פסלות עדים

מאת: עו"ד שלומי נרקיס

סעיף 24 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

 

"24. פסלות עדים

קטין ומי שהוכרז פסול-דין אינם כשרים להיות עדים לעשיית צוואה לפי סימן זה."

 

על-פי סעיף 24 לחוק הירושה, מי שהוכרז פסול-דין אינו כשר להיות עד לעשיית צוואה. בעניין זה, נשאלת השאלה מה דינה של צוואה שהעד שנכוח בעשייתה הוכרז רטרואקטיבית כפסול-דין? שאלה זו נדונה ב- תמ"ש (משפחה יר') 10560/97 {פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-מש 98(2), 21 (1998)}, שם קבעה כב' השופטת חנה בן עמי:

 

"לפי סעיף 27(א) לחוק השימוש בהיפנוזה, התשמ"ד-1984 מי שהיפנט פסול-דין שלא למטרות שהוזכרו בסעיף 6 בו דינו מאסר שנה. מה דינו של מי שהיפנט אדם שהוכרז רטרואקטיבית כפסול-דין?

 

ניתן להביא גמירות-דעת נוספות לבעייתיות שתיצור הכרזה רטרואקטיבית על פסול-דין, אף כי די באלו כדי להדגים את המצב שייווצר עקב הכרזה כזו ללא הסדר חקיקתי מפורש.

 

8. מאחר שכאמור חלק מהפעולות המשפטיות שעשה פסול-הדין בתקופה שעליה חלה ההכרזה הרטרואקטיבית בטלות כל עוד לא באה עליהן הסכמתו של בית-המשפט או של נציגו של פסול-הדין, וחלק יכול הנציג לבטל למפרע אם הן גורמות נזק של ממש לפסול-הדין או לרכושו, דבר המהווה פגיעה בזכות הקניין של צדדים שלישיים, יש לבחון הכרזה רטרואקטיבית כזו לאור חוקי היסוד:

 

זכות הקניין מוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: "חוק היסוד") שלפיו: "אין פוגעים בקניינו של אדם". לפי הפסיקה, המושג "קניין" בהקשר להגנה חוקתית אינו מצטמצם לזכויות קניין המוגדרות כוחפציות אלא כולל כל זכות בעלת ערך כלכלי (ע"א 5209/91 מדינת ישראל נ' רמיד את בנימין בע"מ, פ"ד מט(4), 830, 835 (1996) לרבות זכויות אובליגטוריות (ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4), 221, 228 (1995).

 

בנוסף לפגיעה בזכות הקניין, יש בהכרזה רטרואקטיבית גם פגיעה בכבוד האדם (המוגן בסעיף 4 לחוק היסוד) ופגיעה בפרטיות ובצנעת הפרט (המוגנים בסעיף 7 לחוק היסוד). יש לזכור כי "הכרזת אדם כפסול-דין מטילה עליו גם כתם בעיני החברה..." (ת' אפוט' ת"א 301/64 י.מ. נ' פ.ל., פ"מ ב 253, 255), כי פסול-הדין חייב בציות לאפוטרופוס שלו (סעיף 43 לחוק) וכי אפוטרופוס שמונה לפסול-דין מקבל מידע על נכסיו וחובותיו של החסוי, מידע ששייך לצינעת הפרט של פסול-הדין.

 

אומנם חוק הכשרות נחקק קודם לחקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ולפי סעיף 10 לחוק היסוד אין בו כדי לפגוע בתקפם של חוקים שהיו קיימים ערב תחילתו, דא עקא על-פי הפסיקה פרשנותם של חוקים קיימים צריכה להעשות ברוח הוראות חוק היסוד, שכן אף שסעיף 10 שמר על תוקפה של החקיקה הישנה, אין הוא בהכרח משמר את מובנה (רע"א 5222/93 גוש 1999 בניין בע"מ נ' חברת חלקה 168, תק-על 94(2), 1458, 1459 (1994); בג"צ 3914/92 לב נ' בית-הדין האיזורי, פ"ד מח(2), 491, 457, 503 (1992); בש"פ 537/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3), 355, 405, 411-410 (1995). לפי הפסיקה, יש לעשות כל מאמץ פרשני כדי שמובנו של חוק תתיישב עם חוקי היסוד, זאת כדי להבטיח הרמוניה נורמטיבית בשיטת המשפט (גנימאת, שם, 412).

 

לפי סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ניתן לפגוע בזכויות שהוקנו בחוק היסוד רק בחוק "ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש". לפי הפסיקה גם חקיקה הקודמת לחוק היסוד יש לפרש לאור סעיף זה (גנימאת, שם, 412). יש לבחון איפוא את עניין ההכרזה הרטרואקטיבית בהתייחס לסעיף זה.

 

מטרת ההכרזה הרטרואקטיבית על פסלות דין הינה הגנה על פסול-דין ונכסיו.

 

זוהי בוודאי תכלית ראויה ההולמת את ערכיה של מדינת ישראל, אלא שכאשר ניתן להשיג את מטרת החוק על-ידי אמצעים אשר פגיעתם בזכות היסוד פחותה, הרי שהשגת המטרה בדרך הפוגעת בזכות היסוד במידה רבה יותר היא פגיעה במידה העולה על הנדרש (בג"צ 1255/94 "בזק" נ' שרת התקשורת, פ"ד מט(3), 661, 687 (1994). בענייננו, ניתן להשיג את אותה תכלית של הגנה על פסול-הדין בדרך שתפגע בצורה פחותה בזכות הקניין של אנשים אחרים ובכבוד האדם של פסול-הדין עצמו. הדרך האלטרנטיבית בענייננו היא בדיקת כל פעולה משפטית שעשה האדם עליו מבקשים להכריז כפסול-דין רטרואקטיבית לגופה, לפי העקרונות המשפטיים שחלים על אותה פעולה, לאמור: אם מדובר במעשה פלילי, יש לבחון אותו לפי דיני העונשין והעקרונות שבהם לעניין הגנה על אדם שנטען שהוא לא שפוי בשעת ביצוע המעשה (מחשבה פלילית, טעות במצב דברים, היעדר שליטה וכיו"ב), כאשר מדובר בפעולה חוזית יש לבחון אותה לפי עקרונות חוק החוזים (כגון עושק, טעות, הטעיה וכיו"ב) וכך לגבי יתר פעולותיו של אדם שבדיקתן הראויה הינה לעניין מצבו הנפשי בזמן הרלוונטי.

 

9. הפרשנות לפיה "הכרזה" על פסול-דין הינה הכרזה מכאן ולהבא בלבד מתיישבת לא רק עם חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, אלא גם עם עקרון הוודאות המסחרית; עקרון שלפי הפסיקה על בית-המשפט להתחשב בו בבואו לפרש חוקים (ע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון, פ"ד לו(1), 762, 767 (1981).

 

יצויין כי הפסיקה כבר דחתה בעבר פרשנויות לפיהן חלות הוראות חיקוק באופן רטרואקטיבי, במיוחד כאשר מדובר היה בפגיעה בזכות הקניין. ב- ע"א 5209/91 מדינת ישראל נ' רמיד את בנימין בע"מ, פ"ד מט(4), 830, 835 (1996) נקבע כי פירוש כזה "אינו מתיישב עם הפרשנות הראויה של תחיקה הפוגעת בזכויות יסוד של האדם, ובענייננו בזכות הקניין. זכות הקניין היא זכות יסוד של האדם. היום היא מעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. המושג "קניין" בהקשר להגנה חוקתית אינו מצטמצם לזכויות קניין במשפט הפרטי, המוגדרות, בדרך-כלל, כזכויות חפציות, אלא הוא כולל כל זכות בעלת ערך כלכלי".

 

עוד מן הראוי לציין כי הפסיקה מסייגת פרשנות חוקים לאור חוק היסוד בסייג שלפיו הפירוש יכול להעשות רק במסגרת כללי הפרשנות הרגילים והמקובלים של החקיקה, על-פי לשון החוק ותכליתו (גנימאת, שם, 417). במקרה שלפנינו, כאשר שתי הפרשנויות יכולות לעמוד מבחינת לשון החוק, יש לבחור את הפירוש המתיישב עם חוק היסוד, שלפיו הכרזה אינה יכולה להיות רטרואקטיבית.

 

10. אף כי לא נמצא שבית-המשפט העליון דן מעולם בעניין הכרזה רטרואקטיבית של פסול-דין, הוא נתן דעתו לעניין השלכות ההכרזה וכן לעניין תוקף פעולותיו של מי שהיה בגדר פסול-דין אף שטרם הוכרז ככזה.

 

לעניין תקפותה של הכרזה של פסלות דין נקבע בפסק-דין עבדו נ' חורי (ע"א 682/88, תק-על  91(2), 1073, 1075 (1991) כי "הכרזתה של המערערת כפסולת דין... היא קונסטיטוטיבית ופועלה מכאן ולהבא". מפסק-דין זה עולה, אם כי הדבר לא נאמר במפורש, שכל הכרזה על פסלות דין הינה מטבעה קונסטיטוטיבית (ולא דקלרטיבית) ועל-כן יכולה לחול רק מכאן ולהבא.

 

(לעניין ביטול רטרואקטיבי של הכרזת פסלות התייחס בית-המשפט העליון, אף כי באוביטר. בית-המשפט לא הוציא מכלל אפשרות הכרזה כזו, אך ציין שיש לעשות זאת בהחלטה מפורשת (ע"א 2328/91 אדם נ' איידליץ, פ"ד מז(3), 555, 559 (1993).

 

ב- ע"א 566/71 פייג נ' שפיצקופף, פ"ד כז(1), 355, 358 (1973) הועלתה הטענה כי המשיבה אינה כשרה לפעולות משפטיות בשל היותה מאושפזת בבית-חולים לחולי נפש.

 

טענה זו נדחתה תוך שנקבע כי כל עוד לא הוכרז אדם כפסול-דין הרי הוא בחזקת כשר לפעילות משפטית. גם מהלכה זו ניתן ללמוד על עמדת ביה"מ בעניין הכרזה רטרואקטיבית.

 

בבית-משפט המחוזי נדונה שאלת ההכרזה הרטרואקטיבית בעניין כהן נ' אביבי בת"א (ת"א)  418/90 (תק-מח 96(1), 2246 (1996)). בפסק-דין זה נדחתה בקשה להכרזה רטרואקטיבית על פסלות תוך ציטוט דברי כב' השופט י' קיסטר בפסק-דין פייג נ' שפיצקופף הנ"ל, לפיהם "כל עוד לא הוכרזה המשיבה כפסולת דין, על-פי סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, היא בחזקת כשרה לפעילות המשפטית". (דא עקא, יש לזכור כי בעניין פייג לא דן בית-המשפט כלל בשאלת הכרזת פסלות רטרואקטיבי/ת, אלא בפסילת פעולות משפטיות של אדם עקב היותו חולה נפש).

 

11. י' אנגלרד בספרו חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (בתוך פירוש לחוק החוזים, בעריכת ג' טדסקי (התשל"ב)),הנ"ל דוחה אפשרות של הכרזה רטרואקטיבית (שם, 67). גם במאמרו "פעולותיו המשפטיות של לקוי דעת בטרם יוכרז כפסול-דין" (שאף הוא הוזכר לעיל) הוא מזכיר פתרונות שונים ביחס לפעולות משפטיות שנעשו על-ידי פסול-הדין בטרם הוכרז, ואינו כולל ביניהם פתרון של הכרזה רטרואקטיבית...

 

13. העולה מכל האמור הינו כי על-פי השיטות המשפטיות שנסקרו, בין אם קיים בהן הליך של הכרזה על פסול-דין ובין אם לאו, קיים הסדר מקיף לפעולות משפטיות שעשה אדם חסר כשרות משפטית (או בעל כשרות משפטית מוגבלת) בטרם הוכרז רשמית ככזה: בשיטה הגרמנית פעולותיו של אדם שסובל מהפרעות נפשיות שמונעות ממנו הפעלה של רצונו החופשי בטלות. במשפט האנגלי ובמשפט הקנדי במקרה של יחסים חוזיים שביצע אדם כזה החוזה ניתן לביטול בתנאים מסויימים.

 

14. יצויין שבהצעת " חוק היחיד והמשפחה" שהינו, כאמור, המקור לחוק הכשרות, היתה הוראה מפורשת שהסדירה את שאלת תוקפן של פעולות משפטיות של אדם "שבזמן עשייתן לא ידע מה הוא עושה" (ראה סעיף 11(א) להצעה משנת 1955 וכן דברי ההסבר עמ' 50-49). הסדר כזה היה פותר, לפחות חלקית, את בעיית פעולותיו של פסול-הדין בטרם הוכרז ככזה, אלא שהסעיף הושמט מהנוסח הסופי של החוק, והמחוקק הישראלי, כאמור, לא החליף אותו ולא יצר הסדר מקיף ומשביע רצון לבעיה זו.

 

מכל מקום הפתרון לבעיתיות זו אינו יכול להיות במתן אפשרות להכרזה רטרואקטיבית על פסלות דין, פתרון שכאמור אינו תואם את חוקי היסוד והחוקים האחרים בהם יש התייחסות לפסול-דין."

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממאמר זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.