יורש פסול ויורש שהסתלק

מאת: עו"ד שלומי נרקיס

סעיף 15 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"15. יורש פסול ויורש שהסתלק (תיקון: התשמ"ה)

מי שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מחלקו בעזבון שלא לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, חלקו מתווסף לשאר היורשים על-פי חלקיהם."

חוק הירושה מכיר בשתי דרכים שבהן יכול יורש להעביר לאחר את זכויותיו בעזבון.

כך, כל עוד לא חולק העזבון, רשאי יורש בהודעה בכתב לבית-המשפט "להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו או ממנה שהוא זכאי לה על-פי צוואה, כולה או מקצתה" {ראה סעיף 6(א) לחוק הירושה}. עוד נקבע, כי "אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש" {סעיף 6(ב) לחוק הירושה}.

פועלה של הסתלקות מן העזבון הוא בשלילת מעמדו של המסתלק כיורש, "כאילו לא היה יורש מלכתחילה" {ראה סעיף 6(ב) לחוק הירושה}.

הסתלקות פירושה שלילה למפרע של מעמד היורש מן היורש שהסתלק {במידה שהסתלק}. אם נעשית הסתלקות תקפה, יש בה כדי להשפיע על תוכנו של צו ירושה, בהתאם לכללים הקבועים בסעיפים 6 ו- 15 לחוק הירושה {ש' שילה פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, 89}.

אם-כן, הסתלקות היא הודעה על פרישתו של המסתלק ממעגל היורשים - פרישה מוחלטת או חלקית כמידת ההסתלקות. חלקו או מנתו של המסתלק מיתווספים לשאר היורשים על-פי חלקיהם {ראה סעיף 15 לחוק הירושה}, או נמסרים לבן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, אם ההסתלקות נעשתה לטובתם. המדובר איפוא בקבלת החלק או המנה בירושה במישרין מכוח החוק {ע"א 1393/92 נעמי קזשיקוב הבל נ' ציפורה (פרנסיס) קזשיקוב, פ"ד מח(4), 353, 359 (1994)}.

בסעיף 15 לחוק הירושה נתן המחוקק את דעתו למקרה, שבו יורש על-פי דין, נמצא פסול לרשת. למי יתווסף החלק בעזבון של הזוכה על-פי הצוואה שנמצא פסול והוראת הצוואה לטובתו מתבטלת, וכלשון סעיף 15 לחוק הירושה, מי הם אותם "היורשים", אשר חלקו של הזוכה הפסול, יתווסף אליהם - האם אלה הינם היורשים על-פי דין של המצווה, או שמא תאמר, כי "יורשים" אלה, הינם יתר הזוכים אשר שמותיהם מופיעים בצוואה כנהנים והתוספת, תתחלק ביניהם על-פי חלקם בצוואה.

בסעיף 2 לחוק הירושה מוצאים אנו את ההגדרה למונח "היורשים". על-פי סעיף 2 לחוק הנ"ל "היורשים הם יורשים על-פי דין או זוכים על-פי צוואה; הירושה היא על-פי דין זולת במידה שהיא על-פי צוואה".

מן ההגדרה של המונח "היורשים" בסעיף 2 לחוק הירושה, אנו למדים כי לפי פשוטם של דברים, המחוקק התייחס בצורה שווה ליורשים על-פי דין וזוכים על-פי הצוואה, ושניהם מכונים בפיו "היורשים". כלומר, יש לייחס לשני סוגי היורשים האמורים, את אותו המעמד בכל הקשור לזכייה בעזבון.

החלוקה ליורשים על-פי דין ולזוכים על-פי צוואה, באה אך ורק כדי להצביע על מקור הזכות של "היורשים" לחלקם בעזבון. לפי ההגדרה של המונח "היורשים", הרי כאשר מדובר בירושה על-פי דין, ונמצא יורש פסול, הרי "חלקו מתווסף לשאר היורשים על-פי חלקיהם", כלומר, ליורשים על-פי כללי החלוקה שבירושה על-פי דין, ובהתאם לחלקם היחסי כיורשים.

על אותו משקל של ההגדרה של המונח "היורשים", יכולים אנו לקבוע, כי כאשר המדובר בזוכה על-פי צוואה שההוראה לטובתו נתבטלה, הרי חלקו של הזוכה הפסול הנ"ל, יתווסף לשאר "היורשים", על-פי הצוואה, כלומר, לזוכים אשר שמותיהם מופיעים בצוואה כנהנים, ולפי "חלקם" בצוואה.

הפרשנות כאמור מקנה אחידות לפירוש שיש להעניק לפי חוק הירושה לסעיפיו, הדנים באותו מקרה, ותוך התחשבות במטרת החוק.

כלומר, יש לקרוא לתוך הוראות סעיף 15 לחוק הירושה כאילו גם נאמר בו כי "מי שנמצא פסול לרשת... חלקו מתווסף לשאר (הנהנים על-פי הצוואה) על-פי חלקם" {תע"ז 6095/89 אורי כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, האפוטרופוס הכללי, פ"מ התש"ן(ג), 168}.