תצהיר ההסתלקות השתכלל עם הגשתו ומרגע זה המסתלק נחשב כמי שלא ירש את המנוח/ה מעולם

מאת: שלומי נרקיס, עו"ד ונוטריון

תקציר: בשנת 1985 הוגשה לראשונה בקשה למתן צו ירושה אחר המנוחה. לבקשה הנ"ל צורפו תצהירי הסתלקות (שנחתמו בשנת 1985). הבקשה נמחקה מחוסר מעש.

 

בשנת 2010 הוגשה בקשה שניה למתן ירושה אחר המנוחה אליה צורפו בשנית תצהירי ההסתלקות שנחתמו בשנת 1985. גם הבקשה השניה נמחקה מחוסר מעש.

 

בשנת 2019 הוגשה בקשה שלישית למתן צו ירושה אחר המנוחה אליה צורפו - פעם נוספת - תצהירי ההסתלקות שנחתמו בשנת 1985.

 

בנסיבות אלה, עלתה השאלה, האם ניתן לקבל כיום את תצהירי הסתלקות שנחתמו בשנת 1985?

 

בית-המשפט לענייני משפחה קיבל את תצהירי ההסתלקות שנחתמו בשנת 1985 ודחה, בין השאר, את עמדת היועמ"ש כי יש להמציא תצהירי הסתלקות עדכניים.

 

בא-כוח המבקש: עו"ד שלומי נרקיס.

 

בעניין המנוחה ח' ס' ז"ל.

 

ב- ת"ע 30034-01-20 {א' ח' נ' היועץ המשפטי לממשלה - חיפה, טרם פורסם (12.08.21)} נפסק מפי כב' השופטת ענבל קצב-קרן:

 

"פסק-דין

המנוחה, גב' ח' ס' ז"ל נפטרה ביום 00.00.69 (להלן: "המנוחה").

 

בפני בקשת המבקש, נכד המנוחה, למתן צו ירושה אחר עזבון המנוחה.

 

למנוחה 6 ילדים: צ' ס', י' י' ס', ח' ב' י' ס' ז"ל (אשר נפטרה לאחר פטירת המנוחה ביום 00.00.75), מ' י' ס', ל' י' ס' ו- ח' פ' ז"ל (היא אם המבקש).

 

כ"כ המנוחה הותירה אחריה בן זוג, מר י' ס' ז"ל, אשר נפטר ביום 00.00.69.

 

הבקשה למתן צווי ירושה

פעמיים במהלך השנים ביקשה בתה של המנוחה, אם המבקש גב' פ' ח' ז"ל (להלן: "אם המבקש") לקבל צו ירושה אחר המנוחה. ברם בשתי פעמים אלה נמחקה בקשתה מחוסר מעש.

 

בקשת צו הירושה הראשונה (ת"ע 0000/85)

ביום 00.00.85 הוגשה בקשת אם המבקש (למתן צו הירושה כאמור לעיל), באמצעות ב"כ עו"ד מ' א', לבית-המשפט המחוזי בחיפה (אשר היה באותם ימים בית-המשפט המוסמך לדון בבקשה).

 

אם המבקש צירפה תצהירי הסתלקות של אחיה: צ' ס', י' י' ס', מ' י' ס' ו- ל' ס' לטובתה. התצהירים נחתמו ביום 00.00.85.

 

עוד צירפה תצהירי הסתלקות לטובתה מאת ילדי האחות המנוחה ח' ב' י' ז"ל.

 

עיון בתיק בית-המשפט (תיק נייר), אשר הובא בפניי, מלמד כי בין אם המבקש ובין ב"כ היועמ"ש הייתה מחלוקת בדבר זהות היורשים, עת לעמדת אם המבקש הייתה היא היורשת היחידה, ואילו ב"כ היועמ"ש דרש כי יורשי המנוחה יהיו:

 

על-פי מכתב מיום 00.00.86 אל ב"כ אם המבקש - בן הזוג 1/2, והבת שנפטרה אחר המנוחה (ח' ז"ל).

 

בתגובת ב"כ היועמ"ש מיום 00.00.86 - בן הזוג י' ס' ז"ל - 1/2, ו- 6 ילדיה בחלקים שווים - 1/2.

 

ולבסוף בתגובת ב"כ היועמ"ש מיום 00.00.87 - בן הזוג י' ס' ז"ל - 1/2, המבקשת פ' ח' - 5/12 ו- ח' ב' י' ז"ל - 1/12.

 

ביום 00.00.87 ניתנה החלטת כב' השופט נוימן ובה הודעה לפי תקנה 156 לתקנות סד"א, התשמ"ד-1984, כי ככל שאם המבקש לא תראה טעם מספיק עד ליום 00.00.87, התביעה תימחק בגלל חוסר מעש. עוד בהחלטה דרישה להשלמת מסמכים: פרסום בעיתון רשמי וכן צווי ירושה מודפסים חדשים.

 

ביום 00.00.87, הוגשה תגובת אם המבקש באמצעות ב"כ ואליה צורפו צווי ירושה מודפסים (לא ידוע מהו הנוסח שצורף) וכן העתק מילקוט הפרסומים על פרסום. אם המבקש עתה "שלא לדחות את הבקשה מכיוון שהעיכוב נבע מוויכוחים עם האפוטרופוס בקשר לחלקיהם של היורשים".

 

ביום 00.00.87, הורה בית-המשפט על מחיקת הבקשה לצו ירושה, שכן חרף הודעה שקיבל ב"כ המבקשת לפי תקנה 156 כאמור, לא הוצג טעם מספיק לקיום הבקשה.

 

עוד מצויים בתיק הנייר:

 

- עותקים לא חתומים של נוסח צו ירושה למנוחה לפיו היורשת היא גב' פ' ח' ז"ל.

 

- עותקים לא חתומים של נוסח צו ירושה למנוחה, לפיו היורשים הינם הגב' פ' ח' ז"ל - 1/2 ומר י' ס' ז"ל - 1/2. עותקים אלה מבויילים.

 

- פרסום בעיתון וכן בילקוט הפרסומים.

 

בקשה צו הירושה השניה (תיק רשם הירושות בחיפה מס' 00000)

המשיב צירף לסיכומיו העתקי מסמכי הבקשה שהגישה אם המבקש לצו ירושה אחר המנוחה ביום 00.00.10 לרשם הירושות (יש לציין כי התיק לא הומצא בשלמותו לעיוני).

 

המבקשת שבה על תוכן בקשתה הראשונה, וצירפה את תצהירי הסתלקות שצורפו לבקשה הראשונה.

 

במענה לבקשה, דרש ב"כ היועמ"ש (ביום 00.00.10) כי הבקשה תתוקן באופן שבן זוגה של המנוחה יירש 1/2 שכן נפטר לאחר המנוחה, כי יוגש תצהיר - האם הוגשה בקשה לצו ירושה בבית-המשפט או בבית-דין וכן ביקש הצגת אישורי המסתלקים כי יודעים על הגשת הבקשה ונותרו בהסתלקותם.

 

ביום 00.00.11 הגישה אם המבקש, באמצעות ב"כ, תגובתה לפיה כל המסתלקים יודעים על הבקשה ונותרו בהסתלקותם, כן עידכנה בדבר קיומו של התיק בבית-המשפט המחוזי, והציגה העתק מצו הירושה אחר בן זוגה המנוח של המנוחה.

 

לאחר חליפת מכתבים נוספת, ביקש ב"כ היועמ"ש ביום 00.00.11 צו ירושה או צו קיום צוואה אחר המנוחה (ניתן להניח כי הכוונה ל- ח' ז"ל), והסתלקויות עדכניות או אישור שהם עומדים על הסתלקותם.

 

למכתב תשובה מב"כ אם המבקש, שהתקבל אצל המשיב ב- 00.00.11, צורף צו ירושה (לא ידוע אחר מי שכן המכתב אינו מפרט זאת). כן טען ב"כ אם המבקש כי כל ההסתלקויות בתוקף שכן לא קיבל כל ערעור/חזרה מתצהירי ההסתלקות וכי הבקשה פורסמה פעמיים בעיתון ולא הייתה כל התנגדות.

 

ביום 00.00.12 שלח ב"כ היועמ"ש מכתב נוסף אל ב"כ המבקשת, ובו פירט כי מאחר והבת ח' ז"ל נפטרה לאחר המנוחה יש להוסיפה לרשימת היורשים אםא אם ניתן אחריה צו ירושה ואז ניתן להוסיף את יורשיה תחתיה. עוד הוסיף כי כל עוד לא יינתן צו ירושה אחר ח/ ז"ל הרי שלא ניתן יהיה לקבל את הסתלקות ילדיה מהעזבון.

 

במענה השיב ב"כ המבקשת כי הוא נותר בעמדתו כי הומצאו תצהירי הסתלקות של כל יורשי הבת ח' ז"ל, ולכן אין מקום להוסיפה כיורשת שכן יורשיה הסתלקו לטובת המבקשת.

 

ביום 00.00.12 הודיע ב"כ אם המבקש במכתב אל ב"כ היועמ"ש כי:

 

"יורשיה על-פי דין של הבת המנוחה חתמו כולם כבר לפני שנים על תצהירי הסתלקות. יחד-עם-זאת מסתבר כי טרם ניתן צו ירושה לעזבון הבת המנוחה. בנסיבות אלו אין התנגדות כי חלקו של עזבון הבת יירשם כחלק מצו הירושה."

 

ביום 00.00.12 השיב ב"כ היועמ"ש כי לא ניתן לקבל הסתלקויות שנחתמו בשנות ה- 80, וביקשה להציג תצהירים עדכניים.

 

ביום 00.00.13 ניתנה הודעה מאת הרשם לענייני ירושה בדבר מחיקה מחוסר מעש בהתאם לתקנה 54(א) לתקנות הירושה (תיקון), התשס"א-2000, ככל שלא יינתן טעם מדוע לא תימחק הבקשה בתוך 20 ימים, שכן הודעת ב"כ היועמ"ש מיום 00.00.12 נותרה ללא תגובה, ומשכך נבצר מהרשם לדון בבקשה לצו ירושה וביום 00.00.13 נמחקה הבקשה מחוזר מעש.

 

ההליך שבפניי

בבקשת המבקש לרשם הירושות ב- 00.00.19 עתר כי יורשת המנוחה תהא ח' פ' ז"ל (אימו).

 

המבקש צירף את תצהירי ההסתלקות שצורפו לבקשות הקודמות.

 

כן הוסיף תצהירי הסתלקות חדשים מאת ל' כ' ו- י' ס', שנחתמו ביום 00.00.18. ובנוסף - צו ירושה מתוקן אחר המנוח י' ס' ז"ל, בן זוגה של המנוחה, לפיו פ' ח' ז"ל, אימו, היא יורשתו היחידה, וכן צו קיום צוואת אימו, שנפטרה ביום 00.00.12, לפיו המבקש הוא היורש של כלל עזבונה.

 

משהודיע ב"כ היועמ"ש על כוונתו להתערב בבקשה, שכן לעמדתו בהתאם לסעיף 6 לחוק הירושה לא ניתן לקבל הסתלקות לטובת נכד המנוחה ולטובת עזבון המנוחה פ' ח' ז"ל, וכן כי בחלוף הזמן לא ניתן לקבל את תצהירי ההסתלקות משנת 1985, הועבר התיק לבית-המשפט.

 

דיון התקיים בפני ביום 00.00.20.

 

הצדדים הסכימו כי הכרעה תינתן על יסוד סיכומים ומסמכים.

 

בהתאם - הוגשו סיכומיהם.

 

תמצית טענות המבקש

1. לטענתו, יש נפקות לחובת הפרסום בענייני ירושה. בענייננו בוצע פרסום עבור שלושת הבקשות למתן צו ירושה ברבים (כפי הוראות סעיף 67 לחוק הירושה, שהיה בתוקף עת הוגשה בקשת צו הירושה הראשונה, תקנה 303 לתקסד"א, התשמ"ד-1984 ותקנה 17 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998). עוד מפנה המבקש לפסיקה המצביעה על חשיבות הפרסום והתוצאות החמורות של היעדר הפרסום (ע"א 110/89, ע"א 3706/91). לטענתו אף מפקודת פשיטת הרגל (סעיפים 24 ו- 71(ב)) ניתן ללמוד על חשיבות הפרסום ועל כי הפרסום יוצר חזקת ידיעה השקולה כנגד ידיעה ממש (פש"ר (חי') 55224-06-15 בודס נ' הכונ"ר (נבו, 21.11.17); רע"א 6610/97 בנק הפועלים נ' הכנ"ר, תק-על 1997(1), 94 (1997) ועוד).

 

לטענתו חובת הפרסום קויימה בשלוש הבקשות (וכך אף בתיק 0000/85 בו כפי שקבע בית-המשפט ביום 00.00.87, הציגה אם המבקש הוכחה בדבר פרסום בעיתון וכן צווי ירושה מודפסים חדשים ולא הייתה כל מניעה ליתן צו הירושה כפי המבוקש אז).

 

2. עוד לטענתו, לכלל המסתלקים/היורשים היו מספר הזדמנויות להתנגד לבקשה למתן צו ירושה אך אף אחד מהם לא עשה כן.

 

יתירה-מזאת, לטענתו (כפי הודעתו מיום 00.00.20) הודיע ליורשים אודות הבקשה למתן צו ירושה וחלקיהם בעזבון המנוחה ואף לאחר הודעות אלה לא הוגשה כל התנגדות שהיא מטעמם.

 

לעמדתו כלל הפרסומים הקימו אצל המסתלקים ידיעה בפועל וידיעה קונסטרוקטיבית באשר לבקשתו למתן צו ירושה. לטענתו, גישה אחרת תרוקן מתוכן את חובת הפרסום.

 

3. לטענתו, טענת המשיב כי לא ניתן להסתלק לטובת עזבון באה להכביד על ניהול המשפט תוך התעלמות מהעובדה כי בשעת החתימה על תצהירי ההסתלקות היתה אימו בחיים וכי תצהירי ההסתלקות משנת 1985 נעשו בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק הירושה.

 

עוד טוען המבקש כי ניתן להחיל במקרה דהנן את סעיף 15 לחוק הירושה בקובע את אופן חלוקת העזבון כשיורש הסתלק שלא לטובת מי מהיורשים המנויים בסעיף 6(ב) סיפא לחוק הירושה, ואז חלקם של כל המסתלקים יתווספו לחלקם של פ' ח' ז"ל ו- י' ס' ז"ל.

 

4. לטענתו תצהירי ההסתלקות משנת 1985 הוגשו לראשונה לבית-המשפט המחוזי כדין, ולכן יש לראות במסתלקים כאילו לא היו יורשים מלכתחילה. לעמדתו בעת בה הוגשו תצהירי ההסתלקות לבית-המשפט, מעמדם של המסתלקים כיורשים - בטל, המסתלקים נתפסו על הסתלקותם ואינם יכולים לחזור בהם (עז' 6547/97 עו"ד גרוס נ' אפוטרופוס הכללי (פורסם בנבו, 24.10.02) ועוד).

 

לטענתו, על-פי סעיף 6(ג) לחוק הירושה, ההסתלקות מירושה הינה אקט חד-צדדי ללא אפשרות חזרה, שכן מלבד שני החריגים הנקובים בסעיף (קטין ופסול דין), הסתלקות של אחרים היא מידיית ואינה ניתנת לחזרה ממנה.

 

5. לטענתו, אין במחיקת הבקשות למתן צו ירושה מחמת חוסר מעש, כדי לפגוע בתוקף התצהירים, שכן סוגיית תוקפם לא הוכרעה על-ידי בית-המשפט לא במפורש ולא מכללא (ת"ע (נצ') 1026-03-15).

 

6. לטענת המבקש, על-מנת לשוב ולהיות במעמד יורש היה על מי מהסתלקים לפעול, בפעולה אקטיבית, לביטול ההסתלקות בהליך נפרד וחיצוני לחוק הירושה, בהתבסס על חוק החוזים (שוחט, פינברג ופלומין, דיני ירושה ועזבון, עמ' 49 וכן ת"ע 110681/08 א' נ' צ' ואח' ו- ת"ע (ת"א) 110640/08 נ' א' ואח' נ' מ' ז' (פורסמו בנבו, 03.05.10).

 

7. לטענתו גם לאחר שמי שהמסתלקים הלך לעולמו, יורשיו לא פעלו לביטול תצהיר ההסתלקות או הגישו התנגדות לבקשת המבקש. עוד הוסיף כי הנטל להוכיח כי קיים פגם כזה או אחר בתצהירי ההסתלקות מוטל על כתפי המסתלקים השונים.

 

8. המבקש סבור כי כפי שעלה מתצהיר עו,ד א', אשר היה ב"כ אימו בשתי הבקשות הראשונות, נכון למועד תצהירו (00.00.20) כל המסתלקים לא הודיעו לו כי הם חוזרים בהם מהסתלקותם.

 

9. לטענתו, כפי תצהירי י' ס' ו- ל' כ' (שלא נסתרו) פ' ח' ז"ל הינה היורשת היחידה של המנוחה ושל מר י' ס' ז"ל. כן הודעתם בתצהירים, כי שוחחו עם המסתלקים שנפטרו ואלה הבהירו כי הם עומדים על הסתלקותם, לא נסתרה.

 

10. לטענתו, המשיב מעוניין להכביד עליו ולכן העלה טענות רבות וסתמיות שאינן רלבנטיות. לטענתו אין כל בסיס בדין או בהלכה לטענת המשיב כי לא ניתן לקבל הסתלקויות שנחתמו בשנות ה- 80. לעמדתו החוק והתקנות תומכים בפרשנות לפיה אין כל מניעה לקבל כיום תצהירי הסתלקות אלה, שכן עיון בהם מלמד כי אינם מציינים דבר לגבי תוקף או בטלות תצהירי הסתלקות.

 

11. עוד טעם כי המשיב מנוע כיום מלהתנגד לקבלת תצהירי ההסתלקות מאת מ' י' ז' ז"ל ו- צ' ס' ז"ל, שכן בתגובתו מיום 00.00.87 הביע הסכמתו למתן צו הירושה ובלבד שיורשי המנוחה יהיו י' ס' ז"ל, פ' ח' ז"ל ו- ח' ב' י' ז"ל.

 

12. המבקש הוסיף כי זכות ילדי ח' ז"ל לרשת את עזבון המנוחה צומח מעקרון הייצוג הקבוע בסעיף 14 לחוק הירשה, ומכיוון ש- ח' ז"ל נפטרה לפני המנוחה, הרי שילדיה נכנסים בנעליה והינם יורשים לכל דבר ועניין לרבות חתימה על תצהירי הסתלקות.

 

תמצית טענות המשיב

13. לטענתו יש להציג מסמכים לצורך זהות היורשים בצו הירושה וחלקם הנכון בעזבון - דרישה נושנה, בת 35 שנים, כאשר פעם אחר פעם המבקש, ולפני כן אימו ז"ל, סירבו לפעול לפיה ובשל חלוף הזמן ושינוי הנסיבות שונתה ועודכנה בהתאם לשינוי המצב המשפטי.

 

14. לטענתו, משקיים ספק ביחס לזכויות היורשים על-פי דין יש צורך לקבל תצהירי הסתלקות מעודכנים של המצהירים שחתמו על התצהירים לפני כ- 25 שנים. עניין זה הובהר בבקשה בשנת 2010 וכן בהליך זה.

 

עוד לטענתו אין כל ודאות כי המסתלקים השונים ויורשיהם ידעו על עצם הגשת הבקשות וייתכן כי היו פועלים אחרת לו ידעו כי תצהירי הסתלקות עליהם חתמו לפני 25 שנים הוגשו לערכאה שונה לחלוטין ובחלוף זמן ניכר.

 

לטענתו יש להודיע ליורשים על-פי דין על הגשת הבקשה וחלקיהם, על-מנת שיידעו על זכותם בעזבון המנוחה.

 

15. עוד הוסיף כי לטענו חלה חובה על ב"כ היועמ"ש לדרוש מהמבקש לקבל את עמדתם העדכנית של היורשים על-פי ולוודא כי מוצו הבירורים ביחס ליורשים שזכויותהם לפי הבקשה עלולים להיפגע. המשיב מפנה ל- בע"מ 1957/16 לפיו תפקיד ב"כ היועמ"ש לוודא כי ההליך נעשה באופן הגון ולי הדין המחייב, לשמש כפה לצדדים שעשויים להיפגע ממתן הצו וסמכותו לדרוש מהמבקש לשלוח הודעות ליורשים על-פי דין גם אם אין דרישה כזו המנויה כחובה בחוק.

 

16. לטענתו, בקשות קודמות למתן צו ירושה נמחקו שכן לא ניתנו בהן מענה לדרישות ב"כ היועמ"ש. לטענתו, תצהיר עו"ד א', ב"כ הגב' פ' ח' ז"ל, אינו מבהיר מדוע חרף בקשות חוזרות ונשנות מטעם ב"כ היועמ"ש א הוגשו תצהירי הסתלקות עדכניים (שעה שהמצהירים היו בחיים וניתן היה להגישם).

 

17. המשיב פירט כי ביצע בדיקה אגב הגשת סיכומיו (נוכח שנטען בדיון מיום 00.00.20) ומצא כי אחר ח' ז"ל ניתן צו ירושה ביום 00.00.96 במסגרת ת"ע 474/96 בית-המשפט המחוזי חיפה.

 

18. לטענתו אין מחלוקת כי המבקש ו/או אימו ז"ל מילאו אחר חובת הפרסום ואין סיבה ליתן הדגש על עניין זה.

 

19. לטענתו כעת - תצהירי ההסתלקות משנת 1985 אינם עומדים בהוראות סעיף 6(ב) לחוק הירושה, שכן האדם שלטובתו הסתלקו - נפטר. לכן התבקש המבקש להגיש תצהירים עדכניין.

 

לטענתו מחדלי אם המבקש בניהול ההליכים הביאו לכך כי לא ניתן להסתלק לטובת המבקש, הוא הנכד של המנוחה, וכן לא ניתן להסתלק גם לטובת עזבון אימו ז"ל.

 

20. לטענת המשיב לא ניתן לתת צו ירושה חלקי (לפיו המבקש יירשם כיורש של 75% מעזבון המנוחה בתהאם לחלקי סבו ואימו ז"ל ושני ילדי המנוחה שעודם בחיים) שכן צו זה ניתן במשורה, כחריג ובמקרים בהם המבקש הוא בן/בת זוג של המנוח/ה, וביחס לדירת מגורים בלבד בהתאם לסעיף 11(א)(2) לחוק הירושה ולא כאשר בפנינו יורש מהפרנטלה השניה של המנוחה, כאשר זהות כלל היורשם מהפרנטלה הראשונה ידועה וברורה וניתן בנקל להוציא צו ירושה שלם ומדוייק.

 

21. לטענת המשיב תצהיר הסתלקות תקף החל מהגשתו לרשם לענייני ירושה (סעיף 15 לחוק הירושה) ועליו לעמוד בהוראות סעיפים 5 ו- 6(ב) לחוק הירושה (ת"א (חי') 58818-06-15, ת"ע (יר') 46290/85, שוחט, פינברג ופלומין דיני ירושה ועזבון, 2014 בעמ' 49 וכן אנקור שניר וזילביגר הרשם לענייני ירושה (תוספת שלישית) בעמ' 265).

 

22. עוד טעם המשיב כי בתצהירים של י' ס' ו- ל' כ' ס' אין כדי לרפא את הפגמים כיום. לטענתו, שני אחים נוספים שנפטרו בינתיים לא הגישו תצהירי הסתלקות מעודכנים.

 

23. לטענתו, לא ניתן "להסב" תצהירי הסתלקות משנת 1985 לטובת בת המנוחה ככאלה שיעמדו בהוראות סעיף 15 לחוק הירושה, ופרשנות שכזו עלולה לרוקן מתוכן את הוראות סעיף 6(ב) לחוק.

 

24. עוד טען המשיב כי נוסח ההודעות ששלח המבקש בסופו-של-דבר אל היורשים על-פי דין, מכיל מידע חלקי בבלד ואין בו כדי להבהיר את מהות ההליך דנן וביחס לזכותם הנטענת בעזבון המנוחה.

 

25. המשיב מציע דרכים לפתרון - שני ילדי המנוחה שעדיין בחיים יגישו תצהירי הסתלקות כללית בהתאם להוראות סעיפים 6 ו- 15 לחוק הירושה, או שיקבלו את חלקם בירושה כדין. כ"כ, בהתאם להסכמת ב"כ המבקשת דאז מיום 00.00.12, תירשם הבת ח' ב' י' ז"ל כיורשת של העזבון בתהאם לחלקה היחסי. בן זוגה של המנוחה (שנפטר אחריה ולא הוגש תצהיר הסתלקות שלו) יירשם גם הוא כיורש מעזבונה בהתאם לחלקו.

 

בנוסף - ככל שקיימים צוו ירושה/קיום צוואה אחרי שני האחים הנוספים שנפטרו אחרי המנוחה, יכולים יורשיהם על-פי דין להגיש תצהירי הסתלקות כללית. ככל שאלה לא יוגשו הם יקבלו את חלקם היחסי בעזבון המנוחה.

 

לחילופין, ככל שהוצאו צווי ירושה/קיום צוואה אחר שני ילדי המנוחה שנפטרו, ייערך הסכם חלוקת עזבון עם כלל היורשים על-פי דין ביחס לדירת העזבון.

 

דיון והכרעה

26. תמציתה של המחלוקת נסוב סביב תצהירי ההסתלקות אשר הוגשו על-ידי אם המבקש, לבית-המשפט המחוזי בשנת 1985 במסגרת הבקשה לצו ירושה אחר המנוחה, אל רשם הירושות בבקשה משנת 2010, וכעת.

 

הסתלקות מזכות בעזבון - מהותה

27. אין חולק כי ליורש הזכות להסתלק מזכותו בעזבון, כפי הוראות סעיף 6 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"):

 

"(א) לאחר  ותר המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לענייני ירושה או לבית-המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א, להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו, או ממנה שהוא זכאי לה על-פי צוואה, כולה או מקצתה.

 

(ב) מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה; אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.

 

(ג) הסתלקות של קטין ושל מי שהוכרז פסול דין טעונה אישור בית-המשפט.

 

(ד) הסתלקות על-תנאי - בטלה."

 

28. משמעות ההסתלקות מזכות בעזבון הוא כי מעמד המסתלק כיורש נשלל כלא היה מעולה יורש. פעולה זו הינה פעולה משפטית חד-צדדית, והזוכה שלטובתו נעשתה ההסתלקות מקבל אומנם את זכותו הודות ליורש שהסתלק, אך הזכות עצמה מגיעה מן המוריש (כפי הוראת סעיף 1 לחוק הירושה), שכן אמור עם ההסתלקות זכות המסתלק נלקחת ממנו למפרע.

 

מתי משתכללת הודעת ההסתלקות?

29. "משהגיש היורש הודעת הסתלקותו כדין, שוב אינו יורש עוד - ואין נפקא מינה שטרם ניתן צו ירושה או שההסתלקות לא אושרה על-ידי בית-המשפט (לפי החוק אין צורך באישור כזה) או שהעזבון טרם עומד לחלוקה".

 

כב' השופט גייפמן ב- תמ"ש (ת"א) 82221/96 זעפרני נ' שלאם (פורסם בנבו), כב' השופט חיים כהן ב- ע"א 639/69 שלכטר נ' חרש (פורסמו במאגר נבו).

 

"גם מבחינה משפטית אין ממש בטענת התובעות. המועד הקובע לתוקף תצהיר ההסתלקות הוא מועד חתימתו ולא מועד הגשתו לרשם לענייני ירושה, והלכה למעשה, מרגע חתימת תצהיר ההסתלקות אין אפשרות "להתחרט" על התצהיר."

(ההדגשות אינן במקור)

 

כב' השופטת גליק ב- ת"ע (ת"א) 110640/08 נ' א' נ' מ' ז' (פורסם במאגר נבו).

 

30. יצויין כי כפי הפסיקה שהציג המשיב, ת"ע 46290/08 ר' נ' האפוטרופוס הכללי - ירושלים ואח' (פורסם בנבו) ותיק 17257 בפני הרשם לענייני ירושה מחוז באר שבע, אכן קיימת אף גישה פרשנית לפיה מועד הגשת ההסתלקות לרשם הירושה או לבית-המשפט היא שנותנת את התוקף להסתלקות.

 

31. בעניינו, תצהירי ההסתלקות הן מאת אחיי אם המבקש והן מאת ילדיה של האחות המנוחה ח' ז"ל, הוגשו לבית-המשפט המחוזי בשנת 1985. מכאן כי על-פי כלל הגישות - תצהירי ההסתלקות השתכללו כבר אז.

 

כמפורט לעיל, עת לא חלק ב"כ היועמ"ש על תצהירי ההסתלקות מאת האחים של אם המבקש, אלא על הסתלקות של ילדי האחות המנוחה ח/ ז"ל בלבד ודרש כי הרישום בצו הירושה יכלול את חלקה של ח' ז"ל בעזבון.

 

32. לא מצאתי לקבל עמדת המשיב, כי משנמחק התיק בבית-המשפט המחוזי עימו נמחקו תצהירי ההסתלקות וכי יש להגיש תצהירי הסתלקות חדשים ומאושררים, על-מנת להבטיח כי המסתלקים לא חזרו בהם מאז שחתמו על תצהירי ההסתלקות בשנת 1985:

 

32.1 כאמור וכפי ההלכה אשר נקבעה עוד ב- ע"א 639/69 (ואשר הובאה במסגרת תמ"ש (ת"א) 82221/96 לעיל), אין משמעות לעובדה כי לא ניתן צו ירושה או כי ההסתלקות לא אושרה על-ידי בית-המשפט. תצהיר ההסתלקות השתכלל עם הגשתו ומרגע זה המסתלק נחשב כמי שלא ירש את המנוח/ה מעולם.

 

קרי, אחי אם המבקש לא נחשבו עוד ליורשי המנוחה עם הגשת תצהירי הסתלקותם לתיק בית-המשפט עם הבקשה לצו הירושה אחר עזבון המנוחה.

 

אשר לתצהירי ההסתלקות של ילדי המנוחה ח' ז"ל - עיון בתיק בית-המשפט משנת 1985 מלמד כי סוגיה זו לא הוכרעה על-ידי בית-המשפט טרם נמחק התיק על אף חילוקי הדעות בין הצדדים בנושא זה. עם זאת קיימת הסכמה מצד ב"כ אם המבקש במסגרת הבקשה משנת 2010 אשר נדונה בפני הרשם לענייני ירושה, כי חלקה של ח' ז"ל ירשם במסגרת יורשי המנוחה.

 

32.2 לכך יוסף כי מהלך השנים הרבות שחלפו לא התנגדו אחי אם המבקש לבקשה לצו ירושה.

 

הבקשה פורסמה כפי הנדרש כבר בשנת 1985, וכן בהמשך עת הוגשה הבקשה בפעם השניה בשנת 2010. הפרסום, שנעשה כדין, מקים את חזקת הידיעה (אף כפי עמדת ב"כ היועמ"ש).

 

אף בהליך זה כעת, שלח המבקש הודעות לכלל היורשים (פרט לאחד שלא מצא את פרטיו) ובהן מסר, בין היתר, בדבר קיומו של ההליך.

 

אומנם הנוסח בהודעת המבקש (צורף לתגובה מיום 03.11.20) אינו הנוסח המודיע על זכות היורש להתנגד לבקשה, ברם - נוכח כי שתי הבקשות הקודמות פורסמו כפי הנוסח הנדרש, וכן כעת הובא שוב לידיעת היורשים (או צאצאי אותם יורשים) כי הוגשה בקשה נוספת לצו ירושה - די בכך.

 

ניתן להניח כי ככל שמי מהיורשים סבר כי הבקשה לצו ירושה אחר המנוחה אינה תואמת את מצב הדברים (קרי קיומה של הסתלקות), היה פונה ו/או יכול היה לפנות בבקשת התנגדות לערכאה המוסמכת - אולם מי מהיורשים לא עשה כן.

 

33. אף זאת, מצאתי כי בנסיבות שפני, יש לאמץ הפרשנות המשפטית לפיה אדם אינו יכול לחזור בו מהסתלקותו.

 

חוק הירושה קובע בסעיף 6(ב) כי הסתלקות של קטין או פסול דין טעונה אישור בית-המשפט, לכן פרט לשני חריגים אלה, עליהם נתן המחוקק את דעתו, הסתלקותם של האחרים היא מיידית ואינה ניתנת לחזרה (ראו פרופ' שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, כרך 1, עמ' 87, וכן שוחט, גולדברנג ופלומין דיני ירושה, בעמ' 44-42).

 

אף לעמדת כב' השופט גייפמן ב- תמ"ש (ת"א) 82221/96:

 

"חוק הירושה אינו מזכיר במפורש את האפשרות של חזרה מן ההסתלקות, אין מדובר בלאקונה אלא בהסדר שלילי. לעניין זה מבהיר המחוקק בהצעת החוק מ- 1952 בעמוד 46: בהצעתנו אין גם הוראה השוללת את האפשרות לחזור מן הוויתור... בחוק המוצע אין קשר כזה, ואין מקום להניח שאדם יוכל לחזור בו מהודעה בכתב שמסר לבית-המשפט ושאינה יכולה להיות תלויה בתנאי. לפיכך, לא ראינו צורך בהוראה מיוחדת לשלילת זכות החזרה..."

 

34. אוסיף כי אף תצהירי ההסתלקות הקיימים משנת 1985 שרירים וקיימים, באשר איש מהמסתלקים לא פעל לביטול הסתלקותו, פעולה לה נדרש לכל הפחות אקט של הודעה אודות ביטול התצהיר, ואולי אף הגשת תובענה להכרזת בטלות תצהיר ההסתלקות.

 

יתירה-מזאת, שניים מהיורשים בכוח, י' ס' ו- ל' כ' (ס'), מסרו בשנית תצהירים (צורפו לתגובה מיום 03.11.20) בהם שבו והודיעו כי הם עומדים על הסתלקותם משנת 1985.

 

35. אף לאחר שבחנתי את האיזון הראוי, בעניין שבפני, שבין סדרי הדין בכל הנוגע למחיקת הליך מחמת חוסר מעש ובין זכות המבקש לקבל יומו בפני בית-המשפט ולמצות זכויותיו בהינתן אף הנזק/הקושי העלול להיגרם ככל שתאומץ עמדת ב"כ היועמ"ש בכל הנוגע לנכסי העזבון - מצאתי כי יש להיעתר לבקשת המבקש.

 

שהרי הלכה היא כי סדרי הדין אינם מיטת סדום, אלא מכשיר לייעולה של עשיית המשפט, והנוקשות המופרזת לא יאם להם (ראו בין היתר ע"א 163/75 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו ואח' נ' אברהם, מיכאל ודבורה טבשי, פ"ד כט(2), 779).

 

36. הנה כי כן, משהשתכללו תצהירי ההסתלקות מאת האחים של אם המבקש כבר בשנת 1985, הרי שהאחים אינם נחשבים עוד כיורשי המנוחה.

 

אשר ליורשי האחות ח' ז"ל, מצאתי כי כפי הסכמת ב"כ אם המבקש במהלך ניהול תיק בקשת צו הירושה השני בפני הרשם לענייני ירושה, הרי שיש לרשום את חלקה של המנוחה ח' ז"ל, כיורשת בצו הירושה.

 

37. מכאן כי יורשיה של המנוחה הינם:

 

מר י' ס' ז"ל - מחצית (50%).

 

פ' ח' ז"ל - 5/12.

 

עזבון ח' ב' י' ז"ל - 1/12.

 

המבקש רשאי להגיש פסיקתא לחתימתי.

 

38. הוצאות המשפט

הבקשה שהוגשה בפני בהליך זה הינה הבקשה השלישית למתן צו ירושה אחר המנוחה.

 

במהלך ההליך לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת בכל הנוגע לשיהוי בהגשת הבקשה ו/או מדוע לא הושלם הטיפול במתן הצו בהליכים הקודמים (עד כי בית-המשפט נאלץ להורות על מחיקת הבקשות מחמת חוסר מעש).

 

בנסיבות אלו, נאלץ בית-המשפט (בית-המשפט המחוזי, רשם הירושות וכעת - בית-המשפט לענייני משפחה) לשוב ולדון באותו עניין (צו ירושה אחר המנוחה).

 

נוכח הימשכות ההליכים כאמור וההתנהלות הדיונית, בד-בבד והגם קבלת הבקשה הינני מחייבת את המבקש בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח.

 

ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק-הדין לצדדים..."

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממאמר זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.