקיקה שהלשכה קבעה את מצבים של ניגוד העניינים:
1. כך למשל, בעבר לא היה ניתן לעסוק בעיסוק אחר כמו עו"ד ורואה חשבון. כיום יכול אדם להחזיק משרד עורכי דין ומשרד רואי חשבון, אבל בין המשרדים צריכה להיות הפרדה מוחלטת.
2. סעיפי החוק כללי לשכת עורכי הדין 14 והילך עוסקים במצבים של ניגוד עניינים ופוטרים אותם.
3. כללי לשכת עורכי הדין (דירקטורים בחברה ציבורית) ,כך למשל עו"ד שהוא דירקטור בחברה ציבורית אימתי יכול לייצג את אנשי החברה ואימתי לא.

14. ניגוד אינטרסים
(א)   לא ייצג עורך דין לקוח, לא יקבל על עצמו לייצגו ולא ימשיך בייצוגו, אם קיים חשש שלא יוכל למלא את חובתו המקצועית כלפיו, בשל ענין אישי שלו, או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר או בשל עומס עבודה או בשל סיבה דומה אחרת.
(ב)   לא ייצג עורך דין צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו ענין.
(ג)   בענין שצד בו לקוח קבוע של עורך הדין לא ייצג עורך דין צד אחר, גם אם באותו ענין אין עורך הדין מייצג את הלקוח הקבוע; לענין הוראה זו, "לקוח קבוע" - לקוח שעורך הדין נותן לו שירותים דרך קבע.
(ד)   הוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) לא יחולו על עריכת הסכם ועל טיפול בענין שהצדדים הסכימו, בכתב, כי ייעשה בידי אותו עורך דין.
(ה)   עורך דין ולקוחו רשאים להסכים, בכתב, לתחום את השירות המקצועי אשר יתן ערוך הדין ללקוח, כדי למנוע התנגשות עם ייצוג לקוח אחר או עם ענין או עם חובה אחרת של עורך הדין, בתנאי שצמצום השירות הינו סביר בנסיבות הענין ואינו פוגע בחובת הנאמנות של עורך הדין ללקוחותיו.

סעיף 14(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) מציב 4 קטגוריות למצבי ניגוד עניינים:
1. חשש למלא את החובות המקצועית בשל עניין אישי, למשל אני גר בת"א ומעוניין להגיש לרשות חו"ד לגבי הדירה שלי בה אני מעוניין לבצע הרחבה.
2. התחייבות או חובת נאמנות כלפי אחר, למשל עו"ד מכהן כמנהל עיזבון, ביקשתי בקשה להשתחרר ושיחררו אותי. יש לעיזבון 5 יורשים וביניהם יש הרבה ויכוחים. עכשיו שאינני מנהל עיזבון ומבקש אחד היורשים לייצגו. אין הרשאה לעו"ד לייצג כי יש חובת נאמנות לעיזבון.
3. עומס בעבודה.
4. סיבה דומה אחרת, זהו סעיף סל שניתן להכניסו מצבים שונים. למשל עו"ד מייצג נאשם ראובן במשפט פלילי אחרי הרשעתו, מסתבר שאח של יוסף נתן עדות בהליך הפלילי ובגללה רוצים להעמידו לדין, בגין עדות שקר. עוה"ד לא יכול לייצג כעת את אח של יוסף. מהחשש שייווצר ניגוד עניינים הלשכה ב"עט ואתיקה" מס' 5 החליטה שלא ייצג העו"ד את האח.

ס' 14(ב) לא ייצג עורך דין צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו ענין:
מהו באותו ענין?
6/88 קובלר נ' ועד מחוז ת"א קבעה שיש לתת למונח אותו עניין פירוש מרחיב, לרבות בדרך הטבע ומידת ההיגיון שקושרים בו.
ביקורת: ישנה הרחבה לא ברורה מזה דרך הטבע ושההיגיון קשורים בו, מה זה אומר בדיוק.
למעשה מי שקובע לבסוף מהו אותו עניין קל וחומר בעניין של השתק פלוגתא הוא ביהמ"ש.

לציין יש סעיפי פטור לניגוד עניינים למשל עו"ד שמייצג בעל ואישה בהליך, ובמהלכו מתגלעים סכסוכים והאשמות אחד על השני. מה יעשה עו"ד במצב זה? החוק קובע שצריכה להיות הסכמה של בעלי הדין בכתב ובמפורש כדי שיהיה אפשר לייצגם.
דוג': מגיעים 5 אנשים שכולם בעלי מניות בחברה ורוצים ייעוץ עבור החברה, אבל גם עובר היחידים שבה לעניין תשלומי מס. למי חייבים נאמנות לחברה, בעלי המניות או ליחידים. במצב זה כדי שעו"ד ייצג את כולם צריך להחתים על ייפוי כוח ובמסמך נפרד, בעלי המניות והחברה מסכימים לייצוג משותף וחותמים על כך.
הוראת החוק לחריג זה מצוי בסעיף 14(ד) "הוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) לא יחולו על עריכת הסכם ועל טיפול בענין שהצדדים הסכימו, בכתב, כי ייעשה בידי אותו עורך דין."
כך שהחוק פוטר מצב של ניגוד עניינים כאשר מדובר בעריכת הסכם, אולם אם רוצים לייצג אותם בבימ"ש צריך לבקש מהם הסכמה מפורטת בכתב כי ייעשה בידי אותו עורך דין.

שיעור 10 29.12.09
ניגוד עניינים המשך
כלל 14(ב) עו"ד לא ייצג בעלי אינטרסים מנוגדים באותו עניין. הפסיקה קבעה (על"ע - ערעור לשכת עורכי הדין) 6/88 קובלר נ' הועד המחוזי, פורש מהו אותו עניין. נקבע ע"י ביהמ"ש העליון שיש ליתן לאותו עניין פרשנות רחבה.

כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986.
14(ג) בענין שצד בו לקוח קבוע של עורך הדין לא ייצג עורך דין צד אחר, גם אם באותו ענין אין עורך הדין מייצג את הלקוח הקבוע; לענין הוראה זו, "לקוח קבוע" - לקוח שעורך הדין נותן לו שירותים דרך קבע.
כלל 14(ג) קובע שאם יש לקוח קבוע לעו"ד, כדרך קבע, לא ייצג לקוח אחר נגדו. הלקוח הקבוע משמעו אדם שמשלם בדרך קבע, או מספר עניינים שמטפל בקביעות אצל המשרד. דוג': ראובן מטפל אצל עורך דין שמואל בכל הליכי המשפט האזרחי ואילו כעת שנקלע להליך נזיקי פנה לעו"ד יצחק. כעת עו"ד שמואל יכול לייצג נגדו, בהנחה שנדרש. לא, היות וזהו לקוח קבוע שלו.

14(ד) הוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) לא יחולו על עריכת הסכם ועל טיפול בענין שהצדדים הסכימו, בכתב, כי ייעשה בידי אותו עורך דין.
החריגים לסעיפים ב' ו-ג' במקום שיש עריכת הסכם, עצם עשיית ההסכם לא תיחשב לניגוד עניינים. בנוסף, גם אם יש ניגוד עניינים הצדדים הסכימו בכתב שיטפול העניין אצל אותו עו"ד יהיה פטור ולא ייחשב כניגוד עניינים.

דוג': חברת אנשים רצתה ייצוג משותף, כיצד יכול העו"ד למנוע את הניגוד העניינים בגלל שיש לרוב ניגוד בין החברה לבין היחידים בה. הפעולה שייחתם בייפוי הכוח, שייצג את כולם במשותף לאור כלל 14 לכללי לשכת עורכי הדין, הסכמת הצדדים בכתב.

גם לעשיית הסכם יש חריג לחריג, משמעו שיש הסכם אחד בלבד למרות שכלל 14 מתיר אותו, יש דבר שלא ניתן לעשות זה בין קבלן ומשתכנים. כאשר העו"ד מייצג קבלן, חלים עליו כללים מיוחדים, אז לא ניתן ליישם את הדין הכללי של ס' 14 צריך ליישם את כללי לשכת עורכי הדין (ייצוג בעסקאות בדירות), שם נקבע הכלל שאסור לעו"ד לייצג הן את הקבלן והן את הרוכש בו זמנית. הסיבה נמצאת בסעיף 2:
כללי לשכת עורכי הדין (ייצוג בעסקאות דירות), תשל"ז-1977 [אין תיקונים] . .
2. ייצוג אסור ברכישה
בעסקה לרכישת דירה מאת קבלן, לרבות רכישת זכויות בה, לא ייצג אותו עורך דין את הקבלן ואת הרוכש, אלא לפי הוראות סעיף 5.

בסעיף 5 נקבע שמותר לעו"ד לייצג רק ברישום הרכישה, בטאבו (אגב, גם במס שבח).
5. הייצוג מותר ברישום
(א) עורך דין המייצג את הקבלן רשאי לטפל בביצוע רישום הרכישה ויפעל בענין זה תוך נאמנות לקבלן ולרוכש גם יחד.
(ב) עורך דין המייצג את הקבלן רשאי לקבל מן הרוכש את שכרו בעד הטיפול ברישום הרכישה.

לכן, יש חובה על עוה"ד לרשום בחוזה המכירה שאין הוא מייצג את הרוכש בהסכם הרכישה, מצוי בסעיף 4 לכללי לשכת עורכי הדין (ייצוג בעסקאות דירות), תשל"ז-1977 [אין תיקונים] . .
4. חובת הודעה לרוכש
עורך דין המייצג את הקבלן בעסקה כאמור בסעיף 2 חייב לציין בחוזה הרכישה כי אין הוא מייצג את הרוכש באותה עסקה.

בשנות ה- 70 היו תרמיות מצד קבלנים לכן עו"ד לא היה יכול להיות שותף לו, לכן הלשכה חסמה זאת בין הקבלן לרוכש. עם הזמן עלו טרוניות שזה לא תקין, ראה: פס"ד ערב נ' אבן. על כן, הלשכה בסדרה של החלטות שנמצאות ב"אתיקה מקצועית מס' 11 " יצרה הבחנות ותתי הבחנות בין טיפולים שונים שנותנים קבלנים לרוכשים וישנן נסיבות שהלשכה מתירה למתוח את גבולות ניגוד העניינים.

14(ה) עורך דין ולקוחו רשאים להסכים, בכתב, לתחום את השירות המקצועי אשר יתן ערוך הדין ללקוח, כדי למנוע התנגשות עם ייצוג לקוח אחר או עם ענין או עם חובה אחרת של עורך הדין, בתנאי שצמצום השירות הינו סביר בנסיבות הענין ואינו פוגע בחובת הנאמנות של עורך הדין ללקוחותיו.
עורך דין ולקוחו יכולים לתחום בכתב את השירות המקצועי כדי למנוע התנגשות עם ייצוג לקוח אחר או עניין או חובה אחרת של עורך הדין. משמע, ניתן להקים חומות כאשר לא יוצרים באופן גורף אלא באופן מתוחם. בייפוי כוח, רשום הייצוג בעניין, במקום שלא נרשם בעניין חזקה שהוא מייצג בכל עניין.
בנוסף, אם יש כבר ייפוי כוח, ובגלל מצבי עניינים פוטנציאליים יעשה עו"ד צמצום השירות ללקוח הדבר מותר לפי הכלל.

עו"ד שערך מסמך או השתתף בעריכתו או טיפל בעסקה או השתתף בה לא יטען לאחר מכן נגד הכשרות. לפי כלל 15
15. טיעון נגד כשרות הסכם
עורך דין שערך מסמך או השתתף בעריכתו, או שטיפל בעסקה או שהשתתף בטיפול בה, לא יטען לאחר מכן נגד כשרות המסמך או העסקה, ולא ייצג אדם שעניינו מחייב, באופן סביר, טענה כאמור.

דוג': הסכם ממון בין בעל ואישה, ולאחר מכן נדרש העו"ד שערך את ההסכם לטעון כנגד כשרות ההסכם. מה שכן יכול העו"ד לטעון שהוא לא השתכלל אבל לא שאינו כשר.

על"ע 17/86 פלונית נ' לשכת עורכי הדין, נוגע בטיפול עורכת דין בהסכם מכירה בין שני צדדים. שניהם התכוונו להונות את מס השבח. האחוז שכ"ט צריך להיגזר מסכום המכירה. עורכת הדין טוענת שההסכם לא כשר בגלל שהוא לא חוקי. זה בניגוד לכלל 15. צריך להבחן את העניין בשל החיסיון לצורך העניין נשוא הדיון. הלשכה הרשיעה אותה בעבירת משמעת בגלל פגיעה בחיסיון ובכלל 15. הערעור הגיע לעליון וברק קובע, עורכת הדין לא אמרה דבר על פשע שלגביו יש חיסיון, כי הוא לא התרחש. הם התכוונו להונות את מס שבח והוא לא בוצע בפועל. זהו פשע עתידי ומותר לה. כך הוא הגן על שכ"ט שמגיע לה אבל רמס את כלל 15 לכללי לשכת עורכי הדין. טענה נגד כשרות הסכם.

כלל 15 קובע שאין רשות לטעון שההסכם לא חוקי, אלא כן ניתן שלטעון שהוא בוטל או לא השתכלל.

כלל 16 קובע שעו"ד לא יטפל בעניין או בלקוח את הצד שכנגד. תוחמים את העניינים ואת הצדדים בהליך משפטי.
16. איסור על טיפול נגד לקוח
(א)   עורך דין לא יטפל נגד לקוח -
   (1)   בענין או בקשר לענין שטיפל בו למען אותו לקוח;
   (2)   בענין אליו יש זיקה של ממש למידע שקיבל עורך הדין מאותו לקוח או מטעמו.
(ב) הועד המחוזי, או מי שהוא הסמיכו לכך, רשאי להחליט, לפי פניית עורך דין, כי מתן חוות דעת או קיום התייעצות גרידא, או פעולה במקרה פלוני, לא היה בהם משום טיפול בענין למען לקוח, או כי מידע מסויים אין לו זיקה של ממש לענין, או כי במידע שהתקבל כדי למנוע מעורך הדין לטפל בענין, ובלבד שהחלטה כאמור תינתן לפני שעורך הדין יקבך על עצמו את הטיפול בענין האמור.

בסעיף 16(ב) יכול הועד המחוזי או מי שהסמיכו לכך, כי בעניין מסוים לא היה משום טיפול למען הלקוח. זה מעין שאילתא ללשכת עורכי הדין, בה ניתן חוות דעת מוקדמת. לפי תשובת הלשכה פועלים. יכול להיות שהועד המחוזי יכול לקבוע שאפשר לפעול, אבל אין בכך הבטחה שהועד המרכזי, פרקליט המדינה או היועמ"ש (יתר הקובלים) יגישו קובלנה משמעתית. החלטת ועד המחוז לא קדושה, אבל היא נותנת אמירה.

ניגוד עניינים בקשר לעיסוק נוסף:
עד שנת 2003 הלשכה אסרה לעורכי דין לעסוק בעיסוק נוסף מלבד עיסוקם בעריכת דין. מכיוון שהיה לחץ על הלשכה היא שינתה את הכללים לפי סעיף 60א שעורך דין לא יעסוק בעיסוק אחר בהן יכול להיווצר ניגוד עניינים בין מקצועו האחר לעיסוקו כעורך דין. כלומר, ניתן לעסוק במקצוע אחר מלבד שלא יהיה ניגוד עניינים. כדי לדעת מהם העיסוקים האחרים נקבע כללי לשכת עורכי הדין (עיסוק אחר).

כלל 2 קובע שהם באים להוסיף ולא לגרוע מהם. כללי לשכת עורכי הדין (עיסוק אחר), התשס"ג-2003:
2. שמירת דינים
כללים אלה באים להוסיף על הוראות בל דין אחר ולא לגרוע מהן.

עורך דין שיש לו עיסוק נוסף לא יטפל בעיסוקו האחר בעניין שטיפל בו כעו"ד. סעיף 1 לכללי לשכת עורכי הדין (עיסוק אחר), קובע:
1. עיסוק אחר
(א) עורך דין העוסק בעיסוק אחר נוסף על עיסוקו כעורך דין -
    (1) לא יטפל במסגרת עיסוקו האחר בענין שהוא מטפל או טיפל בו כעורך דין, ולא יטפל כעורך דין בענין שהוא
        מטפל או טיפל בו במסגרת עיסוקו האחר;
    (2) לא יטפל -
  (א) במסגרת עיסוקו האחר במי שהוא מטפל בו כעורך דין, אם עלולים להתקיים, במסגרת העיסוק האחר,
יחסי תלות של אותו אדם בו;
(ב) כעורך דין במי שקשור עמו במסגרת עיסוקו האחר, אם מתקיימים, במסגרת העיסוק האחר, יחסי
כפיפות לו או תלות בו, של אותו אדם.
(ב) ועדה מיוחדת בלשכה, שבראשות יושב ראש ועדת האתיקה שליד הועד המרכזי, רשאית להתיר לעורך דין לטפל בענין כאמור בסעיף קטן (א)(1) או באדם כאמור בסעיף קטן (א)(2) אם מצאה כי אין בכך כדי ליצור ניגוד ענינים בין עיסוקו כעורך דין לבין העיסוק האחר.
(ג) עורך דין העוסק בעיסוק אחר נוסף על עיסוקו כעורך דין, יפריד הפרדה מוחלטת את המסמכים, המידע וניהול החשבונות של עיסוקו כעורך דין מאלה של עיסוקו האחר ויתייקם בנפרד.
(ד) לענין סעיף זה לא יראו פעולות לפי חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 3, כפעולות במסגרת עיסוק אחר.
המשמעות של כלל 1 יוצר תיחום בעניינים ואף בזהות הלקוח. אם יש בלקוח יחסי תלות או קירבה אין רשות לטפל בו, וכאשר יש בעניין שהוא מטפל או טיפל בו כעו"ד לא יוכל לטפל בו במסגרת עיסוקו האחר.
סעיף 1(ב) קובע שוועדה מיוחדת של הלשכה, שבראשות יושב ראש ועדת האתיקה שליד הועד המרכזי, רשאית להתיר לעורך דין לטפל בענין כאמור בסעיף קטן (א)(1) או באדם כאמור בסעיף קטן (א)(2) אם מצאה כי אין בכך כדי ליצור ניגוד ענינים בין עיסוקו כעורך דין לבין העיסוק האחר.
הערה: המרצה לא מכיר החלטה שניתנה כאמור.

כלל 17 קובע שלא ייצג עורך דין בעניין שדן בו כשופט או כבורר.
17. עורך דין שדן בענין כשופט
לא ייצג עורך דין אדם בענין שדן בו כשופט או כבורר.
הבעיה שיש כמה סוגי בוררות, אחד מהם זבל"א (כל צד ממנה בורר מטעמו). שני בוררים שכל אחד בא מטעם צד אחד ושניהם צריכים להכריע. נניח יצחק עורך דינו א' ויוסף עורך דינו ב', בבוררות זבל"א מינה כל אחד את עורך הדין שלו. אגב, תיקון חדש לחוק הבוררות קובע שניתן לערר על פסק בורר לפי סעיף 21(א) לחוק הבוררות. נחזור לענייננו הבעיה שהבוררים מתחילים את הדיון ולא סיימו אותו, לא יצא פסק אחרי המינוי לפי כלל 17 לא יכולים כעת עורכי הדין לייצגם למרות שהם הכי מכירים את סיפורם. לכן קבעה הלשכה חריג, בוררות מסוג זה ניתן להמשיך לייצג את הצד שלו הלאה, ובלבד שלא ניתן פסק בורר.

כשעורך דין מנסה להגיע לפשרה, עצם הניסיון של עורך הדין לפשר הוא לא יכול להמשיך לייצג את הצד אם מבקש להמשיך בהליך ללא פשרה.

דירקטורים בחברה ציבורית
כללי לשכת עורכי הדין (דירקטורים בחברה ציבורית) נושא חשוב, הכללים מדברים על עורכי דין שמכהנים גם כדירקטורים בחברות ציבוריות. דירקטור וחברה ציבורית כהגדרת פקודת החברות (השתנה).
2. איסור על דירקטורים של חברות ציבוריות [תיקון: תשנ"ז]
(א) עורך דין שהוא דירקטור בחברה ציבורית, לא ייצג אותה חברה, את חברת האם שלה או חברה בת שלה, ולא יתן להן יעוץ משפטי.
(ב) עורך דין שהוא דירקטור בחברה ציבורית לא ייצג נושא משרה באותה חברה ולא יתן לו יעוץ משפטי בענינים הנוגעים לפעולתה של החברה.
(ג) הוראות סעיף זה יחולו גם על עורך דין שהוא בן זוגו, בנו, שותפו, מעסיקו או עובדו של עודך דין שהוא דירקטור כאמור ועל חברת עורכי דין, שעורך הדין חבר בה.
(ד) הוראות סעיף זה לא יחולו על עורך דין עובד חברה ציבורית המכהן מטעמה כדירקטור בחברה-בת או חברה-אם של אותה חברה, ובלבד שהחברה שבה הוא מכהן כאמור, מקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין שאינו עובד החברה הציבורית.

סעיף 2(א) עורך הדין לא ייצג וייטפל בחברה, חברת האם וחברת הבת, שבה הוא דירקטור.
סעיף 2(ב) לכאורה, ניתן לראות שבעניין שלא נוגע בחברה מותר לעורך דין לייצג נושא משרה באותה חברה.
סעיף 2(ג) קובע שההוראות יחולו גם על שותף עורך דין, בן זוגו, בנו, מעסיקו או עובדו וחברת עורכי דין שחבר בה.
סעיף 2(ד) קובע פטור: הוראות הסעיף לא יחולו על עורך דין שהוא עובד חברה ציבורית המכהן מטעמה כדירקטור בחברת בת או אם של אותה חברה, ובלבד שהחברה מקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין שאינו עובד החברה הציבורית. הרשות כאשר יש עורך דין חיצוני לחברה.

בנוסף כלל4 ללשכת עורכי הדין (דירקטורים בחברה ציבורית), קובע היתר:
4. היתר
(א) הלשכה רשאית להתיר לעורך דין שחל עליו איסור לפי כללים אלה, לייצג חברה או נושא משרה בה, או לתת להם יעוץ משפטי, אם הדירקטוריון של אותה חברה החליט במליאתו לבקש מעורך הדין לעשות כן בעניין מסוים שבתחום מומחיותו.
(ב) בקשה להיתר יכול שתוגש לאחד משניים אלה:
(1) הועד המרכזי;
(2) הועד המחוזי של המחוז שבו המבקש חבר.

דוג': עורך דין שמכהן כדירקטור מומחה בהליכי ערעור ונזיקין, אזי בנקודה זו יכול לקבל היתר לתת ייעוץ או ייצוג משפטי נושא משרה או החברה, אם הדירקטוריון ביקש מעו"ד במליאתו לעשות כן, בהיתר הלשכה (בסמכות הועד המחוזי או הועד המרכזי).

סעיף 3 קובע:
3. שמירת זכות
אין בכללים אלה כדי למנוע מעורך דין שהוא דירקטור להביע דעה בענין משפטי במסגרת תפקידו בדירקטוריון.
יכול עו"ד להביע דעה בעניין משפטי במסגרת תפקידו כדירקטור בדירקטוריון (זו פרצה המצויה בכללים).

ניגוד עניינים אצל חברי גופים נבחרים או ממונים
כל גוף הנמנה בגופים האלה עורכי הדין לא יכולים לייצגם.
דוג': עורך דין יכול לעסוק בעיסוק אחר. כאשר הוא מנוי כחבר מועצה לא יכול לייצג אדם נגד אותה מועצה. אגב, גם אם עוזב את המועצה הוא יכול לייצג נגדה רק לאחר שנה, תקופת צינון.
כללי לשכת עורכי הדין (חברי גופים נבחרים או ממונים), תשכ"ט-1969 [תיקון אחרון: 30/6/91] .
2. איסורים על חברי מועצות
(א) עורך דין שהוא חבר במועצה, או שטרם חלפה שנה מאז חדל להיות חבר בה -
      (1) לא יתייצב בשם שולחו בפני המועצה ולא ייצגו ולא יפעל בשמו בפניה;
      (2) לא ייצג את שולחו בכל ענין שבפני בית משפט, בית דין, ועדה או גוף שיפוטי או מעין שיפוטי אחר אם
           המועצה היא צד לאותו הליך;
     (3) לא ישתתף בדיון ובהצבעה בישיבות המועצה, כאשר הענין העומד לדיון או להצבעה נוגע לאדם או גוף שעורך
          הדין מייצגו אותה עת בגדר תפקידיו המקצועיים.
(ב) הוראות פסקאות (1) ו-(2) לסעיף קטן (א) יחולו גם על עורך הדין שהוא שותפו, מעבידו או עובדו של עורך דין בסעיף קטן (א).

2א. איסור על עורך דין חבר הכנסת [תיקון: תשנ"א"]
עורך דין שהוא חבר הכנסת לא יעסוק בעריכת דין באופן המעלה חשש של ניצול לרעה או השגת כל יתרון או העדפה בשל היותו חבר הכנסת.

3. איסורים על חברי גופים אחרים
עורך דין שהוא חבר בית דין, גוף שיפוטי או מעין שיפוטי אחר או חבר ועדה או גוף נבחר או ממונה של מוסד כל שהוא, לא ייצג את שולחו בפניהם בכל הליך שהוא.

סייג לייצוג בסעיפים 53א, 53ב לחוק לשכת עורכי הדין:
חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 [תיקון אחרון: 03/07/08]. .
53א. סייג לייצוג בשל חברות בועדת מינויים [תיקון: תשנ"ה, תשס"ד]
עורך דין שהוא חבר בועדה לבחירת שופטים או בועדה למינוי חברי בית דין דתי לא ייצג צד בבית משפט, בבית דין דתי או בבית דין לעבודה שהשופטים המבהנים בו נבחרים או מתמנים על יסוד המלצת הועדה שבה הוא מכהן, כל עוד הוא חבר באותה ועדה;הוראה זו לא תחול על ייצוג צד בבית המשפט העליון, בבית דין דתי לערעורים או בבית הדין הארצי לעבודה.
הערה: אי הייצוג עד המחוזי, מעל המחוזי יכול להופיע העו"ד.

53ב.    סייג לייצוג בשל עילת פסלות של שופט [תיקון: תשס"ד]
(א)   התבקש עורך דין לקבל על עצמו לייצג צד בהליך בבית משפט, ויש לו יסוד להניח כי קבלת הייצוג תביא לכך שהשופט שנקבע לדון באותו הליך לא ישב בדין בשל התקיימות עילה מעילות הפסלות המפורטות להלן, לא יקבל על עצמו את הייצוג אלא אם כן ההליך הוא הליך קשור להליך קודם שבו ייצג עורך הדין את אותו צד או שבית המשפט התיר את הייצוג לפי בקשה שהגיש עורך הדין:
(1)   השופט שנקבע לדון בהליך הוא בן משפחה של עורך הדין או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת;
(2)   לשופט הדן בהליך או לבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בעורך הדין.
53ב נדון פעם אחת, עורך דין גרוס קיבל תיק לייצג אישה בבית משפט לענייני משפחה. השופט שנקבע לדיון הוא בעל של אישה שייצג אותה בעבר והשיג לה הסכם גירושין. השופט עצר את הדיון ואמר שעו"ד בה לפסול אותו. השופט פנה ללשכה והלשכה העמידה את העו"ד לדין בו הורשע. הוגש ערעור בו זוכה.

שיעור הבא נדון בנושא החיסיון, יש לקרוא: כלל 19 (סודיות), סעיף 48 לפקודת הראיות (פטור מגילוי ראיות, דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין ללקוחו או מטעם אחר של הלקוח ויש קשר ענייני ומקצועי להליך המשפטי אין עורך הדין למסרם כראיה אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון), סעיף 52 (קובע שיחול על בימ"ש, בי"ד או מקום שגובה ראיות) וסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין.

חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 [תיקון אחרון: 03/07/08]. .
90. סוד מקצועי
דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם.

כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986.
19. שמירת סודיות
עורך דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת; הוראה זו אינה חלה על גילוי בהליך משפטי, חקירה או חיפוש שאינו חסוי על פי סעיף 90 לחוק.

פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.
48. עדות עורך דין
(א) דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון;והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עורך דין או עובד של עורך הדין.

52. תחולה
הוראות פרק זה יחולו הן על מסירת ראיות בפני בית משפט ובית דין והן על מסירתן בפני רשות, גוף או אדם המוסמכים על פי הדין לגבות ראיות;ובמקום שמדובר בפרק זה ב"בית משפט" - גם בית דין, גוף או אדם כאמור במשמע.
בשיעור הבא נראה סרט בו עמד אדם על סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, לא היה יכול לעמוד בה ואבד עצמו לדעת.

שיעור 11 5.01.10
הסרט, "הסניגור", עוסק בשלושה היבטים:
1. החיסיון לפי כלל 19 דברים ומסמכים שהועברו בין עורך הדין ללקוחו לצורך השירות המשפטי אין חובה לעורך דין לגלותן. האי גילוי מדבר על חקירה, בימ"ש ובחיפוש. אם עורך הדין מגלה המשמעות שהוא עובר עבירת משמעת.
2. הפן המשמעתי חוק לשכת עורכי הדין ס' 90 דומה לפקודת הראיות אולם רשום שלא יגלה, ולא במינוח אין חובה לגלות. ס' 19 אומר לא מגלים דבר נקודה, יש סודיות. ס' 90 אומר שאם ניתן לטעון טענת חיסיון ולא טענו אותה עברנו עבירת משמעת.
3. גילוי ראיות פקודת הראיות ס' 48 לפקודת הראיות. ס' 48 משלים (בו יש העדר חובה) את ס' 90 (קובע את החובה המשמעתית).

שיעור 12 12.01.10

חיסיון
סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין כלל 19 לכללי האתיקה וסעיף 48 לפקודת הראיות, תוחמים את סוגית החיסיון בין עוד ללקוח. לצד הסעיפים יש לא מעט פרצות בחוק הנוגעות לחיסיון, הראשונה כרוכה בשאלה מהם העניינים שאין להם קשר לשירות מקצועי?

הפסיקה עשתה רשימת פרטים שלגביהם אין קשר לשירות המקצועי, דהינו אין חיסיון. הדברים שאינם חסויים:
1. זהות הלקוח.
2. העובדה שהלקוח פנה לעורך דין, הפנייה איננה חסויה.
3. הסכם שכר טרחה.
4. היקף השעות שפעל עורך הדין.
5. מסמכי הנהלת חשבונות, בד"כ אינם חסויים. אם רשום בחשבונית מה הייתה מהות הטיפול ניתן לטעון לחיסיון לאותו חלק בחשבונית שנאמר על מה הייתה הפנייה.
6. מסמכי חשבון בנק.
7. התכתבות עם צד ג'.
8. אם הלקוח מדיח עו"ד לעבור עבירה, ההדחה אינה חסויה. הבקשה של הלקוח לבצע עבורו שירות, באותו שירות יש מעשה עבירה, לזה אין חיסיון. ראה תימוכין בע"פ 670/80 אבו-חצירה.
9. שיק גנוב ששימש לתשלום שכ"ט.

פרצות נוספות בחיסיון עו"ד לקוח:
- כאשר הלקוח מוותר על החיסיון במשתמע או במפורש, לא יכול עו,ד לטעון לחיסיון יותר.
- נוכחות צד ג', יש להבחין בצד ג' הבא, ע"ד נוסף של המשרד, ידו הארוכה של הלקוח, מתמחה או כל אחד שיש לו זיקה ללקוח אזי החיסיון נשמר. במקום שאין לצד ג' זיקה אין יותר חיסיון.
דוג': מגיע חבר של הלקוח, לו יש זיקה לתיק אזי יש חיסיון. במקום שהחבר מגיע לפגישה עם עו"ד לקוח ואין לו זיקה לעניין המשפטי הנדון אין חיסיון.
- ייצוג משותף, חובת הנאמנות לכל הצדדים. לא ניתן, לבצע הפרדת הפרטים בין הצדדים. מידע שמועבר מאחד מהצדדים לא יהיה חסוי בין אותם צדדים מיוצגים. (עדיין כלפי חוץ יש חיסיון).
- תכתובת שמגיעה בטעות לצד ג', מתירה את החיסיון. ישנה דעה בספרות, לימור זר גוטמן, הדין צריך להשתנות, במקום שיש טעות צריך החיסיון עדיין לחול.
- החיסיון אינו חל על עבירה שטרם בוצעה. על"ע 17-86 פלונית, עורכת דין ערכה חוזה והצדדים רצו להונות את מס שבח, עלו השאלות האם ברמה המשמעתית יש בעיה. פטרו את עורכת הדין בגלל שהעבירה בוצעה, לעניין החיסיון האם יש עבירת משמעת על פשע עתידי? לא, החיסיון לא יחול.
- בחוק האזנות סתר ס' 9, נאמר שחוק זה לא בא להתיר האזנת סתר שעדות לגביה חסויה לפי מספר סעיפים אחד מהם ס' 48 לפקודת הראיות. אולם, ס' 9א לחוק האזנת סתר קובע שרשאי נשיא בימ"ש מחוזי או סגנו להתיר בצו האזנת סתר, שיחה שעדות עליה חסויה. בהתאם לתנאי הסעיף:
9. האזנות אסורות
חוק זה אינו בא להתיר האזנת סתר לשיחה שעדות עליה חסויה לפי סעיפים 48 עד 51 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 6.

9א. האזנה לשיחות חסויות [תיקון: תשנ"ה]
(א) על אף הוראות סעיף 9, רשאי נשיא בית משפט מחוזי או סגן הנשיא כאמור בסעיף 6(א), להתיר בצו האזנת סתר לשיחה שהעדות עליה חסויה, אם שוכנע שיש יסוד לחשד שעורך דין, רופא, פסיכולוג או כהן דת מעורב בעבירה ונתקיימו התנאים שבאחד מאלה:
   (1) נתבקש לכך בכתב מאת ראש רשות ביטחון, כשהעבירה היא מסוג פשע שיש בה סכנה לפגיעה
        בביטחון המדינה, והאזנת הסתר דרושה מטעמי ביטחון המדינה;
   (2) נתבקש לכך בכתב מאת קצין משטרה מוסמך, בשהעבירה היא עבירת רצח, הריגה, עבירה שיש בה
        סכנה לפגיעה בביטחון המדינה, או עבירה על עיסקת סמים כהגדרתה בפקודת הסמים המסוכנים
        [נוסח חדש], התשל"ג-1973 7, או קשר לעבור אחת העבירות האמורות, והאזנת הסתר חיונית
        למניעתה או לחקירתה של העבירה.
(ב) בקשה להיתר להאזנת סתר לפי סעיף קטן (א) תוגש באישור היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה על פי טופס שייקבע.
(ג) ניתן היתר להאזנת סתר לפי סעיף קטן (א)(2) תהיה ההאזנה על דרך של הקלטה בלבד, אלא אם כן הורה השופט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על דרך אחרת;חומר ההקלטה יועבר לעיונו של השופט שנתן את ההיתר באופן שייקבע.
(ד) השופט שנתן את ההיתר לפי סעיף קטן (א)(2) ובהעדרו שופט מוסמך אחר כאמור בסעיף 6(א), רשאי להאזין להקלטה או להורות על עריכת תמליל ולעיין בו, במעמד המבקש.
(ה) מצא השופט כי חומר הקלטה שההאזנה אליו הותרה בסעיף קטן (א)(2) כולל חומר הנוגע לעבירה שבשלה ניתן ההיתר, לעבירה אחרת שיש חשד שבוצעה על ידי מי שההאזנה אליו הותרה לפי סעיף זה, לעבירה אחרת מסוג פשע, או חומר העשוי להביא למניעתה של עבירה כאמור, יורה על העברתו של חומר זה בלבד למבקש ההיתר בדרך שתיקבע;מצא השופט כי חומר ההקלטה אינו כולל חומר חקירה כאמור -יורה על אופן הטיפול בו.
יוצא, שחוק האזנת סתר מביא לפרצה בחיסיון. החוקר מאזין לשיחות עורך דין עם לקוחו, בנוסף מזמן את העורך דין לחקירה ורוצה לשאול שאלות לגבי אותן שיחות. העובדה שמאזינים ויש לחוקר ראיות ברמת האזנת סתר, עדיין על העורך דין לא לנדב את המידע מטעם החיסיון להפללת עצמית (בחקירה תחת אזהרה, אם זו לא חקירה תחת אזהרה אין הגנה מפני הפללה עצמית).
- פקודת מס הכנסה, מאפשרת לקבל כל מסמך לצורך אכיפת הפקודה, גם ממשרד עורכי דין. כך גם דיני החיפוש השונים. לכאורה, יש זכות חיפוש ואפשרות להשים יד על מסמכים. עדין יכול עורך הדין לטעון שקבוצת המסמכים חסויה. אז שמים את המסמכים במעטפה סגורה (חשופה כעת רק בפני שופט שדן בעניין החיסיון). הפרוצדורה שעל עורך הדין להביא לבימ"ש, תוך 7 ימים, ראיות לכך שהדברים חסויים. אם טענתו תתקבל המסמכים חוזרים אליו ולא ייחשפו. אם לא מביא עו"ד ראיות או לא עושה דבר בנדון, המעטפה "החסויה" עם המסמכים תיחשף לעיני החוקרים.

הגנה: בעת איום על עו"ד שייפנו ללשכה בטענה שעובר עבירת משמעת או טענה שעורך הדין היה שותף לעבירה או אי תשלום שכ"ט. דין דברים אלה, בעלי פוטנציאל לפגוע בעורך הדין, נפסק בעליון, כאשר האינטרס העצמי של עורך הדין המאוים הולכת להיפגע עומדת לו הזכות לפרוץ את גבולות החיסיון, הוא יכול להציג מסמכים, לגלות פרטי שיחות והקלטות על מנת להגן על האינטרס העצמי. ברמת החיסיון העו"ד פעל נכון, אומנם יכול עדיין להיחשף לעבירת משמעת למשל הקלטת שיחת עורך דין לקוח שלא כדין (ללא ידיעת הלקוח).

ההגנה על האינטרס העצמי הייתה בסדרת פסקי דין:
1. ע"א 258/01 רוני נ' ליימן, עורך דין התרועעה עם קטינה לימים היא איימה עליו לפנות ללשכת עורכי הדין. השאלה האם יוכל לפרוץ את החיסיון על מנת להגן על שמו הטוב. נקבע שהוא רשאי.
2. על"ע 5160/04 אשד נ' ועד המחוז, נשאלה שאלת המשמעת הכרוכה בהפרת חיסיון מטעם עורך דין שרצה להגן על שכר הטרחה, הוא הפר חיסיון בהצגת מסמכים. הלשכה קבעה שהוא עבר עבירת משמעת. הערעור בבימ"ש עליון נקבע במקום שהוא עלול להיפגע הוא רשאי להפר את החיסיון.

מסמך שהוכן לקראת משפט:
כאשר רוצים לטעון טענת חיסיון בנוגע למסמך שהוכן לקראת משפט בימ"ש יבדוק, האם המטרה המרכזית הייתה הדיון המשפטי העתידי. אם השופט משתכנע שהמסמך הוכן לא רק למטרת המשפט אלא סיבות נוספות הוא עשוי שלא לאשר את החיסון. השופט מכריע במחלוקת לפי פס"ד הדסה נ' גלעד, בחינת המטרה שלשמה הוכן הממסך. אם המטרה הדומיננטית של הבאת המסמך לעולם הייתה רק לקראת המשפט הוא חסוי. אולם, אם המטרה הדומיננטית לא הייתה אך ורק לקראת משפט, באותו מקרה, ועדה פנימית שבדקה הליכי תקינות בניתוחים בבית החולים. אזי אין חיסיון למסמך.

החיסיון הורחב, גם מסמך שהוכן לקראת פשרה חסוי. נקבע 2235/04 בנק דיסקונט נ' שירי, בו הרחיב בימ"ש העליון את הגנת החיסיון לא רק מסמך שהוכן לקראת משפט יהיה חסוי אלא גם מסמך שהוכן לקראת פשרה.
הערה: לכותרת "מבלי לפגוע בזכויות הצדדים", אין נפקות לחיסיון אלא בהתקיים שני תנאים (גם אם לא נכתבה הכותרת יחול החיסיון). ע"א 440/75 זנדבנק נ' דנציגר, נקבע המסמך שנושא את הכותרת "מבלי לפגוע בזכויות" יהיה חסוי, בהתקיים שני התנאים:
1. מסמכים שנערכו לקראת מו"מ או פשרה, שלא עלה יפה.
2. כשמבקשים לעשות שימוש כהודאת בעל דין, לאחר שמו"מ או פשרה נכשל. נניח שנים במחלוקת משפטית, הם מעבירים מסמכים וביניהם העברת סכום כסף כפשרה. אולם, לאחר מו"מ וסכום שנקבע פוצץ ההסכם וממשיכים את ההליך המשפטי. בימ"ש מציע לצד לשלם סכום כסף מסוים רב יותר ממה שהוסכם בפשרה. כעת לא ניתן להשתמש בעדות במסמכים שהיו בפשרה בו נאמר סכום אחר שהוסכם בין הצדדים.

עו"ד הוא רק לעו"ד ללקוח אין מעמד לאדם ששילם עבור העו"ד. נניח ובן נקלע להליך משפטי ואביו משלם עבור הטיפול המשפטי. כעת, לא יכול האב לטעון לחיסיון או בכלל לוותר עליו.

המיקום הגיאוגרפי של המסמכים שנתפסו:
נניח ונתפסו בדלת אמות הלקוח מסמכים, האם יכול עו"ד לטעון שיש חיסיון למרות שנתפסו אצל הלקוח. יש שתי גישות:
1. 91757/07 מדינת ישראל נ' כגנסקי, גם מסמך שנתפס אצל הלקוח מחוץ לטריטוריית עו"ד עשוי להיות חסוי, אבל צריך לוודא מהו המסמך.
2. 93341/06 מדינת ישראל נ' היינץ ישראל בע"מ, האם ניתן להשתמש באימייל של המנכ"ל היינץ, נקבע שניתן להשתמש. החיסיון על מסמך שנתפס אצל הלקוח לא חסוי, אלא אם זהו סוג מסמך מסוים.
התוצאות זהות בגישות סותרות, בגישה הראשונה נאמר שיש חיסיון אלא אם זהו סוג מסמך שלא חל לגביו חיסיון. בעוד הגישה השנייה אומרת ברירת המחדל אין חיסיון אלא אם כן זהו סוג מסמך שכן חל לגביו חיסיון.

מסכם: עורך דין (עו"ד) ניר והב, ניר והב משרד עורכי דין ראש העין